על החטופים שח
-
על החטופים שח
אז ככה נראית אימה.
ככה נראה פחד.
ככה נראה החושך.
ככה נראה שנה ו-4 חודשים בתוך מנהרות,
בלי אוכל, בלי שתייה, בלי שעות שינה.
ככה זה נראה לחיות בלי בעצם – לחיות.
ככה נראה געגוע חודר לעצמות,
עד שכבר רואים אותן, למשפחה.
ככה נראה כאב אמיתי.
ככה נראה עצב עמוק ופנימי.
ככה זה נראה. זאת הצורה.
והאמת? שלא ידעתי.
לא ידעתי אם לראות או לכבות,
אם לשמוח או לבכות,
אם לתת יד למראה הזוועות.
מה לעשות?
האמת לא היו לי מילים.
והאמת, בשיא הרגישות?
זה היה נראה מראה של שואה.
שורדי שואה של שנת 2025.
ואני יודעת, לפני שתציפו אותי פה במבול של תגובות, כמו:
“אי אפשר להשוות בין 6 שנים לשנה ו-4 חודשים”
אז נכון, אתן צודקות. ממש צודקות.
אבל עדיין, שראיתי את התמונות,
זאת האסוציאציה הראשונה שעלתה לראש.
אז לפחות עכשיו הם פה, מחבקים ומשלימים פערים ודמעות.
אמנם רזים, כחושים וחיוורים מאוד.
ומי יודע מה הם עברו, אבל הפעם אפשר להבין ולחוש רק מהתמונות.
Log in to reply.