סקירה לספר 'סברס' של עדינה בר לב

[חוי בר]

גילוי נאות: א. אין לי הכרות כלשהי עם הסופרת. ב. הסופרת שלחה לי את הספר לסקירה. ג. אני לרוב קוראת (וכותבת) ספרי מתח ואקשן.
יש לכל ספר חלקים שמישהו אחד יאהב מאוד, והשני יראה בהם חיסרון. השתדלתי בסקירה לשמור על טון ניטרלי ולאפשר לכל אחת אפשרות להבין האם הספר יתאים לה או לא.
קריאה מהנה.

שורה תחתונה

אהבתי מאוד. כתיבה קולחת ואותנטית ששואבת אותך ישר לתוך העלילה. דמויות מעולות ונוגעות ללב שאי אפשר שלא לאהב ולהתחבר אליהן. עלילה מעניינת ועכשווית. שיח תורני ומחשבתי נוכח מאוד. הספר מביא דיון מעמיק על קבלת האחר, יחסי הורים-ילדים ויחסי חרדים-חילוניים.

ולביקורת עצמה

צללתי לתוך הספר עם אפס ידע מוקדם על מה שמצפה לי. השם, הכריכה וטקסט הגב בישרו לי שזו תהיה כנראה דרמה משפחתית-חברתית מעניינת. (אם זאת, הייתי שמחה לקבל קצת יותר מידע מהכריכה האחורית)

מהרגע שפתחתי את הספר נשאבתי פנימה. הכתיבה קולחת, רהוטה, זורמת ומקצועית. נהניתי מכל רגע. לקח לי רגע להבין מי הדמות הראשית, אך ברגע שהבנתי, הכל זרם והסתדר. קראתי את כל חלקו הראשון ברצף. עצרתי, כי בכל זאת כבר היה 1 בלילה, ומיד בבוקר סיימתי את החלק השני באותה התלהבות.

מבנה

הספר מחולק לשני חלקים.

חלק א' מתרכז בדרמה אישית, מעמיקה ואיטית יותר, הסובבת סביב תהליך החזרה בתשובה של אגם (ספוילר?) חלק זה עשיר בשיח מחשבתי ותורני. קו העלילה רגוע יותר ומתרכז בבניית האווירה והדמויות. אנחנו מקבלים רמזים רבים על העבר המסקרן של אגם, ועל דמות משמעותית בשם אביב, לצד דמות שמבליחה ברקע ומביאה איתה איום עמום של שונא חרדים המתכנן מהלך אפל.

חלב ב', העלילה עולה להילוך גבוה. אנחנו מתמקדים בסיפורה של אביב ושני התאומים שלה, ונכנסים הישר לתוך מזימה מתוחכמת, שהולכת ומתפתחת באופן יצרתי ומלא תהפוכות. כל סימני השאלה והקצוות הפתוחים שהתעוררו במהלך חלק א' מקבלים התייחסות נאותה. היה כיף! והייתי שמחה לקבל קצת יותר מהפלפל הזה גם בחלק א'

הדמויות והכתיבה

הדמויות בספר מעולות. הן מיוחדות, תלת-ממדיות ועמוקות, ואי אפשר שלא להתחבר אליהן ולרצות להכיר אותן במציאות. הספר משרה טון חם וטוב-לב, וגם הדמויות הפחות סימפטיות מקבלות בו את הבמה להביע את דעתן. (רובן אף מבינות את הבעיות שלהן ומצליחות לעשות תיקון ראוי)

סגנון הכתיבה מתאפיין בדיאלוגים עשויים היטב, במונולוגים פנימיים ובשיקוף מדויק ומעמיק של קו החשיבה של הדמויות. יחד עם זאת, היא נותנת מרחב לדמיון של הקורא להבין מה הדמות מרגישה.

במישור ההשקפתי, לצד המקום שהיא נותנת לדמויות להשמיע דעות שונות, מורגשת לכל אורך הדרך נוכחות תפיסת עולמה של הסופרת. ברגע שעולה עמדה מורכבת, מגיעה מיד קונטרה ברורה שמתווה מה "נכון" ומה "לא נכון". המסר הערכי מועבר באופן שאינו משאיר מקום רב לפרשנות עצמאית של הקורא, זאת בניגוד לבנייה העדינה והחופשית יותר של רגשות הדמויות.

הכריכה

הכריכה מרהיבה ומלאת נוכחות. אישית אני אוהבת אלמנט בודד על רקע לבן, שמעניק תחושה דרמטית. השילוב של הדיסק-און-קי עם פרי הסברס הקוצני יצירתי מאוד ומושך את העין, והקשר המפתיע ביניהם לבין העלילה מתברר קרוב לסוף ועובד מצוין.

טקסט הגב מעניין ומגרה, והוא מעביר מעולה את האווירה ומשאיר רמזים לבאות. אף על פי שממנו לבדו קשה לפענח את העלילה בפועל, הוא בהחלט יוצר סקרנות ראשונית.

לסיכום

"סברס" הוא ספר שמשלב בכישרון רב בין עומק רגשי ומחשבתי לבין עלילה עכשווית, מעניינית וקצבית. היכולת של הסופרת לבנות עולם פנימי עשיר לצד כתיבה טובה הופכת את הקריאה בו לחוויה מתגמלת ומרתקת.

-חוי בר-

[שירי .]

תודה רבה, חוי יקרה, על הסקירה היפה והמקצועית! ואיזה יופי הפינה החדשה הזו בפורום.

גם אני זכיתי לקרוא את הספר הזה לא מזמן. והייתי רוצה להוסיף את המילים שלי, אם אפשר.

ספר טוב בעיני נמדד באיך את יוצאת ממנו. מהי התחושה הכללית שלך. מילוי או ריקון. רצון להיות טובה יותר, לפעול טוב בעולם, או שמא אנחה ארוכה של "אוף! כמה תאים אפורים שרפתי על הברנש הזה, ועל מה!"

כשיצאתי מהכריכה השנייה של "סברס" הרגשתי תחושה מרוממת כזו, עשירה. הוא היה שווה. פשוט היה שווה את שעות הקריאה שלו. היה כאן מסע רציני. דמויות מעוררות השראה. דמות ראשית שהיא קסם של דבר, עד כדי רצון עז להבריח אותה בין דפי הספר, וכיווצ'וץ בלב, שהנה הוא נגמר, ואיך אפגוש אותה שוב? (אגב- כבר בחלק השני של הספר, כשפוקוס התרכז בדמות המשנית ועלילות מקפיצות לב וסברסיות להפליא, התחלתי להתגעגע… בבקשה, נא לכתוב ספר המשך, איתה ועם כל הדמויות הנלוות, ואם אפשר לצרף פלישבקים לרוב בכלל אהיה מאושרת… היה לי כזה כיף כל תקופת ההסתגלות שלה שם…)

מבחינת העלילה, לכל חובבות המתח והדרמה- יש לכן בספר כר נרחב של כיף עלילתי שמעיף את המוח. זה דבר, שאני פחות מחפשת. לא רוצה שיעיפו לי את המוח. רוצה שיהיה לי כיף עם דמויות שאהבתי. אבל שיתפתי פעולה יפה. קראתי בנשימה עצורה. עצרתי את הלב ההולם. ואפילו, כן. דמעתי בסוף.

תודה עדינה על ספר כל כך יפה שנתת לעולם! אחד היפים שקראתי! אשרייך!

שירי.