על מה אני בוכה\ שיתוף מרגש
-
על מה אני בוכה\ שיתוף מרגש
כתיבה: דסי הולצר
על מה אנחנו בוכות?
אמורות לבכות, לפחות.
שמעתי הרבה דיבורים על חורבן,
אבא נודד,
מלך בלי מקום.
מסכימה להיות קצת אגואיסטית?
שימי בצד את הדאגה להקב”ה,
ותתחילי לבכות על עצמך!
עלי!
על עם שלא יודע לבכות.
זה לא בית שנלקח ממנו,
זה מה שהוא מסמל.
זה קרבה הכי שיכול להיות,
כזאת שאי אפשר להתכחש אליה.
זה לראות את ה’ בעיניים,
להצביע למקום ולאמר-
זה הבית של אבא שלי.
הבית שלי!!
להתפלל —
והשכינה לנגד עיני.
אין למחשבות לאן לברוח.
אין!!!
אני מתארת קצת,
מנחשת הרבה.
אני יודעת שאין לי מושג,
אפילו קצה,
לתאר את קרבת ה’ שאבדה לנו.
על זה אני בוכה.בשבילי,
להתאבל על החורבן זאת המצווה הכי קלה. פשוט לבכות על זה שאני לא מצליחה לכוון בכמעט כלום. לבכות את הייאוש, הריחוק, את עשרות אלפי הפעמים שהתקרבתי והתרחקתי, התפללתי ונשברתי.
לבכות את הגלות.לעילוי נשמת משה ניסים בן יעקב ולבנה יהודית שנפל בעזה.
Log in to reply.