כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שעוסקת בכתיבה וקריאה ואוהבת לדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
-
עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ.
-
עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ.
בס"ד
זה הזוי איך כל שנה זה מתאים מחדש…
אולי לא הזוי. אולי עצוב.
בְּעִקְבְתָא נֻסָּה דּוֹר שַׁחֲרָהּ
בָּנִים שֶׁעָזְבוּ דּוֹר שֶׁקָּרַע
שֶׁנַּפְשְׁךָ בּוֹ עַד מְאֹד נִקְשְׁרָה
וְהוּא הִתְעַלֵּם ,בֶּן לְהָרַע
וְלֹא נוֹתְרָה עוֹד בְּרֵרָה
רַק לְהָבִיא דִּמְעָה מָרָה
רַק כָּךְ כְּבוֹדְךָ זוֹרֵחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ.
אָמְרוּ לוֹ מַלְאָכִים כִּי בְּנֵי יִצְחָק
גָּדְלוּ, לֹא לָמְדוּ, פָּנוּ לַשַּׁחַק
אָמַר נַזְכִּיר לוֹ לְדוֹר שֶׁפָּרַק
עָזַב הַכֹּל, הָלַךְ, רָחַק.
מִי כָּאן חַיִּים מוֹתֵחַ
עוֹקֵד הַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ.
שַׁחַר הִשְׁכַּמְנוּ לַהֲלֹךְ בֹּקֶר
וְלֵב שֶׁלֹּא מַאֲמִין חוֹשֵׁב לַשֶּׁקֶר
אַלְמָנוֹת וִיתוֹמִים עַד אֵין חֵקֶר
מַחֲזוֹת שֶׁאֵין מִי יָכוֹל לְשַׁעֵר
וְעִתּוֹן שֶׁלֹּא מַפְסִיק דְּמָעוֹת לְדַוֵּחַ
עוֹקֵד הַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ
אֵיךְ נָשִׂיחַ לָאֵם כִּי שְׂשׂוֹנָהּ פָּנָה
הַבֵּן אֲשֶׁר חָלְמָה לְתִשְׁעִים שָׁנָה
הֶעֶלְתָה יַלְדָּה לְעוֹלָה כְּחָנָה
מִי יְנַחֵם לָהּ עַל לֶכֶת בְּנָהּ
וְאֵיךְ נִדְמַע עִם אֵם שֶׁתִּבְכֶּה וְתִתְיַפֵּחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ
וְיֶהֱמוּ כָּל מַלְאֲכֵי מֶרְכָּבָה
לִרְאוֹת יֶלֶד שֶׁלְּאָבִיו אָבָה
חִיּוּךְ, מְאוֹר עֵינַיִם שֶׁכָּבָה
וַעֲדַיִן מַאֲמִינִים שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה.
אֵיךְ יְהֵא עוֹלָם בְּלִי יָרֵחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ.
שֶׁרָאוּ וְהֵבִינוּ גֹּדֶל הַמַּעֲרָכָה
אָמְרוּ בָּנִים לַאֲבִיהֶם- כָּכָה
רָאָה כַּעַס, דַּעַת לֹא נָחָה
אֵשׁ, תִּמְּרוֹת דִּמְעָה מוֹחָה
הָעַתָּה בְּיוֹם זֶה בְּרִיתְךָ שׁוֹכֵחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ.
וְעוֹנֶה לָנוּ אַבָּא מָה אֶעֱשֶׂה
כִּי אֲנִי אֲשֶׁר אַרְאֶה לִי לָעוֹלֶה הַשֶּׂה
וּבְלִי בְּכִי דִּמְעָה וּמַעֲשֶׂה
לֹא תִּבְנוּ לִפְנֵי כִּסֵּא
וְאָז יִצְטָרֵךְ אַב בְּנוֹ לִזְבֹּחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ.
דָּפַקְנוּ עַל שַׁעֲרֵי רַחֲמִים לִפְתֹּחַ
הַבֵּן הַזָּבוּחַ וְהָאָב הַזּוֹבֵחַ
קוֹרְאִים לְקַל בֶּאֱמוּנָה וּבָטוּחַ
מִי נָתַן וְלָקַח לֹא לִשְׁכֹּחַ
וְעוֹד אוֹר גָּדוֹל יָשׁוּב וְיִזְדָּרֵחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ.
מִמַּאֲכֶלֶת יֶחְרַד מִדְבָּרִי
וּמִי יַעֲמֹד מוּל חֳרִי
עוֹמְדִים מוּלָם בְּלֵב אָרִי
אֵלּוּ בְּנִי, זֶה אוֹשְׁרִי
וְנֹאמַר לְאָב זֶה מֵעַמְּךָ רֵיחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ.
אָמַר לְמַלְאָכָיו אֲדוֹן שָׁמַיִם
רְאוּ בְּנֵי הַנִּשְׁאָרִים שְׁלִישׁ אוּרַים
נוּחוּ לְשָׁלוֹם בֶּן יַקִּיר אֶפְרַיִם
וְעוֹד תִּזָּכֵר הַזְּכוּת לִבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם
שַׁעֲרֵי רַחֲמִים אֲנִי פּוֹתֵחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ.
וְעוֹד תָּכִינוּ קָרְבַּן עֹלָה בְּאוֹן וְחַיָּל
וְאֶזְכֹּר אֶת שֶׁעֲקַדְתֶּם כְּאַיִל
וּתְהִי מָאוֹר בְּעֵינְכֶם בַּיּוֹם וּבַלַּיִל
וַהֲמוֹן דִּמְעוֹתֵיכֶם יִזְּלוּ בַּחַיִל
עַיִן בְּמַר בּוֹכֶה וְלֵב בּוֹטֵחַ
עוֹקֵד וְהַנֶּעֱקָד וְהַמִּזְבֵּחַ
וְעוֹד תֵּצֵא בַּת קוֹל בְּאֹמְרָה
מִי שֶׁהֶחְזִיק גַּם בִּזְמַן הַסְתָּרָה
תָּבוֹא נְשָׁמָה וְתִטֹּל שְׂכָרָהּ
כִּי הִגִּיעַ סוֹף לְמָרָה
בֶּן דָּוִד לָכֶם אֲנִי שׁוֹלֵחַ
אָב, בֵּן- וּמִזְבֵּחַ.
-
11 תגובות
-
מיוחד! מיוחד! מיוחד!
והלואי שלא נדע יותר מצער.
כל כך מתאים לאוירת הימים.
אפשר לשתף בעוד קבוצות??__________________________
בברכה
אסתר מגנוז-
תודה רבה
בכיף!
-
-
כל כך עצוב שזה רלוונטי כל שנה. מסכימה
-
שיר מאד מושקע ויפהפה!
-
השיר מדהים. למי שלא מכירה הוא מבוסס על פיוט מצמרר לימים נוראים שיש לו גם לחן יפהפה
[רציתי להעתיק לכאן ולא הצלחתי]
-
נוגע מאוד.
ההתבססות על הפיוט – יפהפיה ואומנותית (זה אחד הפיוטים שהכי מרעידים את הלב שלי).
-
-
וואו
מרגש ממש
רוצה להגיד לך בסוגריים ( 🙂
אם לא הייתי מכירה את השיר המקורי טוב –
הייתי בטוחה שזה המקור
זה בנוי ממש טוב על אותם בתים
אלופה!
-
איזה כיף לשמוע
ב"ה
תודה רבה!!!
-
נעה,
מהמםם!!
רגשת!!
נגה לי ממש
-
הנה המילים
עוקד והנעקד
עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ;
יוֹם אֶהְיֶה כַפַּי לְאֵל שׁוֹטֵחַ;
אָנָּא זְכֹר נָא לִי בְּיוֹם הוֹכֵחַ;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;בָּאַחֲרִית נֻסָּה בְּסוֹף הַעְשָׂרָה;
הַבֵּן אֲשֶׁר נוֹלַד לְךָ מִשָּׂרָה;
אִם נַפְשְׁךָ בוֹ עַד מְאֹד נִקְשָׁרָה;
קוּם הַעֲלֵהוּ לִי לְעוֹלָה בָרָה;
עַל הַר אֲשֶׁר כָּבוֹד לְךָ זוֹרֵחַ;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;אָמַר לְשָׂרָה כִּי חֲמוּדֵךְ יִצְחָק;
גָּדַל וְלֹא לָמַד עֲבוֹדַת שַׁחַק;
אֵלֵךְ וְאוֹרֵהוּ אֲשֶׁר לוֹ אֵל חָק;
אָמְרָה לְכָה אָדוֹן אֲבָל אַל תִּרְחַק;
עָנָהּ יְהִי לִבֵּךְ בְּאֵל בּוֹטֵח;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;שָׁחַר וְהִשְׁכִּים לַהֲלֹךְ בַּבֹּקֶר;
וּשְׁנֵי נְעָרָיו מִמְּתֵי הַשֶּׁקֶר;
יוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָגְעוּ אֶל חֵקֶר;
וַיַּרְא דְּמוּת כָּבוֹד וְהוֹד וָיֶקֶר;
עָמַד וְהִתְבּוֹנָן לְהִמָּשֵׁחַ;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;יָדְעוּ נְעָרָיו כִּי קְרָאָם לֵאמֹר;
אוֹר הַרְּאִיתֶם צָץ בְּרֹאשׁ הַר הַמֹּר;
וַיֹּאמְרוּ לֹא נֶחֱזֶה רַק מַהְמוֹר;
עָנָה שְׁבוּ פֹה עַם מְשׁוּלִים לַחֲמוֹר;
וַאֲנִי וְהַנַּעַר לְהִשְׁתַּטֵּחַ;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת בִּמְלָאכָה;
וְיַעֲנֶה יִצְחָק לְאָבִיו כָּכָה;
אָבִי רְאֵה אֵשׁ וַעֲצֵי מַעֲרָכָה;
אַיֵּה אֲדֹנִי שֶׂה אֲשֶׁר כַּהֲלָכָה;
הַאַתְּ בְּיוֹם זֶה דָּתְךָ שׁוֹכֵחַ;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;וְיַעֲנֶה אָבִיו בְּאֵל חַי מַחְסֶה;
כִּי הוּא אֲשֶׁר יִרְאֶה לְעוֹלָה הַשֶּׂה;
דַּע כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ אֱלֹהִים יַעֲשֶׂה;
נִבְנֶה בְנִי הַיּוֹם לְפָנָיו כִּסֵּא;
אָז יַאֲמִיר זֶבַח וְהַזּוֹבֵחַ;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;דָּפְקוּ בְּשַׁעְרֵי רַחֲמִים לִפְתֹּחַ;
הַבֵּן לְהִזָּבַח וְאָב לִזְבֹּחַ;
קֹוִים לָאֵל וּבְרַחֲמָיו לִבְטֹחַ;
וְקֹוֵי יְיָ יַחֲלִיפוּ כֹחַ;
דָּרְשׁוּ בְּנַחְלַת אֵל לְהִסְתַּפֵּחַ;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;הֵכִין עֲצֵי עוֹלָה בְּאוֹן וָחַיִל;
וַיַּעֲקֹד יִצְחָק כְּעָקְדוֹ אַיִל;
וַיְהִי מְאוֹר יוֹמָם בְּעֵינָם לַיִל;
וַהֲמוֹן דְּמָעָיו נוֹזְלִים בְּחַיִל;
עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;שִׂיחוּ לְאִמִּי כִּי שְׂשׂוֹנָהּ פָּנָה;
הַבֵּן אֲשֶׁר יָלְדָה לְתִשְׁעִים שָׁנָה;
הָיָה לְאֵשׁ וּלְמַאֲכֶלֶת מָנָה;
אָנָה אֲבַקֵּשׁ לָהּ מְנַחֵם אָנָה;
צַר לִי לְאֵם תִּבְכֶּה וְתִתְיַפֵּחַ;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;מִמַּאֲכֶלֶת יֶהֱמֶה מִדְבָּרִי;
נָא חַדְּדָהּ אָבִי וְאֶת מַאְסָרִי;
חַזֵּק וְעֵת יְקַד יְקוֹד בִּבְשָׂרִי;
קַח עִמְּךָ הַנִּשְׁאָר מֵאֲפָרִי;
וֶאֱמֹר לְשָׂרָה זֶה לְיִצְחָק רֵיחַ;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;וְיֶהֱמוּ כָּל מַלְאֲכֵי מֶרְכָּבָה;
אוֹפַן וְשָׂרָף שׁוֹאֲלִים בִּנְדָבָה;
מִתְחַנְּנִים לָאֵל בְּעַד שַׂר צָבָא;
אָנָּא תְּנָה פִדְיוֹם וְכֹפֶר הָבָה;
אַל נָא יְהִי עוֹלָם בְּלִי יָרֵחַ;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;אָמַר לְאַבְרָהָם אֲדוֹן שָׁמַיִם;
אַל תִּשְׁלְחָה יָד אֶל שְׁלִישׁ אוּרַיִם;
שׁוּבוּ לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי מַחְנַיִם;
יוֹם זֶה זְכוּת לִבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם;
בּוֹ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים אֲנִי פּוֹתֵחַ;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;לִבְרִיתְךָ שׁוֹכֵן זְבוּל וּשְׁבֻעָה;
זָכְרָה לְעֵדָה סוֹעֲרָה וּנְגוּעָה;
וּשְׁמַע תְּקִיעָה תּוֹקְעָה וּתְרוּעָה;
(בשבת: וּשְׁמַע תְּפִלָּה זָכְרָהּ לִתְרוּעָה);
וֶאֱמֹר לְצִיּוֹן בָּא זְמַן הַיְשׁוּעָה;
יִנּוֹן וְאֵלִיָּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ;
עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;הלוואי הייתי יכולה לצרף הקלטה של איך שזה נשמע באמת בבית הכנסת…
המילים האלו, מי שגדלה על זה בראש השנה, הלב נרעד רק מלראות אותן
נכנסתי לקרוא את השרשור הזה כי לא יכולתי לראות את המילים בכותרת ולא להיכנס.
השיר של הראל טל, הוא יפה מאוד, אבל הוא לא מתקרב לדבר האמיתי (שאני גדלתי אליו, בכל אופן)
מתגעגעת לזה כל כך, ב"ה עם הילדים לא יוצא לי כבר לשמוע את זה
Log in to reply.
