על העברת ערכים בכתיבה, או: דברי זיכרון למאיר ברעם

[ר. טייך]

מצטרפת לכל מילה
רק הציורות היפיפיה הייתה בכתיבה
הציורים היו מפחידים בחלקם
עד היום אני נזכרת בהם ועולה בי צמרמורת

[שרה לרנר]

אכן, התכוונתי לציוריות בכתיבה…

רק עכשיו כשהזכרת את זה נזכרתי גם בציורים…

[גילי ברנע]

שרה תודה.

אכן, הספרים של מאיר ברעם החדירו כל כך הרבה בכל כל מעט מילים.

אלו ספרים שמלווים אותי במהלך השנה עד היום. חנוכה, תשעה באב, הפרנס מקולוניה שמתאים לכל עת.

מסכימה עם כל מה שכתבת לעיל.

[תמר זיו]

מצטרפת לדברייך, שרה. אני חושבת שכן קראתי את כל הספרים שלו, ומזדהה עם כל
מילה ומילה שלך.
צר לי מאוד לשמוע שהוא נפטר.
הספרים שלו הם אבן שואבת ליראת שמים, מתח ברמה הנכונה והמון המון ידע יהודי
היסטורי אמיתי. אמיתי לא מבחינת התחקיר, מבחינת ה"יהודי" שבו, היראת שמים
הספוגה, בבחינת טופח על מנת להטפיח.
בשנים האחרונות יצאו ספרים שלו – אולי לא כולם – במהדורה מחודשת, מנוקדת
ומאירת עיניים. בפרט הסיפור על עלילת הדם, שרלוונטי לפסח. איני זוכרת את שם
הספר, אולי "עלילה בעיירה" או משהו כזה.
שיעמדו לו הזכויות, תנצב"ה.
והערת אגב שאולי אינה אגבית: "מאיר ברעם" היה בשבילי דמות ייחודית של מחנך. לא
סופר, מחנך. הוא היה עלום-שם, דמות מסתורית מאחורי כרכים ומילים.
כשנודע לי מיהו, זה היה רק תוספת.