כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
פליימוביל
-
פליימוביל
פליימוביל / פרלה
בובי התמתח, שפשף את עיניו והתיישב.
גם היום אף אחד לא קרא לו.
הוא הקשיב היטב!
גם סמי שמשמאלו
התעורר כבר
וכך כל שאר החבר’ה.
כולם תהו.
חלקם קצת בכו.
מה אתה אומר, סמי?
שאל בובי את ידידו.
גם היום לא יקראו לנו?
אני לא יודע, אמר סמי.
סילבנה גרדה את ראשה
היא היתה הריאלית, בפרשה.
גם היום לא יקראו לנו.
היא אמרה בביטחון עצמי.
של פקידה בביטוח לאומי.
לעומתה שוגי שפשף את עיניו.
אלו לא דמעות,
הוא אמר בקול מעובה,
זה סתם גירוי בעין.
כי ישועה אין.
המכוניות והרכבים בשקט שכבו
לא השמיעו קול נהמת מנוע,
והצ’קלקות לא נדלקו.
הם שכבו שם באי סדר משווע,
בתוך מגירת הצעצועים.
כבר כמה זמן? מי יודע?
איפה הילדים החמודים
שתמיד היו באים אחרי הלימודים?
פעם, לפני המו—–ן זמן
היו מגיעים ילדים גדולים ומתוקים,
פותחים את מגירת הפליימוביל
הגדול שבהם היה המוביל
משחקי דמיון היו משחקים
וממריאים לשחקים
ועכשיו? איפה הילדים האלה עכשיו?
הם כבר גדלו, מן הסתם,
רק רוחי אפרוחי הקטנה,
שכבר גדלה בשנה ועוד שנה,
היום כבר יכולה
כי היא כבר גדולה
לשחק בפליימוביל
רעיונות יצירתיים להגשים ולהוביל
אילו היתה גדלה עכשיו בבית.
אבל אותה לא הכירו הצעצועים
כשהלכה מן הבית היתה כבת שנה,
ובפליימוביל יש חלקים קטנים
שאסורים למשחק של ילדים בגילה.
אי לכך ובהתאם לזאת,
לא הכירו בובי הבנאי, סמי הכבאי,
שוגי השוטר וסילבנה וכל האחרים
את רוחי אפרוחי.
הם התגעגעו נואשות
לשמוליק, מוישי, רבקי ולייזר.
בינתיים שמוליק ומוישי כבר עשו בר מצוה,
ורבקי קרובה לבת מצוה,
הם כבר לא ישחקו בפליימוביל.
הם כבר עברו את הגיל.
עברו את הגיל?
אז למה כשהם באים פעם ב…הביתה לבקר
מצעד הפליימוביל מיד מסתדר
ורבקי תמיד לוקחת את סילבנה
מוישי לוקח תמיד את שוגי עם הזינזנה
לייזר מקים אתר בניה עם בובי
ועוד כמה שזה אצלם הובי
ושמוליק מארגן זירת שריפה
יחד עם סמי ועוד כמה חבר’ה
ו… אמא את מרשה קצת מים
כן, אני עונה בלי לחשוב פעמיים
הוא ממלא את ניידת מכבי אש
משפריץ לכל עבר כמתבקש
וכך תמיד תמה לה שעה קלה של קורת רוח
ואז אני נזכרת בנשיאים ורוח
שמביאים בכנפיהם אבק שכוח
והכובע שסרגה דודה רבקה לרבקי
נמצא במגרה מעל, בין כל הסריגים
המהממים והמתגעגעים.
רוחי אפרוחי בין המשחקים משתלבת
מכל הדמויות ממש מתלהבת
מוישי מצא סליק של “אג’ואים”
ורבקי מצאה אוצר של מדבקות
גלי הנוסטלגיה עולים וגואים
לייזר מצא פנס לייזר
ושמוליק גילה את התעודות
שעליו הן מעידות
כי מצטיין הוא במשניות בעל פה
נחום מצא את הסידור
תפילת כל פה
הישן של סבא,
רק ישראל לא הגיע
והוא אפילו לא הודיע
כי…
אין בכוחו לפגוש את כולם
עד שהוא הצליח
לבנות לעצמו עולם בטוח
בתוך המצב הקשוח
והכל עדיין כל כך שברירי
אז איך יבוא ויפתח לעצמו
את הפצעים???
אני מנסה ולא מצליחה
להוסיף לספוקן הזה
אור ושמחה
כי מה שמח בזה
שהילדים לא בבית הזה
והחדר נותר מיותם
ואני לא נמצאת איתם
אין למי להכין פודינג
וסנדוויצ’ים לארוחת בוקר
אני כותבת ובוכה
כי גם בבין הזמנים
הם לא כאן
איה הם והיכן
ואיפה נשב בליל הסדר
אני אומרת לעצמי
שזה לא רק בגללי
שאני לא יכולה
לארגן ליל הסדר
אני מסתכלת לכל עבר
ויודעת שאבא של הילדים האלה
אינו יכול בעצמו
לערוך את הסדר
כי אם כן, תוך 10 דקות
אנחנו אחרי הכל
בלי להבין אף מילה
הכל מריץ הוא בלי תכלה
ואני צריכה עם זה להשלים
שלעולם לא אהיה עצמאית
בכל מיני מובנים
ותמיד אהיה תלויה באחרים
להזמין את עצמי
להתארח בחג
אני מתפדחת
ומגרדת את הפדחת
מרגישה כמו קבצנית
משתדלת לא להיות עצבנית
כותבת ובוכה
איה חוש הומור
כמו שתמיד היה לי
איפה הוא האור
ושמחת בחגך
היצר הרע משתלט עליך
צריך על זה לעבוד
למרות הייסורים
לקח ללמוד
לקוות לטוב
ולשמוח במה שיש
גם אם מכבי אש
שוכב כרגע
בתוך מגרת הצעצועים
ואז אני כוחות לוקחת
ומכל הילדים שואבת נחת
מקווה לימים טובים
לחזור לגדל את הילדים האהובים
ואולי זאת התקווה
שביסודה מונחת
הרוגע השלווה והנחת
ואת הדאגות לוקחת
מתוך הכאב אני צומחת
-
8 תגובות
-
פרלה הוא שמי הספרותי
-
וואו איזו כתיבה עוצמתית!
ממש מרגישים את העומק בשיר/ ספוקן -
כתיבה מיוחדת מאוד מאוד.
מדהים!
-
וואו…
חזק!
כואב.
דומעת…
מחזקת ידייך…
הלוואי ותבוא כבר גאולה!
אמתית
שלימה
לגוף לנפש ולנשמה
ליבי איתך!
-
אין מילים ….
אין ממש מה להוסיף
-
וואו ממש נכנסת לי ללב
ממש מרגש ונוגע!
-
מדמיע וכואב.
-
איך ידעתן שאני הולכת להוסיף את ה”פליימוביל” לספר הזה?
זה בדיוק מה שמתאים לפרק הבא שאני עוד מעט אסיים.
איזו טלפטיה…
Log in to reply.
