פתיחה לסיפור \ בחורה בת 15

[ריקי אבנהר]

כתוב ממש יפה,

כואב.

קצת מידי מעורפל…

אולי כי זה רק פתיח לסיפור?

מעורר סקרנות

[elisheva]

כתיבה יפה מאד!

חסר סימני פיסוק!!!

אי אפשר לקרוא משפט מדי ארוך בלי סימני פיסוק

היו ימים שרציתי להיות לבד, נהניתי מהשקט שנכנס לי עמוק ללב , עושה אותי ניחוחה יותר . – נקודה ולא פסיק

אני יושבת על הספה המרוטה וחולמת על בית על בעל וילדים

וידעת שזה רק חלום שהבוקר יגיע וינפץ לי אותו..

מדי הרבה ווים…

שימי לב שהכתיבה המדהימה של דבורי רנד ממעטת מאד באותיות קישור , ומילות קישור מעייפות

ו, ה , לדוגמא מלך עולם , בת שלי וכו’

מה את אומרת על זה ?

אני יושבת על הספה המרוטה , חולמת על בית, בעל וילדים.

יודעת שזה רק חלום שהבוקר יגיע וינפץ לי אותו..

שאשאר זרוקה על הספה עוד שבוע ואבכה אל השקט.

אף אחד לא יבא, לא ילטף לי את הגב הרועד.

אחרי שבוע אקום ואלך לבכות על שתי המצבות הדוממות בסגולה.

אבטיח להם שוב, בלי בסיס, שעוד אביא להם המשך ודורות ברוכים.

ויודעת שזה לא יקרה…

ורע לי ששיקרתי להם…

[elisheva]

היו ימים שרציתי להיות לבד, נהניתי משקט שנכנס לי עמוק ללב, עושה אותי ניחוחה יותר.

היו ימים והם חלפו.

היום אני רוצה, מחפשת את הרעש, ולא מוצאת…

(אני) יושבת על הספה המרוטה, חולמת על בית, בעל וילדים.

יודעת שזה רק חלום שהבוקר יגיע וינפץ לי אותו..

שאשאר זרוקה על הספה עוד שבוע ואבכה אל השקט.

אף אחד לא יבא, לא ילטף לי את הגב הרועד.

אחרי שבוע אקום ואלך לבכות על שתי מצבות דוממות בסגולה.

אבטיח להם שוב, בלי בסיס, שעוד אביא להם המשך ודורות ברוכים.

ויודעת שזה לא יקרה…

ורע לי ששיקרתי להם…

[שרי קוהן]

תודה אני שמחה לשמוע (והיא עוד יותר😉)

יפה כול התיקונים שלכן והיא באמת קוראת הרבה דבורי רנד….

רוצות המשך?

[מרים סולובייציק]

זה פרק כתוב טוב, את יכולה לשים סימני פיסוק, אבל אם יש טעות בסימני הפיסוק עורכת ספרותית יכולה לתקן אותן (בהתבסס על כך שהיא תשאל אותך שאלות למה בדיוק התכוונת). אם את רוצה לכתוב סיפור ארוך למשל סיפור בהמשכים, בכל מקום תהיה עורכת ספרותית והגהה, כך שלא תישארי לבד עם הסיפור הזה ועם תיקונים בקשר אליו.

בכל מקרה ובכל סיפור צריך לקחת עורכת מקצועית ומדויקת, במיוחד אם מדובר בסיפור בהמשכים באיזה עיתון. בעיתון בדרך כלל אין בעיה כי יש להם עורכת כזאת, ואם את מוציאה לאור ספר אז גם בהוצאה לאור יש עורכת ספרותית.

בכל מקרה, במידה שהספר יהיה ראוי ובעל סיכויים לבוא לידי דפוס העורכת הספרותית תשאל אותך הרבה שאלות ואני ממליצה לך לענות את התשובות שיש לך בתוך הסיפור. בכלל, מומלץ תמיד לשמוע לעורכת, כי היא בעלת ניסיון רב בעריכת ספרים, ושווה לשמוע לעצות שלה ולשאלות שלה, ככה הסיפור/ספר יוצא הרבה יותר שווה.

דבר נוסף, אני לא מבינה גדולה בביקורת ספרים (ובביקורת בכלל 🙂 אבל אני מאמינה שיכול להיות שיגידו לך שאת הסיפור הזה תכתבי למגרה, תחכי כמה שנים ואז תכתבי ספר הרבה יותר טוב. (והם ינמקו לך למה).

עלי והצליחי!

[חיה]

שתיקח בחשבון שאם היא מחליטה לפרסם פה בהמשכים היא צריכה לב חזק, יכולת קבלת ביקורת וביטחון עצמי בשפע, כי יש כאן גם הערות ולא רק מחמאות.

אז אם היא מחפשת להשתפשף- זה בהחלט המקום. אבל אם היא מחכה רק למחמאות על הסיפור הסוחף ועל גילה הצעיר של הכותבת- זה פשוט לא.

(יש פה המון פידבק חיובי, אבל זו נקודה שצריך לשים לב אליה, לדעתי.)

[שרי קוהן]

גם אם היא תכתוב פה סיפור בהמשכים זה לא בתור סופרת או אפילו משהי שלמדה אלא פשוט בתור משהי צעירה שפשוט אוהבת לכתוב …..!!!!!!!!!

ותשמח לשמוע ביקורת חיובית ושלילת!!!!!

[חיה]

מאה אחוז! שיהיה לה בהצלחה

אבל יכתבו לה הערות גם אם היא רק צעירה ואוהבת לכתוב וכו’

ולא בטוח שיהיה לה נחמד לקבל לפעמים הערות מנשים בנות ארבעים שמכניסות אותה בכיס הקטן

ושלא תביני אותי לא נכון- הקבוצה פה מדהימה ומפרגנת, וכיף לשתף פה. אם יש לה חוש לכתיבה- שתקפוץ למים. אבל שתיקח נשימה עמוקה, תחליט שהיא לא לוקחת ללב ביקורת, וכך היא רק תרוויח.

[Sara Daum]

כתוב באמת יפה ומבטא!
מצטרפת לכל מי שכתבה:
1. סימני פיסוק- חובה. בלעדיהם- קשה לקרוא…
2. יש לשים לב לא לכתוב “ילך” / “ישב”, אלא “אלך” / “אשב”.
3. מה זה יושבת ניחוחה? אולי הכוונה ל”יושבת נינוחה“?

[מיכל צדוק]

סיפור מדהים!

אשמח מאוד שתמשיך היא כישרון……!

[שרי קוהן]

תודה רבה על התגובות המחכימות:

נשמח לקבל את חוות דעתכן על הפרק הבא!!!!!

פרק א

היא נכנסת לבניין, מחליטה לפנות את תיבת הדואר הישנה, היא מלאה עד אפס מקום,

אולי שנה שהיא לא נגעה בתיבה הזו שמזכירה יותר מידי את העבר, את ההווה.

כבר בכניסה לבית היא מבחינה שמשהו לא כשורה, מנסה להדליק את האור בבית הוא נישאר חשוך.

רצה למטבח פותחת את הברז הוא תקין ידעה שזה יקרה ולא רצתה לדעת.

היא מתיישבת על הספה מחיגת לדבורי יודעת שזו לא השעה “כן אחות” היא עונה לה מיד צרחות נשמעות ברקע,

“דבורי” היא לוחשת, כועסת “אין חשמל”כועסת על דבורי ואולי על כולם חוץ מעל דבורי “מה ..אה הם רבקה אני אדבר איתך יותר מאוחר” היא אפילו לא נושמת בין המילים “אני פה באמצע עם הילדים” מתנשפת,

מנתקת את השיחה בלי שלום, נשכבת על הספה יודעת שלהתקשר לשאר האחים זה מיותר לחלוטין.

חשוך לה מבפנים ומבחוץ.

והיא פתאום רוצה לישון, לחלום ולקום לבוקר חדש.

טוב יותר אולי…..

שעה אולי היא שוכבת בלי לזוז שהטלפון מצלצל, לא רוצה לענות, עונה “רבקה” השקט שסביב דבורי מספר לה שהיא סיימה את ההשכבה ויש לה זמן לאחות המוז ינקית הבעיתית שלה…

“פתאום אני מבינה שאין לך אור” דבורי מתנצלת “אולי תקפצי אלי רק הערב את לא יכולה להיות בבית ריק, גדול וחשוך לבד” היא יכולה ודבורי יודעת את זה נדיבה כול פעם מחדש “לא דבורי” היא לוחשת “אני לא יכולה”

חוסמת לעצמה שוב את האפשרות לאור ולרעש.

חוסמת, בלי לדעת למה…..

נשמח לתגובות וביקורת בונה…….

[מיכל צדוק]

ואוו סיפור מדהים כתוב יפה

מאוד מעורפל ומסקרן מחכה להמשך….

[תהילה ב]

כתיבה יפה, כמו שאמרו רבות – חוסר הפיסוק משמעותי מאד ומקשה על הקריאה.

אנחנו אמנם רק בתחילת הסיפור, אבל חשוב לי להבין מה גיל המדוברת שככה משאירים אותה לבד בבית. כי אם אחים שלה אחראיים לדברים השוטפים של הבית זה אומר שהיא צעירה מדי לזה. אלא אם יש סיבה אחרת כלשהיא שהיא אינה יכולה ליטול אחריות על חייה…

גם תשובה “זה יוסבר בהמשך” מקובלת עלי 🙂 רק מעלה נקודה חשובה

[שרי קוהן]

ברור שזה יוסבר בהמשך😉

[שרה לרנר]

כתיבה יפה.

אבל מלבד מה שהעירו לעיל, לא יודעת אם חכם לנערה בת חמש עשרה לכתוב על רווקות מאוחרת, או נושאים מהסגנון הזה. לא נראה לי שסיפור כזה יכול לצאת אמין מידי.

[פסי פישר]

זה כי את יודעת מראש מה הגיל שלה.

יש הרבה סיפורים שכתבו אנשים בלי קשר לגיל ולחיים שלהם, והם יצאו אמינים מאד.

[שרה לרנר]

אני אהיה יותר ממופתעת אם סיפור כזה יהיה אמין.

בכלליות נראה לי שנכון לומר שקיימת קורלציה בין הגיל של האדם לבין הבנתו את הניואנסים של החיים.

[פסי פישר]

בכלל לא אהיה מופתעת.

וודאי שבנאדם תקין ככל שגדל- מתבגר,

ולמרות זאת נשים מרשות לעצמן לכתוב על התמודדות בגיל הזהב למרות שהן רחוקות משם מאד, וזה יוצא אמין למדי.

אני חושבת שזה תלוי בעיקר באנטלגנציה שנובעת מהיכרות עם הנושא, המון קריאה ודמיון מפותח. וכמובן- כשרון.

[תמי אפשטיין]

זה משהו אחר לגמרי.

גיל 15 הוא צעיר בשביל היכולת לתפוס את המורכבות הזו והראיה המערכתית

[תמר]

בעזרת השם.

קודם כל נעים מאד, חדשה כאן 😊

הסיפור מרתק, יפה ונוגע ללב.

יש הרבה סימני שאלה, ויש לי משהו חשוב (כמה משהו’אים) לומר לגבי זה, בהמשך לפי ההספק בלי נדר.

אבל בכללי, לגבי הדעה הזו – נכון מאד! בכללי גיל 15 אכן צעיר מאד בשביל להבין את המורכבויות ולכתוב עלי’הן בדקות הנדרשת ולא לעשות טעויות גדולות ומביכות, אבל זה מאד שונה מה הסביבה והנערה עצמה עוברת. זכיתי להכיר נערה בסביבות הגיל הזה במסגרת חינוכית, סיפור החי’ים שלה מאד מורכב והיא עברה המון דברים, יותר ממה שנשים בנות 40 או 50 עברו… ההתמודדות חישלה אותה (וגם את החברות בכיתתה, שהכירו את מצבה) והרגישות, הדקות וההבנה המורכבת שלה לסיטואציות היתה קצת יותר משל נשים מבוגרות בהרבה מהגיל שלה. היא לא הפסיקה להיות ילדה, וגם המשיכה לבקש את מה שהיא באמת צריכה בגילה – וגם נתנו לה את כל זה כדי שתמשיך להיות נערה בגילה, ובכל זאת יש דברים שזכיתי בעצמי ללמוד ממנה, למרות הבדלי השנים בינינו. היא ביגרה אותי בכמה שנות לימוד בזמן בו שהיתי בסביבה שלה… כן, יש דבר כזה.

ועכשיו לכותבת (כלומר לשליחתה של הכותבת)

הסיפור יפה, כתוב יפה, אמנם קצת בוסרי אבל לחלוטין מקסים להתחלה.

יש לי משהו חשוב לומר בענין הביקורת – במיוחד אם את באמצע הכתיבה – חכי עם הציות לביקורת! תתחילי לכתוב. כדי שהביקורת לא תחסום ולא תעצור את מעין הכתיבה שזורם בך כעת. תמתיני עם השינוים, הביקורת והטעויות.

יש מה לתקן, יש מה לשפר ואפשר לשפץ הכל, אין שום ענין להיכנס ל’מה את צריכה לשפר’ עכשיו – אבל כן אחר כך, כי הרבה פעמים ביקורת יכולה לשנות את הסגנון העצמי שלך (כמו שלימוד יכול לשנות את הסגנון האישי)

ממליצה לשמור את כל הדעות, לאחר שתכתבי את שלך ותסימי את הסקיצה, וכשכבר תרגישי מוכנה לגעת בתוצר – תפתחי את כל הביקורות ובאמת תתחילי לשפר לפי מה שנכון לקטע שלך, רק את מכירה אותו בסופו של דבר כמו שצריך.

ועכשיו להערות שלי 🙂

חושבת שחלק מההתחלה הוא שגם חלק מהדברים לא ממש ברורים, כאן הנושא עצמו נראה כחידה אחת גדולה, נראה שהילדה מעדיפה להישאר בצורה שאף אחת נורמלית לא אמורה לבחור בה. מה הסיבה שבגיל 15 הילדה משכנעת את עצמה שלא תוכל להקים משפחה? למה היא בוחרת להישאר בחשיכה וזה נראה שלמרות הכעס (על מי וממה הוא נגרם?) היא ממשיכה לבחור בדרך שהיא לא רוצה (לא רוצה ללכת לאחות – אולי לצאת למקום אחר? אין הרבה דיאלוגים פנימים, הקוראים לא משותפים בתהליכי הבחירה. את מעונינת להפיל על הקוראים את הבחירות שלה או לשתף לפחות מעט מה עובר עלי’ה כשהיא בוחרת במצב בו היא בוחרת, ששוב – היא לא רוצה ולא אמורה לבחור בו? אולי זה בגלל האבל ותחושת החסר הפתאומי שמעצימה את הבדידות שלה והיא רוצה לחוש אותו עד הסוף? האם זה נובע ממשהו אחר? חושבת שכדאי מאד לפרט לפחות מעט אך לשתף את הקוראים במעבר לבחירה כדי להשאיר את הקוראים בסיפור ולא מנותקים מההתרחשות. ההתחלה חשובה מאד! אפילו שיש בה משהו מבטיח, כשהיא מעורפלת מדי ומשאירה אין סוף שאלות ובכל פעם נותנים חור הצצה קטן למשהו אחר זה קצת עלול ליאש קוראים מלהבין את היגיון הסיפור ולנטוש אותו. נקודה למחשבה.

לדעתי תוספת של תחושות ודעות או אפילו האמונות התפלות, בהן היא בוחרת להאמין, חשובות כדי להבין את משמעות הבחירה שהיא עושה. אחרת הקוראים מרגישים שעוקפים אותם – למה בעצם לשתף אותם בסיפור שהם לא הופכים ל’בני הבית’ בו. זה גם בכללי, לא רק לך אבל מאמינה שיעזור מאד.

בעבר למדתי אצל לאה פוטש – ממליצה עלי’ה מאד! שנתנה טיפ חשוב לכתיבה – לכתוב! בלי פיסוק ובלי לעצור את הכתיבה. פשוט לתת לכתיבה שלך לזרום ורק אחר כך, תוכלי להוסיף סימני פיסוק, לשנות לתקן לשפץ – תמיד ממליצה להשאיר עותק למקור בו לא תיגעי! ובהתחלה פשוט תזרמי. אל תעצרי. ממליצה להעלות הכל בבת אחת או לפנות לעריכה.

מוכנה בשמחה לעזור גם עם עריכה.

בהצלחה!

[אילה – קלף]

אף אחד לא אמר שגיבורת הסיפור בת 15…

טעות.

ילדה בת 15 שנשארת להתגורר לבד בבית זה אכן לא הגיוני,

אבל גיל הדמות יכול להיות גדול בהרבה.

[פסי פישר]

אשמח לדעת מהו הגיל שבו כבר יש את “היכולת לתפוס את המורכבות הזו והראיה המערכתית”.

סתם, מעניין אותי אם כבר הגעתי לגיל😜

[תמי אפשטיין]

-איפשהו אחרי גיל העשרה. סביבות 19-30

גיל בו אדם יותר מיושב בדעתו. יש הקצנות לפה ולשם ויש כאלו שגם בגיל 80 עם ראיה דיכוטומית ומקובעת, אבל זה בגדול

[א ק]

לדוג’ את הספר משהו לקחת הביתה כתבה יהודית פריינד בגיל 28, ספר מעולה עם יחסי משפחה, זוגיות, כלה וחמות וכו’. כשקראתי אותו היה אפשר לחשוב שכתבה אותו אישה בת 50

[מלכי גרינפלד]

עלילה יפה!

הסיפור כתוב בצורה מסקרנת שגורמת לקרוא עד הסוף.

רק מעלה כמה נקודות:

לא כתוב מספיק כדי שאדע בוודאות, רק כדאי לבדוק כמה הגיוני זה שבת עשרה היא לגמרי לבד בבית אע”פ שיש לה משפחה (חוץ מהורים), או שזה לא תקין ולהסביר איך נוצר המצב הזה, כמובן שיכול להיות שחשבו על זה והכל יובהר בהמשך רק מעלה נקודות למחשבה…

הייתי קצת משפצת, מורידה מלל כפול ומשאירה לקוראים להבין לבד כמו: “כבר בכניסה לבית היא מבחינה שמשהו לא כשורה, מנסה להדליק את האור בבית הוא נישאר חשוך.” אין צורך לכתוב שמשהו לא כשורה אם כותבים מהו, זה מכביד ומיותר, אפשר לכתוב כך: “היא נכנסת, הבית חשוך, מעלה מתג (אור), האור לא מגיע”.

גם כאן ““דבורי” היא לוחשת, כועסת “אין חשמל” כועסת על דבורי ואולי על כולם חוץ מעל דבורי”. הייתי מורידה את כפל המילים ומתארת את הכעס אולי כך: “דבורי” היא לוחשת, שיניה חשוקות, “אין חשמל”, כעס עולה בה, על דבורי, אולי על כולם (אולי כדאי לפרט מי הם ‘כולם’).

בכללי חסר לי תיאור שיחיה את הסיפור בדמיון ויוסיף נופך וצורה לסיפור לדוגמא: “היא מתיישבת על הספה מחייגת…” באיזו צורה היא מתיישבת? בנחיתה רכה או לא, בכבדות, מתפרקדת עליו, בעצבים, בלאות ועוד ועוד… על איזו ספה היא מתיישבת? מה הדוגמא? הצבע? מבריקה חדשה, ישנה נושנה, דהויה, פרחונית סבתאית, כחול עמוק, קטיפתי, מזמין, עור מתקלף, ססגונית, דיכאונית ויש עוד המון… כמובן שזה צריך להיות בגבול הטעם הטוב, הרעיון הוא לאפשר לקורא להכנס לאווירה של הסיפור ולהרגיש חלק מהעלילה.

ועוד משהו קטן (די כמה ביקורת אפשר להכיל?…) הייתי מעבירה את הקטע הזה מגוף שלישי לגוף ראשון זה ישבח את הסיפור ויעזור לקורא להכנס לעומק הדמות.

בכללי הכתיבה שלך טובה בהתאם לגיל, יש לך פוטנציאל טוב להיות סופרת יום אחד, זה רק דורש השתפשפות, התמקצעות (וגם קצת לגדול…) תמשיכי לכתוב ועל תפחדי גם להראות ולשתף, זה רק יכוון אותך להגיע רחוק יותר וגבוה יותר,

מעריכה אותך על האומץ לכתוב בפורום בעל חשיפה גדולה כ”כ!!

עלי והצליחי, יש לך את (עט:) זה!!

[אילה – קלף]

התאמת את הסיפור לסגנון הכתיבה שלך…

טעות דקדוקית היא טעות דקדוקית,

אבל שינויי הניסוח מיוחדים לכל סופרת.

אם כל העולם היה דבורי רנד (והכתיבה שלה נדירה)

היה לנו מזה משעמם…😉

[מלכי גרינפלד]

100% צודקת!

תודה על ההארה!

[אילה – קלף]

יש לך סגנון כתיבה מאלף!

הייתי אומרת לך לקרוא את התגובות (ברור…)

אבל להמשיך לכתוב בסגנון שלך, כי הוא מדהים!

[תמי אפשטיין]

בת כמה גיבורת הסיפור?

[אוראל אוחנונה]

מסוגנן יפה מלאא בתוכן ורגש יש לה כתב ספרותי בוגר נהנתי לקרוא!!

[שרי קוהן]

אוקי הסיפור מבוסס על מקרה אמיתי לחלוטין סתמרת שמי שלא מסתדר לה הסיפור עצמו אז שתדע שהיו דברים…

חוץ מזה – שהגיבורה היא רווקה מתבגרת שזה רואים יותר בפרקים הבאים…….

הכותבת מכירה סיפור דומה (שונה כדי לטשטש פרטים)כך שהיא אומנם צריכה להיות בוגרת כדי להבין את הניואנסים אבל כשרואים את הסיפור מול העניים ההבנה שונה כך לדעתי ומקווה שיהיה גם לדעתכן!!!!!!!!!

תודה על התגובות אתן מדהימות…….

[תמי אפשטיין]

כמה מתבגרת?

בת כמה היא?

וגם אם היא ראתה מול העיניים – יש לה את הרובד הגלוי. לא את היתר – ובגילה קשה להשלים את הסמוי…

[א ש]

אני חושבת שיש כאן מלא הערות מיותרות

אף אחד לא ציפה שכבר בפרק הראשון היא תפרט

מה הגיל של הבחורה, מה הסיפור של המשפחה, להכיר את כל ההרכב המשפחתי וכו’

אלו פרטים שכנראה יבואו בהמשך הסיפור

[תמר]

אכן לא מצופה שתפרט את הגיל המדויק וכדומה, אישית – כן היתי מצינת לדוגמא “גיל 23 נראה מכאן כל כך קטן / גיל 30 כבר עבר מזמן / גיל 50 מתקרב בצעדי ענק/ … “

כל דבר שיתאים לסגנון של הכתיבה שלה כמובן, ויתן רמז קטן לקוראת הממוצעת מאיזה כיוון היא מסתכלת על הגיל שלה.

קודם כל, הסיפור עצמו מרתק והכתיבה מאד מושכת וגורמת להיכנס למתח ולעלילה בקלות ולהמתין להמשך עד לסוף. סגנון כתיבה שאי אפשר להוריד מהידים עד לסוף הסיפור זו מתנה לכותבת ולכל הקוראים!

מסכימה מאד עם הדעה שהפרק לא מכיל מספיק תוכן כדי לסגור אותו, אכן ממליצה להכניס יותר בשר וגם פירוט כמו שכתבו למעלה – איך נפלה על הספה, וגם איך הספה נראית יתן עוד בשר לפרק. אפילו שזה סתם בשר שמתכלה ברגע אחד של לעיסה ולא באמת מהווה מנה עיקרית, רק לפחות כמו מנה ראשונה…

תמשיכי לכתוב, ממליצה כן לשתף ולפרסם יש לך מה לתת.

[תמר וינברג]

שרי, סיפור יפה מאוד!

לא קראתי את כל התגובות, מאמינה שכבר העירו לך על הפיסוק ועל הדקדוק. היו כמה וכמה משפטים שדי התלבטתי לגביהם…

מאוד הפריע לי שאין סוף לקטע,

כלומר, הכותבת מעדיפה להשאיר את כל הקצוות פתוחים ולסיים בשורת נקודות ארוכה ובמשפט פרווה כזה.

זה משאיר את הקורא עם לשון בחוץ ומאוכזב. ולדעתי גם מוריד מהיופי של הקטע.

–

ובאופן כללי, ממליצה לך לגבש קודם סגנון כתיבה ברור ובטוח בעצמו.

תראי לקהל ביקורתי פחות, אוהב יותר. (בשביל זה יש משפחה וחברות:)))

וכשתהיי יותר בשלה עם הכתיבה ועם עצמך, תצאי לעולם. זה יכול להיות גם עוד חצי שנה או יותר, לא חייב שרק כשתהיי קשישה בת 87 תוכלי לכתוב. יש לך פוטנציאל אדיר, אבל את חייבת לעבד את הכשרון שלך ולא לפול ישר למים הקרים.

לדעתי, פרסום לביקורת בשלב כזה רק יבלבל אותך ורק יתן לך הרגשה של כישלון…

ואל תתייאשי כי כולם היו קטנים פעם, ולאט לאט הם גדלו והתפתחו.

וזה בלי קשר לגיל הצעיר, משהו בכתיבה לא מספיק מעובד עם עצמו. (ואת כותבת מאוד מאוד יפה בשביל נערה בגילך!!!

סליחה שהייתי בוטה.

[רחלי כהן]

אימלה יפה לא קראתי שום תגובה

כי לדעתי לא צריך כן שום דבר לתקן

וחוץ מיזה זה פרק ראישון