פרולוג לסיפור ~ אשמח להערות
קדם ‹ Forums ‹ כתיבה ספרותית ‹ פרולוג לסיפור ~ אשמח להערות
-
פרולוג לסיפור ~ אשמח להערות
פורסם ע"י פסי פישר כללי on 09/07/2024 ב3:20 pmצהריים טובים 🙂
כתבתי את הקטע הבא בתור פרולוג לסיפור, אני מתלבטת אם הוא יוצר תחושה של ספר ילדים…
אשמח לשמוע חוו”ד.———-
בחצר בית הספר השוממה ניצבות שתי ילדות נרגשות וסמוקות לחיים. לשווא מנסה עץ האלון להצל עליהן מפני החמה. השמש בוערת בהן, בליבן. מציתה אישונים.
מהמבנה החד קומתי עולה המולה שקטה; מורות נואמות בשטף ותלמידות קשובות מפריחות שאלות לחלל. החצר ריקה מאדם. כמעט.
“תראי”, לוחשת מרים, פורשת אגרוף אדום. מזיע.
“המפתחות!” מלי מושיטה יד רועדת. מלטפת פלסטיק שחור. “איפה נחביא אותם?”
האגרוף נקמץ חזרה. “חשבתי על זה”. ממתיקה מרים בעיניים בורקות. “נחביא אותם בחווה של דני, רותם לא תחלום לחפש שם! נראה אותה חוזרת לליל הסהר ברגל…” הן פורצות בצחוק נרגש, מלחשש.
“בואי”, תופסת מרים בקצה השרוול של אחותה. “נרוץ. הספריי אצלך?”
“לא. הוא מתחת לאוטו של רותם”.
מרים מציצה אל ביתן השומר. הוא ישן עמוקות, כרגיל. נחירותיו מאיימות להפיל את החדר הקטן.
הודפות את השער הכחול, חולפות על פני השלט הדהוי; “בית הספר שחר חדש”. מגיעות אל החניה הגדולה, מתנשפות.
“איפה האוטו של המורה רותם?” דוחקת מרים באחותה. “מהר”.
מלי ניגשת לרכב אדום, חבוט. נרכנת, שולפת מתחתיו בקבוק ספריי גדול.
היא לא חושבת פעמיים. מרססת מילים על השמשה הקדמית, המאובקת.
“למורה תחפסי את המפטחות שלך”.
“יופי”, לוחשות שפתיה של מרים. “עכשיו לחווה של דני. רק שהסוסים שלו ייסתמו ולא יצעקו לדני שבאו אורחות”.
הסוסים הגדולים שקטים דווקא. עצלים. מתנמנמים בעייפות תחת השמש הקופחת.
מלי חופרת גומה קטנה באדמה, סמוך לגדר הירוקה.
“תזכרי שזה פה”. מושיטה יד מטונפת. “ת’מפתחות”.
“זהו? סיימנו?” החפץ הקשיח מושלך אל היד הפרושה.
מלי מתרוממת. מנערת חצאית קצרה. נעליים גבוהות. “סיימנו”. מתנפלת על אחותה בחיבוק סוער. “אין עלייך, אחותי! בזכותך המורה רותם תחטוף כזאת נקמה, שהיא לא תעז להתחיל איתי יותר!”
“אני לא אתן לאף אחד להעליב ככה את התאומה שלי!” מצהירה מרים בלהט. “בסך הכל שכחת להכין שיעורי בית, זאת לא סיבה לקרוא לך עצלנית!”
נכנסות אל הגינה הריקה, אסופת מתקנים לוהטים. קורסות אל קרוסלה מחלידה.
“את פוחדת, מלי?” מבררת מרים בדאגה.
עיני התכלת מורמות אליה, בוהות מעט. זהות לחלוטין לשלה.
“כשאני איתך? לא”. מלי תופסת בהגה הצהוב. “תמיד נעזור אחת לשניה”. היא אומרת במבט חולמני.
“נכון”. מסכימה התאומה בנאמנות אין קץ. “תמיד תמיד נהיה ביחד. ואם למישהי יהיה קשה, השניה תעזור לה”.
אהבה גדולה מתנחלת בגינה. משכרת. משקרת.
השמש מוסיפה לטגן את צמד הראשים השחורים. צוחקת. נדה בקרניה לתמימות. לאמון. לאושר.
החיים חזקים מהכל.
מרים סולובייציק הגיבה לפני 3 חודשים, 1 שבוע 18 חברות · 30 תגובות -
30 תגובות
-
1021680פעילה בקהילה
נראה קטע מושקע מאד!
“אני לא אתן לאף אחד להעליב ככה את התאומה שלי!” מצהירה מרים בלהט. “בסך הכל שכחת להכין שיעורי בית, זאת לא סיבה לקרוא לך עצלנית!”
הש”ב והעצלנית קצת מרגיש לא טבעי, כאילו מחפשים לדחוף פה מידע בכח. לעומת זאת ההצהרה שהן תאומות, טבעית ומתקבלת יפה, וגם עוזרת להבין את הקשר ביניהן.הרבה הצלחה!
(במחשבה שניה אולי זה נראה רק לי אישית, ולרוב האנשים לא יפריע… אז תעשי כהבנתך)
-
1080חברה חדשה
נקודת המבט שלי:
דבר ראשון : כשקראתי די הרגיש לי ספר לגיל צעיר. אולי לא ממש ילדים אבל גג עד גיל 12… אולי סתם כי הגיבורות (ככה זה נראה לפחות) צעירות – לפי השטויות והשגיאות…
דבר שני : קצת צרם לי שכתוב שהסוסים יסתמו… אולי “יהיו בשקט” יותר מעודן, גם אם הבנות לא מנסות למצוא מילים מעודנות…
דבר שלישי: אני חושבת שכדאי לשמור על אחידות אם זאת המורה רותם – שיהיה ככה תמיד ולא לפעמים רותם ולפעמים המורה רותם.דבר רביעי ואחרון 🤭 : – איך הבי”ס פתוח? גם אם השומר ישן – הייתי מצפה שהשער יהיה נעול… והמפתח אצלו…
שלא מספיק להדוף את השער…
ככה לפחות אני הייתי עושה אילו הייתי שומר שיודע שאני נוהג להרדם על משמרתי… 🤫.
בהצלחה בהכל!
-
8059320פעילה בקהילה
הפתרון לזה פשוט: מטפסים על עץ ומחליקים מהצד השני של הסורגים או – מסתננים דרך הרווח שבין השער למשקוף (עשיתי את זה בכיתה י’ 🤣)
אבל אם הסיפור מיועד לילדים אני לא יודעת עד כמה זה טוב לתת להם רעיונות…
-
8160חברה חדשה
זהו, שהסיפור לא מיועד לילדים בכלל.
מסופר על הילדות האלה שנים אחרי..
בכל אופן זה כנראה באמת לא משקף את רמת הסיפור
תודה על התגובות:)
אגב, לא חסרות דרכים לברוח.. גמני עשיתי את זה;)
-
8059320פעילה בקהילה
אני חושבת שהכתיבה תואמת את הסיטואציה, מאד יפה, תיאורים מלבבים.
אולי תשתפי אותנו בפרק הבא?
-
1080חברה חדשה
גם אני ברחתי מהבי”ס, לדעתי בכיתה ח’… האמת שאח”כ גם חזרתי, רק הלכתי לקנות אוכל בצהריים וחזרתי,
אבל אז טיפסתי על הגדר, לא יצאתי מהשער…
בסיפור כתוב ש”הן הדפו את השער הכחול”, לכן זה היה לי מוזר 🙂
נשמע לי חלום של כל ילדה שיהיה כזה פשוט לברוח מהבי”ס…
-
-
-
-
0120חברה חדשה
כשקראתי את הקטע ממש לא הרגשתי שמדובר על סיפור לילדים, המשלב הלשוני יפה, נראה שמסופר על ילדים, אני לא מקצועית אבל כקוראת, זה ממש עושה לי חשק לקרוא את הסיפור הזה, במיוחד אם הפרק הראשון יהיה על מלי בגיל 30 נגיד…
-
700חברה חדשה
כתיבה טובה וייחודית
משדרת תמימות ילדותית, ופשטות.
מענין ממש!!
-
000חברה חדשה
ואוו כתיבה מאוד חלקה וזורמת!
נשמע מרתק
הכתיבה ברמה מתאימה לדעתי, בייחוד שאת אומרת שזה מתאר את העבר של גיבורת הסיפור
-
18280חברה חדשה
כתיבה יפה!
לי אישית זה עשה חשק להמשיך לקרוא…
וממש לא הרגיש לי רמה ילדותית מידי,
בהצלחה!
-
54111300פעילה בקהילה
כתיבה ממש יפה וזורמת,
עשה לי רושם של ספר ילדים ,
אבל הייתי ממשיכה לקרוא אותו למרות זאת כי זה מעניין מאוד,
כשקראתי חשבתי לעצמי שזה סיפור ילדים לא חרדי, אז אני לא אתן לילדים שלי לקרוא, אבל אם זה סיפור למבוגרים זה משהו אחר, אבל אולי כדאי להוסיף משפט שזה זכרונות ילדות או משהו כזה
-
8160חברה חדשה
איך אפשר להבהיר שזה קטע מהעבר?
חשבתי להוסיף תאריך, משהו כמו-
חשוון תש”ס, מושב שחר חדש
אבל אני לא בטוחה שזה מספיק.
יש לכן עוד רעיון?
-
54111300פעילה בקהילה
לכתוב קטע קצר עם תאור רקע – מקום /זמן /אוירה
מלי מתיישבת בעייפות על הכסא מהורהרת, מי חלם פעם שזה מה שיהיה,
טוב, ממש שאין לי סיכוי להיות סופרת 🤣, אבל זה אולי יכול להיות כיוון
-
1021680פעילה בקהילה
בפרולוג מקובל מאד לתאר דווקא סיטואציה מהעבר/עתיד
כשקראתי את הקטע, וידעתי שמדובר בפרולוג- כי ציינת את זה, היה לי די ברור שמדובר בעבר, במיוחד במשפטים בסוף שדי רומזים.
לכן לא נראה לי שאת צריכה לנקוט צעד דרסטי מידי כדי להבהיר לקוראים שמדובר בעבר
במיוחד אם קוראים ברצף, ורואים בפרקים שהדמויות מתפקדות כאדם בוגר (או נערה, לא משנה, איזו נקודת זמן שתבחרי להתחיל ממנה את ההווה).
אבל להוסיף תאריך כמו שכתבת, זה גם מצוין
זו דעתי…
-
-
-
000חברה חדשה
אני לא סופרת…. ולא מתקרבת להיות… אני כן מאד מאד אוהבת לקרא ספרים שכתובים יפה , מושך ומסקרן,
לעניות דעתי השורות הראשונות שמתארות את חצר בי”ס יבשות ולא גורמות רצון להמשיך לקרא( אם הייתי פותחת את הספר בספריה ונופלת על השורות האלו לא הייתי לוקחת אותו..), אח”כ מתחיל לסקרן ולעניין, אולי כדאי להתחיל מהמשפט
“המפתחות!” מלי מושיטה יד רועדת. מלטפת פלסטיק שחור. “איפה נחביא אותם?”
זה יוצר על ההתחלה רצון להמשיך ואח”כ בהמשך להשחיל איפה הן נמצאות…
המון הצלחה!!!!!!
-
-
8160חברה חדשה
מספיק בשביל להבהיר שהסיפור לא הולך להיות על שתי ילדות סמוקות לחיים?
היו כאן כאלה שכתבו שזה נראה פרולוג לספר ילדים, זה ממש לא הרושם שאני רוצה ליצור..
תודה לכל אחת ואחת שמגיבה!
-
-
16480חברה חדשה
פרולוג, עם כל הכבוד אליו, הוא רק פרולוג. הוא לא אמור לגלות את מהות הסיפור.
מי שמחליט על קהל היעד של הספר לפי הפרולוג, חוטא לאמת.
עיצוב הכריכה עושה המון, הכיתוב מאחורי גב הספר, אם הסיפור מתפרסם בהמשכים –
גם הבמה בה הסיפור מתפרסם משפיעה, ויש פרמטרים נוספים שמאפשרים להתרשם בצורה
נכונה, כמו המשלב.
שימי לב שאם בפרולוג כתוב שנה, ובתחילת הפרק הראשון כתוב תאריך של עשרים שנה
קדימה – זה משמעותי.
עוד אופציה היא לכתוב “עשרים שנה אחורה” במקום לכתוב תאריך (בראש הפרולוג) -
020חברה חדשה
לדעתי כתיבת תאריכים באופן כללי מגבילה את הספר –
דוגמא קצת קיצונית אבל תחשבי שהבת שלך קוראת את הספר שולינקה שהוא מדהים – והיא מתחברת אליו ממש , אבל אם כתוב שם תשנ”ה או משהו כזה זה יהרוס לה את כל החיבור כי למה שהיא תקרא ספר ענתיקה מלפני 30 שנה?
כתיבה צריכה להיות כמה שיותר רחבה , כשאני קוראת ספר על הקורונה , סערת השלג שהייתה לפני כמה שנים וכו’ זה מאבד לי את האוטנטיות ואת הדמיון שהסיפור מתרחש ממש עכשיו במציאות , אלא אם זה סיפור היסטורי מלכתחילה כמו מיה וכו’ – כך שאם תכתבי את התאריך הנוכחי של היום לעומת לפני 20 שנה עוד 10 הספר יאבד את העכשויות שלו
-
30960חברה חדשה
כתיבה יפה!
בהחלט עושה רושם שהסיפור יהיה מענין. הדמויות עם מעוף ויצירתיות, ולא שבלוניות,
התעלול שלהן מבטיח…
ואהבתי את השמש שמטגנת.
אני אישית לא אוהבת הקדמות של “20 שנה אחורה” ותאריכים, לא יודעת להסביר בדיוק למה. מענין אם יש עוד כמוני.
אם זה חובה לתת זמן לשם הסיפור, לטעמי עדיף תאריך.
-
54111300פעילה בקהילה
נכון זה משום מה עושה רושם לא מקצועי.
-
-
44200חברה חדשה
נשמע התחלה מבטיחה! ממש מסקרן וכתוב טוב!!!
כמה הארות:
– אני לא חושבת שזה נותן תחושה של ספר ילדים, בגלל המשלב הלשוני הגבוה.
– אם מדובר על ילדות מהמגזר הכללי-קצת מוזר לקרוא להן שמות כמו מרים ומלי- שזה שמות מאד חרדיים(בעיקר מלי).
– לא הייתי מתנגדת לקרוא את ההמשך…
בהצלחה!
-
54111300פעילה בקהילה
מלי יש גם בציבור הכללי,
היה לי בעבודה אחת מלי, מסכנה, אפילו טיפה של יידשקייט לא היה לה..
-
-
040חברה חדשה
קודם כל- כתיבה מדהימה! מרתקת!
זה לחלוטין לא עושה רושם של ספר ילדים, בגלל המשלב הגבוה והכתיבה באופן כללי. בנוסף, עצם הכותרת ‘פרולוג’ כבר מביאה להבנה שזו סצנה המתרחשת בעבר. וגם הכריכות (בשני הצדדים) עושות את שלהן.
מסכימה עם התגובה שנאמרה כאן על כך שנראה שרוצים לספק מידע כאשר הילדה מציינת שאחותה “רק לא הכינה שיעורי בית”.
וכן מסכימה גם עם התגובה על השמות, גם אם יש יוצאים מן הכלל, עדיף שמות שיותר משקפים את המגזר.
אהבתי את היצירתיות והתעוזה של הדמויות, את המערכת יחסים היפה שלהן, ואת כל הפינות הלא ברורות שמשאירות מקום למתח. (למרות שלדעתי, עד כמה שהביטוי “משכרת. משקרת.” הוא יפהפה, הוא מעט שחוק והפך לקלישאה…)
הייתי מרותקת לחלוטין, עושה חשק לקרוא עוד!
-
9680פעילה בקהילה
מדהים!
ריתקת אותי…
זה בהחלט לא עושה רושם של ספר ילדים,
כן קצת יותר מדי נועז התעלול שהן עשו… ודאי לא ילדות בית יעקב, כן?
וגם לי הפריעה הסתירה בין השמות “מלי” ומצד שני – “המורה רותם”.
הכתיבה שלך מיוחדת, תשתפי בהמשך!…
-
30960חברה חדשה
רק אני התרשמתי שהבחירה של השמות מכוונת?
לדעתי זה איזשהו מקום “שעטנז כזה”, משפחה יותר אורטודוקסית בסביבה קצת פחות, בטח יובהר בהמשך.
אם זה לא בכוונה, אז מסכימה לגמרי עם ההערה.
כן. יש גם פרידה ושרה בציבור הכללי, ובכל זאת מצופה לשמות יותר מובהקים שתואמים את המגזר, התקופה והסביבה.
-
8160חברה חדשה
עלית על זה:)
תודה לכולכן,
כל תגובה היא זריקת מוטיבציה..
-
-
-
8160חברה חדשה
מוסיפה קטע מהסיפור הנ”ל, אשמח להערות.
בכל יום שישי, חצי שעה לפני הדלקת הנרות, אנחנו מתכנסות לקבלת שבת ב”היכל הנגינה”, כפי שמכנה אריאל את חדר המוזיקה הגדול.
אני מתיישבת על כסא המתכת מאחורי הצ’לו הגדול, ידי מחזיקה בעדינות בקשת הארוכה, המבריקה. יד ימין נעה ברכות, שמאלית מצמידה מיתרים.
על כסא הפסנתר העגול יושבת מרים, זקופה. אצבעות ארוכות לוטפות קלידים בשחור לבן.
מולנו עומדת אמא, צלילי קולה נשפכים אל חלל החדר, צלולים, בהירים. רוטטים בקצוות. מלחלחים אישונים.
כולנו מאורגנות לשבת. רחוצות, לבושות. מאופרות.
ונכון שההבדל בינינו זועק לשמים; מה שאצלן נחשב לבגד שבתי וחגיגי למדי, אצלי לא יעבור את התואר פיג’מה. ונכון שאנחנו מתאפרות באופן שונה, ואוספות את השיער בצורה שונה.
נכון שאנחנו שונות. דעותינו חלוקות ודרך החיים שלנו אחרת, כל כך אחרת.
אבל ברגעים האלה, של קבלת שבת בחדר המוזיקה בעל הקיר השקוף, כששבת המלכה מתעתדת להגיח לעולם, בהירה. זכה. מחייכת.
פתאום מיטשטשים ההבדלים.
שאבעס איז שאבעס.
דלת החדר מוגפת. הצלילים והקולות נשארים בינינו, לא גולשים החוצה.
<b style=”background-color: var(–bb-content-background-color); font-family: inherit; font-size: inherit; color: var(–bb-body-text-color);”>למחצית השעה אנחנו משאירות מאחור וויכוחים, כעסים ותהום של זכרונות. מציבות להם גבול. בל יעבורו.
אני אוחזת בקשת הבורדו, מחככת אותה במיתרי הפלדה. מרעידה קלות.
ידיד נפש. נפשי חולת אהבתך.
עוצמת עיניים. ריסיי נרטבים. קולה של אמא ממלא את החדר. אני מצטרפת.
הרמוניה קסומה עוטפת אותנו, מחברת בין היכל נגינה להיכל תשובה.
בעפעפיים שמוטים מרשה לעצמי לקפוץ לרגע לבני ברק. לעמוד ברחוב של ערב שבת, בינות לילדים בפאות לחות, ילדות בשמלות חגיגיות ואברכים חנוטי עניבה.
אני מביטה בהם, מחייכת. צלילים מרקדים במעלה רחוב רבי עקיבא.
דרור יקרא, לבן עם בת.
חצי שעה חולפת מהר. מידי. אני מניחה את קשת העץ על הכסא. הדים מתפוגגים בחדר. אמא הודפת את הדלת.
“אמא”.
היא מסתובבת, מבטה שואל. אני מחייכת אליה. שרירי הלסת שלי מוחים בעוז. צפירה מנסרת את החלל.
“גוט שאבעס”.
-
191000חברה חדשה
ואוו
איזה פרק מדהים מלא השראה ורגשות
הייתי רוצה להיות שם ברגעים הקסומים האלה
לדעתי הקטע של תיאור המראה החיצוני קצת מוריד את הרמה של הפרק אולי אפשר לכתוב את זה בצורה קצת אחרת או שאולי רק לי נראה כך
בכל אופן זה פרק יפיפה.
-
105519820פעילה בקהילה
יפה ומרתק
במיוחד הדיון שהתפתח מזה.
Log in to reply.