בשכונה שלי מסתובבים שני משוגעים אמיתים.
שניהם מנותקים מהמציאות ברמה הזויה.
הם לא חולי נפש, הם משוגעים. מ-ש-ו-ג-ע-י-ם.
אולי השגעון שלהם קשור בסכיזופרניה, אולי במשהו אחר, אבל משהו בסיסי בנפש שלהם לא מחובר לעצמו ולמציאות, ואין גם דרך הגיונית לעשות את זה, כולל להלעיט אותם בתרופות.
אולי לכל אחד מהם טוב בינו לבין עצמו בתוך עולם הדמיון שהוא חי בו, אבל בינינו, אנחנו הרוב.
אני לא כותבת את זה כלעג, אלא כדי להסביר שלצערנו, עדיין לא פס מהעולם המושג “משוגע”.
אישה ש’מדברת עם הקב”ה’ (=מדליקה שירים של אברהם פריד בסמארטפון שלה) ומקללת את כל מי שנמצא בקרבתה, היא מוכיחה את כולם על צניעות (אני גרה באזור חרדי, כן?) כשהיא עצמה עם מכנסיים (ארוכות, אבל מכנסיים), רוקדת ברחובות ובכבישים לפני מכוניות ואוטובוסים (נס שהנהגים כבר מכירים אותה) לצלילי שירים שרק היא מבינה מה היא שומעת, מדברת עם רבנים דמיוניים, ומקשקשת על קירות היא בשום אופן לא אישה נורמלית. היא משוגעת.
בשכונה מתייחסים אליה בכבוד, אבל עם המון רחמנות.
כמוה יש עוד אחד משוגע, מוזנח מסכן, מסתובב עם רמקול ושירים ברחובות. יום אחד פגשתי אותו במכולת כשהוא לא מוכן לגעת בכלום כדי לא להדבק בחיידקים. יום אחר הוא צעק על אישה (רק הוא ‘ראה’ את האישה, כן?) שאסור לדרוס אנשים עם עגלת תינוק! וזה לא תרצח! ושתזהר! – הוא משוגע. כן, צחקו עליו צחוק עצוב מאחורי הגב על הופעתו ההזויה, מה לעשות שזה לחץ על כפתורי הצחוק אצל כולם.
אבל אלו שמחזיקים בכוח בחיים ועושים כל השתדלות כדי לא ליפול מהעשיה והחיבור היומיומי לחיים, לעולם ולעצמם, הם לא משוגעים. הם מתמודדים שראויים לכל הכבוד הראוי.
@miriamsoloveichik , את וכל מי שמתמודד כמוך וקם ומועד ונופל ונשרט וחובש את עצמו בכוחות על ושוב קם – ראויים בעיני להיות בשורה הראשונה של אלו שמקבלים פני משיח. זו התמודדות על אנושית, ואת משתמשת בכוחות נפש אדירים כדי לעמוד בה.