כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
-
על הילוך ראשון ***שיתוף***
-
על הילוך ראשון ***שיתוף***
אני על הילוך ראשון, אבל אני לא זזה.
אני נוסעת רחוק, אבל נשארת כאן.
אני על 200 קמ”ש, אבל מרגישה באסה,
נוסעת מהר, אבל עדיין זה לוקח זמן.
אני חולמת גבוה ומסתכלת לשמיים.
מאמינה בניסים, גם אם כרגע הם לא נראים בעיניים.
(וכן אני יודעת שמתנגנים לכן שירים עם מילים דומות בראש…)
אני בונה מגדלים, לבנה אחר לבנה,
גם אם הם מתפרקים לי בידיים.
(ניסיתי בקפלה, בלגו, בקליקס. רעיונות נוספים יתקבלו בברכה)
אבל, אני לא מסכימה לעצמי ליפול,
מכל קושי או כאב אומרת ומדרבנת את עצמי בגדול:
(ולא, זה לא טקסט הרמה אישית. באמת שלא…)
“את יכולה” את מסוגלת” לצייר את החיים שלך כמו מכחול
(ותחליטו אתן עם איזה סוג צבעים)
וכולם מסתכלים עליי מכל הצדדים והכיוונים.
מביטים, ואם לומר דוגרי, לא יודעים כל כך מה לומר. שותקים.
ואני שותקת גם אני, כי לפעמים פשוט אין מילים.
בעולם הזה פשוט אין כללים. (יש)
מתי זה אמור לקרות, למה זה ככה וכמה זמן זה יימשך.
פשוט צריך לתת לזמן לעשות את שלו ולחייך
(וזאת עבודה קשה, אני לא מוכרת פה קלישאות.)
אבל אני לא מוותרת,
נותנת עוד פעם גז ולא משחררת.
כי יש לי 2 משפטים שאני כל יום עליהם חוזרת:
“אם לא תשקעי, לא תוכלי לזרוח.”
ו-“מי שמוותרת – נכשלת”
אז ממשיכה לנסוע על הילוך ראשון ולא עוצרת.
האם גם אתן הרגשתן פעם שאתן נוסעות על הילוך ראשון, אבל לא זזות? מה עזר לכן? חוץ מהאמונה כמובן
-
1 תגובה
-
196
126
0
פעילה בקהילה
מדהימה שאת!
נותנת השראה בכל שיתוף מחדש.
מה נותן כוחות?
הידיעה ש”מה שלא הורג, מחשל”!
Log in to reply.
