כבר חודשים אנחנו ככה, עצובים
עם ישראל, אחד לשני ערבים,
משתלט לנו הלב על המוח,
איך בכלל אפשר לשמוח?
הגיע פורים, זה בדיוק הזמן,
בכח החיים למחות את המן,
אז נשים תחפושת, נעטה מסיכה,
ובתוך כל הצער, נמצא קצת שמחה.
נלביש חיוך שיסתיר את הדמעות,
את הלב שחושב על אחים, אחיות,
שעדיין נמצאים במצב נורא ואיום,
שאפילו לא יודעים מה התאריך היום.
לרגע לא באמת נשכח אותם,
אנחנו בוכים, כואבים איתם,
ובין משלוח מנות לקריאת מגילה,
נזכיר אותם בתחינה, בתפילה.
וקצת נצחק ונשיר ונרקוד,
וכל הזמן נרגיש ונזכור,
משפחות שקרועות מגעגוע,
מדאגה ופחד מהלא ידוע.
אחים שלוחמים עכשיו בקו האש,
בתוך כל הרעש, גם עליהם נבקש,
שאלוקים יתן להם כח ועוצמה,
ובכוחו ילכו וינצחו במלחמה.
ההיסטוריה כולה יכולה להעיד,
שתמיד ניסו שונאינו להשמיד,
והאחד שהציל אותנו בימים ההם,
עוד יפיל את אויבינו, הוא יכול גם להם.
כמו אז יהפוך את הכל לטובה,
ונראה איך את הכל הוא טווה
בחוטי אהבה וחסד עצום,
אף פעם לא עזב, לא יישן, לא ינום.
הוא שומר מלמעלה עליהם ועלינו,
ויגאל ברחמים, בקרוב את עמינו.
ואם מצאנו חן בעיניך המלך,
תן לנו רמז לניסים שבדרך.
הלב שלנו כבר לגמרי שבור וקרוע,
תן לו לשמוח באמת להיות שלם ורגוע,
תביא לילדיך ששון ואורה,
תחזיר את כולם לביתם במהרה.