ערפל | | סיפור קצר בהמשכים

קדם Forums כתיבה ספרותית ערפל | | סיפור קצר בהמשכים

  • ערפל | | סיפור קצר בהמשכים

    פורסם ע"י פסי פישר  כללי on 08/07/2025 ב1:10 pm

    בס”ד

    א.

    מישהו צעק כשפקחתי עיניים אל החדר האפלולי.

    לא ידעתי מיהו, ולא הבנתי את פשר הצעקה. אבל החדר הואר ברגע שלאחר מכן, והאור סנוור אותי. מצמצתי.

    כאב לי הראש. כאב לי הכל.

    החדר התמלא.

    דמויות מטושטשות נעו בתזזיתיות, מילים ריחפו בחלל, מישהו נעמד לידי.

    עצמתי עיניים.

    הוא לפת לי את היד.

    “הו, לא”. אמר “זמן להתעורר, ישנת מספיק”.

    מספיק? לאות נוראה פשטה באיבריי. פטישים הלמו לי ברקות.

    שחרר אותי, שתקתי. החדר המשיך להרעיש, להתעלל בי נמרצות.

    “מרים?” אלומת אור חדרה עפעף שמוט. חוררה אישון. פקחתי.

    שתקתי אאוץ’.

    “דוקטור הורנר”, הציג את עצמו חלוק לבן. “רופא במחלקת טיפול נמרץ”.

    מישהי עמדה סמוך אליו. אליי; עיניים אדומות, פה רוטט.

    “הייתי רוצה לשאול אותך כמה שאלות”, עדכן הפרופסור בקול משעמם “על מנת לקבל סקירה ראשונית על מצבך. כמובן שבהמשך נערוך בדיקות מקיפות יותר”.

    הוא השתתק. העיניים שלי התמגנטו אל מבט אדום. התחשק לי לחבק אותה, להושיט ממחטה.

    “בואי תעני לי על כמה שאלות וניתן לך לנוח”.

    הרקות שלי צרחו. והרגל, אחחח.

    “בת כמה את, מרים?”

    אני בת 27. נולדתי ב27 לאוגוסט. אני זוכרת, זה רק שאין לי כח לענות לך עכשיו. כואב לי. מאד.

    הפרופסור החליף מבט עם זה שלצידו.

    כחכח. “את לא מצליחה לענות לי, מרים?”

    החדר שתק. כמוני.

    “אם את לא מצליחה לענות תמצמצי פעמיים”.

    צייתי, עפעפיי משקולות. האישה התנשפה.

    “בואי נעשה כך”, הציע הורנר “אני אשאל אותך כמה שאלות, אם התשובה היא כן- תמצמצי פעמיים. בסדר?”

    בסדר. רק תן לי משהו להרגעה. אני משתגעת.

    כנראה שהשגעון הבהב לי בעיניים, כי השאלה הבאה הייתה-

    “כואב לך?”

    החדר החשיך פעם, ושוב. שקלתי להוסיף פעם שלישית, חזקה.

    הוא הסתובב אל האחות שעמדה מאחוריו. “תני לה משהו”.

    היא הנהנה, יצאה מהחדר.

    “את יודעת למה את כאן?”

    הבטתי בו. עפעפיי פקוחים לרווחה. החלוק שלצידו רשם משהו בגיליון לבן.

    העפתי מבט באדומת העיניים. היא נשכה שפה. מצמצה פעמיים.

    הפרופסור עקב אחר מבטי.

    “את מכירה את האישה הזאת?”

    דממה התנפלה על החדר. חסמה לי נתיב, ואוויר.

    רציתי לומר שאני מרגישה אותה, אבל לא יודעת מיהי.

    לא יכולתי.

    האישה התקדמה פסיעה אחת, מתנודדת.

    שתקתי תביאו לה כסא.

    אסרתי על עפעפי עופרת להיעצם.

    האשה החווירה. הפרופסור שילב אצבעות.

    “מרים”, הוא אמר בשקט,

    “זאת אמא שלך”.

    בהיתי בה.

    סופסוף הביאו לה כסא.

    ~

    אחרי אמא הגיע אבא.

    פאות תחובות מאחורי אזניים, זקן מלבין. עיניים כהות. חודרות.

    הרגשתי גם אותו.

    “שכבת כאן שבוע וחצי”, ידו שיחקה בחוט האינפוזיה. “לא הפסקנו להתפלל”. קולו גווע.

    אמא קברה פנים בטישיו מקומט.

    “ידענו שהקב”ה כל יכול, שאין לו הבדל בין להעניק חיים לבן אדם בריא ושלם, לבין להעניק חיים לך”.

    הוא נטש את החוט האומלל. אצבעותיו עברו לתופף על ברך.

    “גם אם הועפת באוויר למרחק של מטרים. גם אם הראש שלך ספג חבטה איומה, איבדת המון דם. אבא יכול הכל”.

    רציתי להנהן בהסכמה, אבל ראש שוקל טון מחה נמרצות.

    אבא חייך.

    “והנה את כאן. איתנו”.

    שתקתי את המשך המשפט; לא מדברת, לא זוכרת. העיקר, איתנו.

    ערפל מילא את מוחי. כהה, סמיך. דמיינתי לעצמי משאבה קטנה, ראש מחט.

    נתחב אל המח, שואב. שואב. שואב.

    אחרי שיתפוגג הערפל, אולי ישובו הזכרונות. אולי אשוב להיות מי שהייתי.

    מי הייתי?

    מרים. 27. רווקה. מתכנתת. מתכנתת? כמעט בטוחה.

    מה עוד?

    ערפל.

    ערפל.

    ערפל.

    ת הגיבה לפני 11 דקות 4 חברות · 4 תגובות
  • 4 תגובות
  • פסי פישר

    כללי
    חברה
    08/07/2025 ב1:11 pm
    148
    410
    0
    פעילה בקהילה

    אשמח מאד לביקורת, הערות והארות.

    הערה-

    הסיפור נכתב לצורך אישי. לכן, לא מצאתי לנכון להשקיע הרבה במחקר קודם.

    ככה שאין צורך להעיר על מונחים רפואיים לא מדוייקים וכיוצ”ב.

    כל הערה אחרת תתקבל בברכה.

  • ת. עקבי

    הייטק
    חברה
    08/07/2025 ב2:06 pm
    2059
    1916
    0
    פעילה בקהילה

    יפה מאוד. מתואר טוב ואמין.

    כמה דברים:

    עדכן הפרופסור בקול משעמם

    רצוי במקרה כזה לספר לנו את השעמום, לא עליו. לדוגמא: עדכן הפרופסור בקול מונוטוני, בקול יבש…

    אחרי אמא הגיע אבא.

    פאות תחובות מאחורי אזניים, זקן מלבין. עיניים כהות. חודרות.

    הרגשתי גם אותו.

    פה חושבת שהאבא היה מוקדם מדי. במיוחד כשההבנה צנחה אליה אחר כך (לפי ההרגשתי גם אותו). אם היא לא ידעה שזה אבא שלה, אז צריך לכתוב משהו בערך כך:

    אחרי אמא הגיע מישהו נוסף.

    פאות תחובות מאחורי אזניים, זקן מלבין. עיניים כהות. חודרות.

    הרגשתי גם אותו. אמרו לי שזה אבא.

    ככה את מכניסה אותנו גם לבלבול שלה. ולא מסבירה לנו לפני שהיא בעצמה מבינה את הסיטואציה.

    לגבי האנטרים – רצוי לצמצם את הפסקאות, הקפצה ללא סיבה קוטעת את הקריאה (לפחות לי)

  • שמחה מן

    אומנות הבמה והפקות תוכן
    חברה
    08/07/2025 ב2:15 pm
    25
    38
    0
    חברה חדשה

    כתוב טוב. אפילו טוב מאוד הכנסת יפה לאווירה. אפשר לשייף. דימויים כמו המחט ששואבת יותר מתאים שתכניס מאשר תשאב. משהו שם לא מעובד מספיק. למרות שהקטע הפחות מקצועי כן משפיע על האמינות. תצליחי מאוד.

  • ת

    כללי
    חברה
    08/07/2025 ב3:55 pm
    271
    336
    0
    פעילה בקהילה

    בלי להיכנס לדון בכל ההערות שנכתבו או שייכתבו-

    מדובר בעיני באחד הקטעים הטובים שהועלו פה.

    אבל אם אפשר להשביח – למה לא?!

    קחי את זה בגישה הזאת…

Log in to reply.

מעוניינת בפרסום

חשוב: לא כל פרסום מאושר, נא לפרט בדיוק במה מדובר

ניתן לפנות גם במייל ל: [email protected]

מה את מחפשת?

מילות מפתח פופולריות לפי תחומים

ניתן לחפש גם מילות מפתח , תפקידים וכישרון מיוחד שאינם מופיעים ברשימות - "נהגת", "ציור בחול" וכדומה.

דילוג לתוכן