פעם אמרו לי / שיתוף

[ברכי שלזינגר]

כמה נכוןןןן😭 ככה כואב😭😭

הרעיד לי כמה מיתרים….

תודה

[טליה בן שושן]

תודה ברכי

באמת כואב😑

[שרי אורנג']

איי.

😶

[אסתי כץ]

שיר שנוגע ללב. התחברתי אליו.

[טליה בן שושן]

❤

כיף לשמוע!

[רות .]

כואב.

ממש!!!

לפני הדמעות הכתיבה פשוט חנקה לי משהו בגרון…

[טליה בן שושן]

חמודה אחת!

תודה על התגובה הכנה שלך

❤

[מירי גרינשטיין]

אמאלה. איזה נוגע ללב. איזו כתיבה איכותית. תודה על השיתוף!

[טליה בן שושן]

כיף לעלות כאן שיתופים

כמה פירגון

תודה מירי!

[שרי הפקות אולפן]

איה💔

את אלופה בלהביע רגש, מקנאה בך

[טליה בן שושן]

יאו שרי

ריגשת

זה אומר לי שמרגישים את הלב במילים

[שושי R]

מהמם!
אבל לא מסכימה עם המילה האחרונה: לא מאבדים את האמונה!!!
אל תבטחו בנדיבים אבל בה’ לעולם לא מפסיקים
בעיקר כשזה תמיד מוכיח את עצמו…..

[טליה בן שושן]

שושי

דבר ראשון- תודה!

דבר שני-

נכון שיש את הקטע שלא מאבדים את האמונה אף פעם

זה נמצא בראש. בשכל.

תכלס, מה אני מרגישה?

שזה לא ככה.

לוידת מה איתך, אצלי זה סוג של אמרה שנמצאת הראש

אבל הלב לפעמים מרגיש אחת…

[מרים סולובייציק]

כואב מאוד שזה כך, מה יוכל לעזור להשיב לך את האימון?

[טליה בן שושן]

מרים איזה אכפתית את!!

מרגשתת🙂

[פצצת אנרגיות (כבי)]

וואו באמת זה מצב של שבר כלי

שדיייייי היא אפשר להאמין בעולם ואפילו בעצמי מתחילים לא להאמין

ומתחילים להרהר במי שאני ואולי אני לא שווה וכו’

אני בטוחה שזה עקב משבר שעברת שמישהי בטחת בה

ופתאום את מגלה כל מיני דברים…

אז אם זה באמת ככה זה קרה לי לא מזמן

ואני יכולה לצטט לך משהו שמישהי חכמה כתבה לי

ואם לא קשור אלייך אז את יכולה לסנן את מה שכתבתי

גזרה זו גזרה, אנחנו קטנות מכדי להילחם בה – הגזירה אמת וההשתדלות שקר.

לפעמים נדרש מאיתנו לעשות משהו, לכן צריך להתאמץ לדעת מה ה’ רוצה מאיתנו.

לפעמים אחרי ההשתדלות נראה תוצאה מיידית, ולפעמים לא.

צריך לעשות השתדלות, אבל נקודה תחתונה ה’ יודע מה הכי טוב עבורך וזה מה שיקרה (אבל אנחנו בעיניים בשריות לא תמיד מסוגלות לראות שזה טוב, וזה נראה קשה וכואב. אבל זה לטובה! ה’ אוהב אותך!)

ואז תנסי, אולי תצליחי אולי לא, וזהו. השליכי על ה’ את הבעיות שלך והוא יכלכלך!

אני בוכה איתך, צדיקה שלי!

למה? ככה!

את אבא לא שואלים שאלות.

זה לטובתך ובשבילך. שימי לב לדרך החשיבה:

1. אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אם לא מכריזים עליו מלמעלה

2. כל פעולה שקוראת כאן בעולם הזה מתוכננת היטב על ידי ה’.

3. כמה את מסוגלת לאהוב את עצמך? ה’ אוהב אותך יותר!

4. כמה את יודעת מה טוב עבורך? ה’ יודע יותר!

5. ה’ שאוהב אותך ויודע הכי טוב מה טוב עבורך החליט למעלה לעשות עבורך את הדבר שהכי טוב בשבילך. הוא החליט שאת לא צריכה לדעת למה זה טוב, הוא נותן לך מבחן אמונה – תעמדי בו! תוכיחי לאבא שבשמיים שגם כשנראה רע את מאמינה בטוב, אפילו שאת לא מסוגלת לראות אותו!

תגידי, הריני מאמינה באמונה שלמה שאין שום כח בעולם שיכול להרע לי או להטיב לי בלעדי הבורא יתברך

תגידי שוב

ושוב

עד שגם הלב יאמין…

אין טעויות.

זה הזמן להתפלל, ה’ מחכה לך.

[טליה בן שושן]

וואי

כבי אני עם דמעות בעיניים

באמת זה מצב נוראא

תיארת מדויק!!

שדיייייי היא אפשר להאמין בעולם ואפילו בעצמי מתחילים לא להאמין

תודה על המילים ששמת פה

חיזק אותי

בטוחה שאקרא את זה שוב…

באמת פעם אחת אחרי משבר רציני

התחלתי לכתוב את הרווחים שקבלתי מאותו נתק

(בעצתה של חברה מאלפתתת)

וכשהסתכלתי על הרשימה גיליתי שזה פשוט בנה אותי!

זה קשה ברגע של אמת להגיע לזה…

אבל שווה

את בסוף מרגישה אחרת.

(מקווה שהובנתי🤭)

[רות .]

עלה לי משהו ממה שכתבת

ואם לא מתאים לך אז תעבירי כאילו לא כתבתי כלום…

המקום הזה של שבירת אמון בעולם ובכולםםםם

הוא קשה וקורע מאוד מאוד ולפעמים יכול להתחבר לזה רגש קשה של נטישה ובדידות.

אף אחד לא איתי..אין לי אף אחד שאפשר להאמין בו…זהו כאן העולם נגמר…

ואני רואה 2 נקודות אור מאוד יפות הראשונה זו החברה שכתבת עליה שזה מתנה ענקית וטוב שיש את המתנה הזו.

מישהו שאפשר לשתף אותו אפילו בקצת מהתחושות והרגעים.

והדבר השני הוא את המודעות שלך והיכולת לכתוב רווחים סוג של ריפוי עצמי שזו גם מתנה…

אני מאחלת לך שיהיה לך תמיד טוב ואני מאמינה שאת תהיי שליחה למשהו גדול!

[טליה בן שושן]

וואי רות

ועוד נקודת אור

שיש אנשים שמזכירים לך לראות את האור

(יש כאלו שיגידו שזה מעצבן לראות שיש אור במצב של כל כך הרבה חושך
אבל עדיין….זה אור:))

את ממש צודקת!!

לא מוותרת על המתנות הזאת!!

במיוחד החברה

ממש מצילה אותי!!

[ה ה]

מזדהה עם כל מילה

גם אני אבדתי את האמון בקרובים לי ביותר

ומאז החלטתי שזהו

בבקשה, מי שרוצה שאתן בו אמון יצטרך לקנות את זה בזעה ועמל

לא קונה יותר שום הבטחה, רק מעשים בשטח!

[טליה בן שושן]

אוח כמה שזה כואב

ונפוץ…

ממש ככה

אחרי שזה נשבר

זהו!!

[מלכי שפר]

יש מצבים שבן אדם יכול להגיע לחוסר קיום במצוות או באמונה

עובדה שיש אנשים שיורדים מהדרך

אבל אם נחיה בעולם במצב שאנחנו עושים טובות לשיני בגלל .שה’ רצה ולא בגלל שאנחנו מחכים לטובות בחזרה

אז האמונה מתחזקת ויש יותר כוח ורוגע זאת אומרת דוקא בגלל שאיבדת אמון תחזקי את האמונה

כמובן תנסי למצוא מישהו לדבר, לכתוב את מה שאת מרגישה

[טליה בן שושן]

מלכי

תאמת לא כל כך הבנתי אותך

אשמח שתסבירי שוב

❤

[מלכי שפר]

כתבת על משבר אמון

אז ניסיתי להסביר לך שאם מישהו קשה לו עם אמון שיחזק את האמונה

[שרה לרנר]

וואו. כואב מאוד.

אני יודעת שיש כאן כמה שנבהלו, אבל כנות בכתיבה היא דבר מדהים.

נ.ב. משהו פיצי, כי זה בכל זאת פורום כתיבה ספרותית…

“מפתחות שפותחות כל הדלת” –

א. מפתח היא לש’ זכר.

ב. “כל הדלת” או “כל דלת”?

[טליה בן שושן]

צודקת

לא באתי חלילה להבהיל אף אחת..

נטו שיתוף

ושוב את צודקת:)

כנראה היתה לי טעות בהקלדה

[מלכי שפר]

מה לא הבנת?

[מרים אלמליח]

איזה שיר מדהים ומבטא.

אהבתי את הכנות,

העלית בי תחושות ווואווו!!!

זה הולך להיות ארוך ואולי נכון לכתוב את זה בדיון חדש,

כי התגובות פה דווקא היו די שקולות ומכבדות,

בכל אופן בוחרת לצרף את זה פה כי על כזה סוג שיתופים אני מדברת.

תקשיבו-

יש אנשים חמודים בעולם,

רוצים שתרגישי טוב.

רק שהם לא בדיוק יודעים איך עושים את זה.

וזה לא מכוונות רעות.

אבל זה מקשה.

כן.

אנחנו בני אדם וזה טבעי.

זה טבעי להרגיש אוףףף!

כמה רע לי!!

איך זה שזה בא מאבא טוב?

ולמה ככה רק לי?

ואפשר אולי שווה בשווה?

איזה עולם עצוב. וכו’ וכו’

זה לא שלא הכל לטובה,

זה לא שאין אמון בטובו של הבורא.

זה רק הנשמה הטהורה הזו שנלחמת להישאר קרובה בלב,

להרגיש שלו.

ונפש אחת מיוסרת.

שקשה לה לחיות במציאות המורכבת.

שמושכת ללמטה,

ולהשתיק אותה זה -לא נכון.

זה מלחמה בין נפש שהיא חלק ממנו,

לנשמה שהיא חלק ממנו.

ומי שלא חווה זאת,

לא יבין.

וינסה להסביר ש: הכל לטובה,

ש: את חזקה, זה למה קשים החיים…

ש: ה’ אוהב את התפילות שלך.

ש: זה נסיון.

ש: מפה אי אפשר לרדת עוד, די. תבוא הישועה מחר!ו

עוד משהו שהציק לי פה:

משהו פה מרגיש כאילו אסור להרגיש.

את מרגישה שהאמונה שלך נסדקת?,

נונונו!,

לא מרשה לאבד אמונה.

יהודי אף פעם לא מאבד אמונה.

וכל מיני אימרות.

שהן נכונות.

כן! הן אמיתיות במאה אחוזים!

והן באות מכוונה טובה.

אבל שאילה.

כשרע לך רמה 10 בלב,

ונותנים לך סיבה של ה’ אוהב את התפילות שלך,

לא באלך לעשות חרם על הסידור?

כשרע לך מאתיים בנפש,

ומסבירים לך שרק עצים חזקים עומדים בסערות,

לא באלך להישאר במיטה,

להסביר לאבא,

אני חלשה.

הנה תראה.

יש תשובות מרגיעות בכל הרשימה שמניתי פה.

מסכימה איתן.

אבל תנו לכל אחת לחוות את הרגש שלה ולמדוד,

מספיק לי עכשיו תשובה כזו?

כשרע לי שלוש אני אסתפק ב:’יאלה תתפללי את זה,

ה’ רוצה אותך קרוב הוא מנער אותך’

כשרע לי חמש אני אצליח לומר לעצמי הכל לטובה,

לדמיין לי עתיד טוב יותר,

כשרע לי עשר או מאה,

אולי יספק אותי רק,

אבא’לה.

כואב לי.

רחוק לי.

לבד לי בלב.

ואיפה אתה?

נעלמת לי.

אבא’לה,

אין לי כח,

ולא רואה שום טובה באופק,

קשוח לי לדמיין וורוד עכשיו.

הכל שחור לי.

יש ימים שכואב לך אלף.

וגם בלי להגיד כלום,

בלי להישיר אליו מבט.

בלי לפנות אליו אישית במילים,

את פונה בנפש מיוסרת למציאות הכואבת שהוא ברא.

את רק מזיזה לך מתג נסתר בלב.

אוף.

רחוק לי.

בדידות זה איה,

אז בואו ניתן לכל אחת לתת לעצמה את התשובות שמתאימות לה.

נראה לי שידע באמונה יש לנו המון!,

וכל הספרי אמונה לרוב שגורים יותר מידי על הלשון,

ולא על הלב.

אולי רק צריך ללמוד להקשיב לעצמנו,

מה מספק אותי עכשיו?

מה הנשמה שלי רוצה לומר לי?

מה ה’ הטוב היה רוצה שאומר לעצמי עכשיו?

שאני גרועה וכופרת? זה בטוח לא!

שתסתמי ת’רגש?

לא נראה לי.

ה’ רוצה אותי כנה.

ככה:

קשה לי אבא’לה.

בדיוק בגלל שאתה דחוף לי.

קשה לי לחיות בלעדיך בהרגשה.

פליז שאני אמצא דרך להרגיש אחרת.

פליז!

זהו עד כאן הנאום הארוך,

כמובן שאני מאוד מעריכה חיזוקים שהולכים פה בקהילה,

רק מספרת שלפעמים ההרגשה היא,

שאם את שואלת שאלות,

וכותבת על אמונה-

ולא בצד של הנצנצים והלבבות,

אז את ה’ ירחם!

ובואי נכתוב לה שזה לא בסדר.

במילים מכובסות ויפות,

סוג של תשובות שסותמות את הפה.

שבי בשקט תהיי יהודיה מהאגדות,

קשה לך? תתחזקי בקלישאות שלא באמת יעזרו לך.

אולי זו הרגשה שלי בלבד,

ואולי לא,

חמישים חמישים,

תנו על זה את הלב בכל אופן.

אוהבת אתכן קהילה מיוחדת,

אולי לכן אני מעיזה להעלות את זה…

ארוך ובוסרי כמו שהוא.

[מלכי שפר]

מרים את כנראה לא הבנת חלילה לי מלהטיף מוסר

גם לא ברור אם היא התכוונה בכללי לרשום או שהתכוונה על עצמה על משהו שעברה

[שרה לרנר]

מרים, כל מילה.