• כתיבה ספרותית

  צוחק מי שצוחק אחרון

  פורסם ע"י alufit  אומנות ועיצוב on 05/08/2025 ב2:05 pm

  לנתן מחנות הפירות, היו שתי פאות ארוכות והוא היה מסלסל אותן תדיר בקצב מהיר לצלילי המוזיקה שנשפכה מחנותו. איצי תמיד אהב לעבור ליד החנות כשהוא חזר מן התלמוד תורה. נתן אהב את ילדי השכונה ותמיד הוא סיפר להם בדיחות. אמא של איצי תמיד אמרה לו שנתן הוא בן אדם טוב. אמא של איצי לא ידעה עד כמה. ואף אחד לא ידע שמאחורי הדלפק העמוס בבדיחות וסטיקרים ומשפטים מעודדים, עמד נתן בשתי פאות מסולסלות וחיוך ענק שמרוח על הפנים, אבל נתן שסגר יום יום את החנות היה נתן אחר. הם לא ידעו שהוא השאיר בחנות את כל הבדיחות והמשפטים. אפילו את החיוך הוא השאיר. בחנות. הם לא ידעו ש’נתן בן שולמית קיילא’ שהעולם קורע את השמיים בתפילות זה אותו נתן. הם לא ידעו שכבר מזמן הוא לא שמח. ובלילות אחרי חנות ופירות ובדיחות וילדים של השכונה והמון חיוכים, הוא רק בוכה לאלוקים. כולם אומרים שאחרי הפעולות נמשכים הלבבות. כולם, לא יודעים שאצלו זה ממש לא עובד. ואף אחד לא שאל אותו מה קורה, כי אם הוא מחייך וצוחק אז כנראה הכל עובד וטוב לו. אם פעם אחת משהו היה באמת מתעניין, בודק מה יש מתחת לחיוך.

  ויום אחד כשאיצי חזר הביתה מאוחר, והחיוך הקבוע שלו נעלם, אמא שאלה מה קורה ולמה לא עבר היום דרך חנות הפירות של נתן, ושוב אמא של איצי לא ידעה שהוא “ככה” דווקא בגלל שעבר ליד חנות הפירות, שפעם הייתה של נתן. איצי תפס לאמא ת’יד ומשך אותה החוצה, החנות הייתה סגורה ואף אחד לא צחק מהבדיחות הרבות שהיו פזורות על הקירות. בערב, שוב יצאו אמא ואיצי ללוות את נתן בדרכו האחרונה. ואז, רק אז כולם בכו.

  עזר לך? 👍

  alufit  הגיבה לפני 2 שעות, 11 דקות 1 חברה · 0 תגובות
• 0 תגובות

התחברי כדי להגיב