פרק מתוך הספר “האומללה” -רב המכר העוסק בסערות חייהן של מתבגרות
-
פרק מתוך הספר “האומללה” -רב המכר העוסק בסערות חייהן של מתבגרות
שלא ראה אור 💡.
“ובכן בנות יקרות, נגמרו ההצגות. הגעתן לאזור ללא מוצא. כפי ששמתן לב, אזורי המחנה כולם מסורגים חשמלית ומצוידים במצלמות אבטחה.
העמדות נשק אוטומטיות הן לתצוגה בלבד ולא אמורות לפגוע בכן, אם כי- לא הייתי ממליצה לכן, כמובן, לבדוק זאת מקרוב, אני צריכה שימשיכו לשלוח לסמינר הזה בנות.כל בת מקבלת צמיד אלקטרוני שיופעל עד שבת, החל מכניסת שבת כל בת תקבל עוזרת-סוהרת שתחזיקה כשושבינה או כמו זקנה בבית אבות, איך שתרצו. אני כמובן ממליצה לכן תמיד- התמקדנה במחצית הכוס המלאה! יכולתן להיות במקום פי אלף גרוע מזה, אז אל תתלוננו ואל תתפנקו, תוך שעה מעכשיו כולן מחוץ לחדרים מוכנות להמשך תדרוך.
כדי לחסוך במים, הברזים כולם מתוכנתים לזרם קר שיזרום רק הוא בלבד אם המקלחת מארכת למעלה מרבע שעה.
🚿
כדי לא לעורר קנאה ושנאה, להפחית מתחים, יללות, תחרויות ולתמיכה בכיס ההורים שלכן- הבגדים אחידים ומחכים לכן כבר על המיטות. אה, וכמובן אין איפור, ולהזכירכן- ” הסגנית השפילה מבט לשעונה, המילה האחרונה בשוק “אהמ, טוב, ובכן, נדבר על זה אחר כך, אני רואה שנגמר לנו הזמן.
נשאר לכן חמישים דקות להיות ברחבת המסדרים בהקשב!”הבנות ההמומות מסתכלות אחת על השניה בעיניים פעורות, החלו לחישות.
המפונקת הראשית שעד לכניסה למתחם כל הזמן, התחנפה לסגנית בתמורה לחיוכים, צעקה:
“אני לא מוכנה לזה, היה לא תהיה! מה זה התנאים האלו? אנחנו ברוסיה??”
הסגנית הקליקה ביד ושתי עוזרות תפסו את המפונקת משתי צדדיה והביאו אותה לפני הסגנית כשהיא מפרפרת ביניהן.
“ב-די-ו-ק. כן, אנחנו ברוסיה.” אמרה זו לתוך פרצופה ההמום-מבוהל של המפונקת.
אחר סימנה בידה כאילו היא מנפנפת נוצה. “קחו אותה מכאן.” הן זזו בתיאום הלאה, מי יודע לאן.🫥
שאר הבנות עדיין חיכו ברחה בשתיקה מפוחדת. הסגנית נבחה עליהן: “נו? למה אתן מחכות?” ותוך שניה היתה בוקה ומבולקה, כולן רצו כאחוזות תזזית באנדרלמוסיה מושלמת עד שלא נשאר זכר לבת ברחבה, אא”כ נעליים, משקפיים, סרטי שיער, חבילת מסטיקים, אודם מסרק ומראה נחשבים לזכר.
בסופו של דבר, הבנות, רועדות מקור ומפחד חיכו עד בוש ברחבת המסדרים, משום שצוות ההנהלה התענג במקלחת חמימה וארוכה-ארוכה כאורך הגלות.המשך יבוא בעז”ה🙃
Log in to reply.