כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
-
קטע קצרצר – ממלכה במבחן, שובו של יקוואל
-
קטע קצרצר – ממלכה במבחן, שובו של יקוואל
איזו כותרת דרמטית 😱
ובכן, כהמשך לקטע שכתבתי בעבר הרחוק, פה –
כתבתי לו המשך. לא יודעת אם יבוא עוד, מפאת חוסר זמן, בעיקר…
שלווה אינה דבר מושג, אולי היא מרפרפת קלושות על פני אלו שמערים לקרבם נשימת חיים אחרונה. אולי היא בכלל איננה, לא קיימת.
אולי לא רצויה.
שבועיים חלפו מאז נקרא אחיינו החדש בשם. וכמו המניאר השוקט בטרם יסתער עליו החורף בשלג ורוחות, יודע יקוואל כי גם אם הצהיר שיחזור לסוף שנתיים, תהיה זו טעות לחזור כעת, להתרפס בפני אחיו, להודות בחטאיו ולהרוס במחי יד את שלוותו שלו.
אבל גם אם השנתיים האחרונות עברו עליו בהשקט ובטח בעיירה נידחת שאפילו שם אין לה, הרי שיש אדם אחד, אחד בלבד, שלמענו משתלם בהחלט להמיר שנתיים עבודה בחוותו של איכר מזדקן בסוס בינוני בטיבו ובצידה שתספיק לו כל הדרך אל אתיל-כאזארן.
וכמו כאזארן, אליה הגיע בסופם של ארבעה ימי רכיבה, גם בן דודו לא השתנה, וכשהוא סוקר מפינה חבויה את קומתו הזקופה של מהללאל ואת תלתליו הנעים עם תנודות ראשו, נפרש חיוך דק על פני הנסיך הגולה, ועיניו, גם כאשר הוא מוחה בהן בתוקף, מנצנצות דמעות.
מעולם לא היה רגשן, והתחושה הזרה שצפה בו מאיצה ברגליו להיעמד ולצאת את בית הכנסת, לחכות במבואה עד שיסיים מהללאל את שיעורו השבועי, אז יסתלקו כל הנערים ותוענק להם מידת מה של פרטיות.
קר הערב, ובמבואה אין ספסלים, אף לא אחד, וגם לו היו – מעדיף יקוואל הליכה סיבובית ונמרצת במעט שמעניק לו המקום. אולי מפני שמחשבותיו אינן מניחות לו, מעדיפות את השלווה המדומה ההיא, שלא בהכרח תישמר אם יקרה המפגש.
ומה בכך? גם אם שאף פעם להזדקן לצד אח עקומת לבנים, לספר לנכדיו את קורותיו וייחוסו ולגחך על השתוממותם, הייתה בדידות השנתיים האחרונות בעוכריו. מלאת שלווה, אך מייסרת. ומכיוון שאין לו כוונה לייסר את עצמו לאורך ימים ושנים, הגיע הזמן שלפחות מכר אחד ידע על קיומו החי.
צעדיו של יקוואל עוצרים לצד אדנית מעלה קוצים וידיו סוגרות על קרש גדר מהוה. כואב להיות בודד, אך יותר מכך – כואב להיות חסר משמעות. להעביר בחליבה, האכלה, המלטה ועוד שלל מלאכות בזויות שעה אחר שעה, יום אחר יום, שנה ועוד אחת.
אבל אי אז, כשבערבו של יום חזר מותש אל בית מעבידו, תמיד המתין לו לחם על שולחן, ספל לצד קערה, אח סמוך לבגד צח ואדם פשוט, קשה יום אף הוא, לצד כיסא. ודווקא אותו אדם, על התלמים שחרצו בפניו השנים, גוו הכפוף ואפרירות עיניו החיוורת, הם אלו שגרמו לו להישאר. שעה אחר שעה, יום אחר יום, שנה ועוד אחת.
“בני אדם לא חיים לנצח”, אמר לו ערב אחד נַרְדוֹן, קולו שקט כתמיד, מתאים לאפילת הקבע ששלטה בתוככי הבית. “וגם אתה לא, ילד. ואם אי מי יטען באוזניך אחרת, או זיכרון כלשהו יטשטש לך ספירת ימים – העלה בפניהם את עוצמתה של הבדידות וייסוריהם של חסרי השארית”.
האיכר לא הוסיף עוד, וכמו בורח מפני מילותיו – מיהר לשכב על יצועו, להפנות פניו אל הכתלים ולהחזיר לביתו הקטן את הדממה.
הדממה עטפה את הבית כמו אדמה העוטפת בקרביה את המת, אך במבואה מתחילים החיים לשקוק בטפיפות רגליים, מלמולים, וצחוק אחד, גס ומבעבע.
“בחור?” הצחוק כבר איננו, נמוג עם נער עב בשר. “תרצה, אולי, ללמוד קצת?”
אצבעותיו של יקוואל מתהדקות סביב כפיס עץ בולט, ושפתיו נפשקות בטרם הוא מהדהד: “בחור? עדיין לא”.
לרגע, ממלאת שתיקתם של בני שושלת מקאן את המבואה, לאחריה משמיע מהללאל שוב את קולו: “עדיין לא בחור, או עדיין לא ללמוד?”
“שניהם”, נענה יקוואל תיגר, מסובב פנים עטויות ברדס אל בן דודו. “איני בחור, וללמוד – ובכן, ניסית כבר, ומסתבר שלא הייתי תלמיד מוצלח”.
גביניו של מהללאל מתכווצים, ומבטו, תוהה מעט, מקפץ על פני בן שיחו. “לא היית תלמיד מוצלח”, הוא לוחש, והיסוס קל מדגדג בקולו. “אבל מעודי לא חיפשתי הצלחות, כן השתדלתי ללחום למענן”.
“לחמת”, מאשר יקוואל, ידו הרועדת מטפסת אל הברדס, מסירה צל מתכלת עיניים ולוט מעל חום שיער. “אבל אני מעולם לא חשבתי לנסות, אולי מפני שאיש לא טרח להציב אותי כחייל במשמרת”.
מהללאל מטלטל ראש, תלתליו מקפצים. “איפה היית עד עכשיו? איך יכולת -” אנקה קוטעת את מילותיו ושוב נעות שיערותיו כאילו היו ענפים המכים ברוח, נשימת אוויר עמוקה מצטרפת אליהן. “הגופה, היא לא הייתה שלך? חשבתי – חשבנו -“
הצבע חסר מפניו של נסיך היער, אך יקוואל לא חושב להתל בו. “שמתתי?” הוא מברר חרש. “רק מפני שאולה מצא אדם כלשהו שפניו המרוסקות דמו לשלי ומילותיו האחרונות ניסו להצדיק את מטרת חייו?”
מהללאל שותק, על פניו רצף הבעות אבודות, ויקוואל ממשיך, מצדיק את טרחתם של אלו שפעלו להמשכיות חייו: “הייתי שם, עם השודדים. אני הוא שהצתתי את הפתילים וגררתי את התפוצצות אבקת הרעם. ברכיהו הוא ששילם בחייו, הוא זה שהצהיר כי כוונותיו היו טובות”.
“כך”, מגיב מהללאל בחריקת שיניים. מבטו יורד עליו, אומד את גופו. “מדוע? למה חברת אליהם, למה – למען השם – עזבת את הארמון?”
לא לנצח תפעם השלווה בכוזר, לא לנצח תצחק השלווה באגפי ארמון המלך, אבל פתאום יודע יקוואל שטובות לו סערות החיים מול בדידות המוות על חוסר המשמעות המתלווה אליה. “אולי -” הוא לוחש, ורוק צורב במורד וושטו, משכך רושמן של אלפי צריבות עבר. “אולי כי אם לא הייתי עוזב – לא הייתי מגלה כמה טוב לשוב”.
וטוב לשוב, יודע הנסיך האובד, ורגש דק של געגוע מציף את ליבו, מאט את פעימותיו ומחדיר בו שלוות אינסוף.
kedemcenter.co.il
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
-
179 תגובות
-
איזה המשך מרתק.
המשך אפילו ואולי בעיקר מבחינת סגנון הכתיבה, נראה כאילו העתקת את זה מהמחשב שלה.
מעניין אותי אם הנקודה הזו מבחינתך היא מחמאה או סתם עובדה אולי…
-
השתדלתי לחקות את הסגנון שלה. מתקשה להגיד שהצלחתי, כי אני ביקורתית ורואה היכן לא. אבל אם זה מה שניסיתי – אז כן, מחמאה 🙂
-
דמעות של אושר עולות בי…
אחת הנקודות שתמיד הכי הפריעו לי הייתה שיקוואל מת, ועכשיו החזרת לי אותו. תודה!!! אין לי איך להודות לך!!! בפרט שזה נראה חלק מהספר המקורי…
אולי היא תוציא מהדורה חדשה מעודכנת עם הקטע הזה?…
-
לא חושבת, ולא רק בגלל שמאוחר מדי. הייתי באיזשהו מפגש איתה בו היא טענה שהתהליך הנכון ליקוואל היה למות, כי ‘אדם לא יכול לחטוא ולחטוא ולחטוא ולצפות שבשניה אחת יימחל לו הכול’.
היו שהסכימו איתה, היו שהתנגדו. לי קצת הפריע שבקלות כזו אפשר להחדיר לילד מתמודד שאין לו עתיד במקום לתת לו כלים ולהעניק לו סתם אהבה, ללא תלויות. ואני מתקשה להגיד: ‘נו, זה רק ספר’, כי כל ספריה של קינן מלאי מסרים אל ההווה, אבל הדעה שלי ממילא לא תשנה את התוצאה, אז…
בקיצור, שלא נצטרך להתמודד עם מציאות כזו, וכולם יהיו טובים, אהובים ונאמנים (ואם כבר ברחו – שיחזרו בקרוב ממש)
-
כן, גם אני שמעתי את זה ממנה. אבל היה לי קשה לעכל…
-
גם לי הרגיש מאד רע שהיא הרגה את יקוואל.
וממש קשה לי לחשוב שדמות כלכך מוכרת וחינוכית דיברה בצורה כזו נוראית.
אתן בטוחות שככה היא אמרה?
-
הבאתי את דבריה בקיצור, אבל זה היה העיקרון.
לא מצאתי בדבריה משהו לא נכון, כי באמת – ‘שוב יום אחד לפני מיתתך’ ו’אל תאמין בעצמך עד יום מותך’.
יש בסיס לדבריה, לא אומרת שלא. אבל אם זה המסר אותו בחרה לתת – וזה בסדר – נשכח המסר לצד השני, שהעוול שלו זעק, לפחות לי, לאורך כל ההתנהלות עם יקוואל.
-
-
-
-
-
-
וחוץ מזה שיקוואל רצה להיות טוב יותר.
בסוף הוא התחיל לחזור בתשובה וברור שאם היה חי עוד הוא היה נהיה אחר, וגם חוזר הביתה מן הסתם. אם כי זה פחות מטריד אותי.
מגיע לו ולנו שהוא יחיה ויהיה טוב יותר במוצהר ולא רק בעיני עצמו. שהוא יוכיח לכולם שאפשר לחזור בתשובה שלימה. להיות אהובים ואוהבים..
אהבתי תהילה!! כמו תמיד יש לך רעיונות מדהימים, כתיבה מרתקת ומסר!!
-
מהמם!! אהבתי מאוד את השתלבות חזרתו של יקוואל בכל מהלך השתלשלות העניינים!
היטבת לכתוב !!
-
וואווווווווו
ענית פה להכול!
כמו כל אחת שמחה להפיאנד…
הפריע לי שככה בקלות היא עשתה שימות ובכזאת דרך…
לדעתי לכל אדם ניתנה האפשרות לחזור ולהוכיח לכולם שהוא טוב
נ.ב אחרי שקראתי בדקתי שוב שזאת לא מיה קינן😅
-
נכווווווון??????????🤯
-
-
מה לעשות הספר הזה הוא שחור לבן
לא סותר שהוא מהמם מאלף ואין עליו!!!
אבל כל הרעים נהרגים שם בסוף.
-
אבל שרה
מי אמר שיקואל רע?
ולא כל הרעים נהרגים בסוף
אם הוא רע, מה יאמרו האחרים?
מה נאמר אנחנו שגם לנו יש נפילות וקשים?
-
-
הספר הזה מאוד מבדיל בין הטובים והרעים
והרעים מתים
תבדקי ותראי שצדקתי
והשאלה שלך מצחיקה, כאילו
מה הכוונה מה נגיד אנחנו?
מה אנחנו קשורים
הספר הוא דמיון
ואנחנו מציאות
-
אוקי מתנצלת
אני הבנתי שהיא מדברת בכללי ולא רק על הספר
מבחינתי יקוואל טוב למרות שהוא טעה, נותנת לו סיכוי
וזה מה שאהבתי כאן
-
הספר הוא דמיון, אבל יקוואל, שלא חי ביננו – חי ביננו כרעיון, כמושג.
בדיוק כמו שמהללאל הוא סיפורם של אלו שלא נולדו על הצד הנכון של המפה.
בדיוק כמו שאיסתרק (בנערותו) הוא סיפורו של כל יהודי עלי אדמות, עם יצר טוב ורע.
בדיוק כמו שיוזבד בא לבטא כיצד נכון לחיות באמונת חכמים ולא לעקם אותה לצרכיו.
בדיוק כמו שפדהאל בא להראות את הבחירה בטוב גם כשהרע נראה משתלם יותר.
יקוואל מציג לנו נוער מתמודד, שנופל ונופל ונופל עד דיוטא תחתונה ולמרות שהוא מתעורר ממש לקראת סופו – מת. וקרו דברים מעולם, לא לשווא אומרים לעשות כל יום תשובה כי לא יודעים את יום מותנו. ודווקא בגלל שהוצג לנו הצד העצוב בסיפורם של המתמודדים – חשוב לשים את האצבע למה שבפעמים רבות גורר אותם למקום הזה.
לרוב, אם תבררי היטב, מדובר על חוסר אהבה כפשוטו. גם ילד לא מוצלח (משלל בחינות) זכאי לאהבה, ודווקא היא תמשוך אותו מעל המים.
-
הדמיון, מגיע מהמציאות.
וספר בא להביא מסר לעכשיו.
הדמויות, הן אומנם פרי דמיונה של הסופרת, אבל האופי, הקשיים, הן דמויות שקיימות וחיות כאן ועכשיו.
וגם אנחנו, נופלים וקמים וטועים.
וספר, צריך להביא מסר, אור ותקווה.
הצורך של אנשים להפי אנד הוא צורך רגשי, נכון ואמיתי.
הקורא בעצם עובר תהליך בקריאה, יחד עם הדמויות, הוא חי אותן, מזדהה איתן.
ברגע, שאת מביאה מסר חד וחותך, שמי שנופל וטועה יותר מדי. הוא אבוד, חסר תקווה ועתיד.
וזו לא דעת התורה, ליהודי תמיד יש אפשרות לחזור, גם מהמקום החשוך ביותר.
לאף אדם אין זכות לאמר, שמי שטועה אין לו זכות קיום בעולם.
“לא אחפוץ במות הרשע כי אם בשובו מדרכו ויטב..”(תהלים)
-
-
זה נכון ש‘אדם לא יכול לחטוא ולחטוא ולחטוא ולצפות שבשניה אחת יימחל לו הכול’
כמו שתהילה מצטטת
(תהילה, הקטע נגמר מהר מדי. ואני חייבת המשך של עוד סיפור)
אבל,
מגיע לילד יתום, אבוד בעולם
לקבל אהבה בלי תנאים!!!
איסתרק לא באמת אהב אותו
ומהללאל זה לא מספיק,
מרגיש שזה ‘לצאת ידי חובה’ (מבחינת הסופרת)
מתחת גלימת המשי,
מעבר לפנינים
שרכסו את החולצה ההדורה
פעם לב קטן ורך
וצמא
להכרה.
*ולכן, המוות שלו הוא פיספוס בעיני, כי יכלו להרויח ממנו סיום שיזכר לדורות 🙂
-
מבחינת המוות – יכולתי להעביר עליו אם מישהו, מישהו מסוים, היה מודה בטעותו.
כי כשאני מסתכלת על יקוואל והדרך שלו אני רואה מתמודד, ולא כל מתמודד, לצערנו, חוזר בתשובה בסופה של בריחה.
ואם הציגו לי מתמודד שלא הספיק לחזור – אני צריכה שיובהר לי למה. אם הסיבה לבריחתו של יקוואל הייתה חוסר באהבה ללא תנאים, החץ אמור להיות מופנה לאשם העיקרי.
ולא בשביל שיהיה במי לתלות, אלא גם לתת את המסר למי שהוביל אותו לשם, ובעצם להגיד לנו: אל תחטאו בילד.
ואוי, כמה זה מפחיד.
-
אני דווקא חושבת שאיסתרק אהב אותו.
אבל, הוא לא הבין אותו.
וזה כמו שלאדם רעב תביאי לשמוע מוזיקה.
איסתרק אהב אותו, אבל הוא לא הבין אותו, ולכן לא הביא לו את מה שהיה זקוק לו.
ואני חושבת שיקוואל היה צריך גבולות ומשמעת, חינוך וסדר.
אבל, להסביר לו, למה ומדוע.
להגיד לו- לא, עם חיבוק ותמורה אחרת.
להראות ולהוביל לו את הדרך.
לזה יקוואל היה זקוק.
אבל איסתרק, שחונך לצריך-עושים(כמו הרבה מאד היום) לא הבין למה הוא צריך הסברים, ולמה הוא בכלל רוצה כל מיני דברים, ואיך, ולמה ואיך….
-
יש אהבה ויש אהבה. האהבה של איסתרק לא הייתה אהבת אב, אלא אח. אח שבתמורה לאהבתו – רצה תוצאות.
וכשאני אוהבת את הילד שלי אני לא אוהבת אותו כי הוא מוצלח/מחונך/מסודר/מתוק/עונה על הציפיות שלי/תמשיכי הלאה. אני אוהבת אותו כי הוא הילד שלי, גם אם הוא הילד הכי מופרע בגן ואני מקבלת עליו כל יום ד”ש אחר ולפעמים אפילו שניים שלושה – כמות האהבה שלי אליו לא משתנה, והיא מתעצמת עם כל יום.
איסתרק אהב, אבל ציפה מיקוואל לחזור לתלם בעבור אהבתו. זו הייתה הסיבה לשיעורים המשותפים עם הסוסים, זו הייתה סיבת הדו-קרב וזו – בהמשך, הייתה הסיבה בשלה הוא לא הסכים לתת ליקוואל תפקיד הגיוני ואפשר לו ללכת בטל עם נערי האורוות.
גם אם הוא היה עושה נזק למשרדים וקטסטרופה לשם משפחתו – היה לו עיסוק (לא לימודים. מה הם נותנים מלבד שחיקה?), הייתה לו מטרה לקום אליה בבוקר. הייתה לו משמעות.
-
נכון.
אבל לי זה הרגיש דווקא, שאיסתרק התנהג ככה לא כי הוא לא מספיק אהב.
אלא כי הוא חונך ל צריך- עושים.
יש כללים, חוקים, סדר, משמעת, נהלים, הלכות, פסקים, מעמדות.
וזהו.
ואיסתרק, כמה שהיה לו את הקונפליקט שלו בגיל הנעורים, עדיין, הוא לא היה יקוואל.
הוא לא מספיק הבין אותו.
איסתרק באופי שלו הוא ילד טוב ירושלים.
יקוואל לא, לדעתי, היום היו מדביקים לו אלף שמות: A.D.H.D… וכל דומיו(שאני אפילו לא זוכרת את כל שמותיהם).
הקונפליקט שם היה החוסר הבנה, והחוסר התאמה בין איסתרק ילד טוב ירושלים לבין יקוואל ההיפר המופרע.
-
כן?
איסתרק לא רצה שיניחו לו לנפשו, יביאו לו סוס טוב לרכב עליו ויארגנו לו שיט מטורף במקום שיעור אחר שיעור ועוד שיעור?
אלא מה – לאיסתרק היה מורה דרך שאהב אותו, שגם כשנתן לו כאפה – הביט בו באהבה. לאיסתרק היו אנשים טובים באמצע הדרך, שהזכירו לו את מה שחונך אליו.
את יקוואל לא כפכפו, אבל גם לא הביטו בו באהבה. יקוואל – כשיצא את הארמון, לא נתקל באנשים טובים.
להבנתי, איסתרק ויקוואל היו דומים בהתמודדות, לא בתהליך.
-
-
-
-
-
@שושנה מילר, אני חושבת שיש לך טעות קצת בהבנה של יקוואל:
זה לא שהוא לא קיבל אהבה או לפחות “לא מספיק אהבה”.
זה ילד שעבר טראומה קשה מאד בילדות. ובגלל שהוא ילד קטן, שעדיין זקוק למבוגר שהוא יכול לבטוח בו, וכל המבוגרים שהוא מכיר – או נתלשים ממנו או מתגלים כבוגדים – הוא מתקשה מאד להתמודד. נוצר אצלו דיסוננס קשה, והוא מתקשה לחזור לעצמו.
מבחינתו, יש בו בור ענק, ואהבה, כמה שיזרימו עליו – הבור לא יתמלא. כיוון שאני לא פסיכולוגית, אני גם לא יודעת לומר איך אפשר לעזור לו בצורה מדוייקת ונכונה, אבל איסתרק עושה כמיטב יכולתו וידיעתו, וכנראה שגם הוא לא פסיכולוג בהכשרתו, עובדה: הוא לא מצליח.
אני לא מאשימה את יקוואל. אבל מבחינת הדמויות, הוא לא מייצג דמות חיובית. הוא מייצג את הדמות של הילד התוהה, המתייסר בכף הקלע הגשמי, זה שצריך ‘כן’ אבל עושה הכל כדי לשדר ‘לא’.
המוות שלו זה פספוס וכאב בעיני, כי היה בהחלט אפשר לקחת אותו לטיפול עומק או בכלל להתייחס אליו בצורה יותר נכונה.
ואם נתייחס לנמשל, כמה ילדים ונערים יש בדור שלנו שבורחים מהכאב העצום שלהם לסמים או לדברים אחרים, לא פחות גרועים?
ולא תמיד אפשר וצריך להאשים את ההורים שלהם.
בעיני זה מקום של “של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא”.
-
מתקשה להסכים. כל מחנך ומדריך מתמודדים יגיד לך שהדבר הראשון שהם צריכים – הוא אהבה. סתם אהבה. הידיעה שלא משנה מה יעשו – תמיד יש להם בית ולב, היא זו שתשאיר אותם שם. תגרום להם להתאמץ על אף הכול.
אני מכירה מתמודדים, כאלה שלא חזרו עדין וכאלה שחזרו בסערה. ויכולה גם להעיד על עצמי, שיתוף שלא קל לי – שרק האהבה שקיבלתי מהוריי הצליחה לשמר אותי בעולם החרדי, אחרת, עם הנתונים בהם גדלתי, חונכתי וסובבתי – מזמן הייתי מדלגת על ההרים. ולא דווקא מרצון, אלא כי אלו, מבחינתי, היו החיים והאילוצים.
בית הוא עוגן. ואם הבית עשוי מנייר – הוא לא יצליח למנוע מהגלים לחטוף את הסירה.
-
מסכימה לגבי אהבה, אבל לא פחות מכך חשובים הגבולות.
אהבה ללא גבולות היא אהבה בעייתית. כל גחמה אמורה להתקבל בברכה ובהכלה בשם האהבה?
-
לא. אבל רק כשיש אהבה – אפשר להציב גבולות.
אחרת אין בהם טעם, המתמודד ינסה לחצות אותם עד להצלחה. או כישלון, ליתר דיוק.
-
איסתרק אהב, וגם הציב גבולות.
אבל כלי הקיבול של יקוואל לא היה תקין לספוג את האהבה.
הסברתי כבר מקודם שהוא עבר יותר מדי טראומות, ולא היה מטופל. הן הנהיגו אותו ולא הוא את עצמו.
-
-
-
ברור שאהבה חשובה, אין חולק.
אבל עדיין לכל יהודי יש זכות בחירה, ויתכן שלמרות כל האהבה שהוא קיבל, הוא בחר להישאר רחוק.
-
-
יש בדברייך.
אני לחלוטין חושבת שלמרות האנכרוניזם היו צריכים להכניס לשם דחווווף פסיכולוג. לאיסתרק- על חוסר בטחון עצמי וחסכים רגשיים, ליקוואל- על טראומה מהילדות, להלה- על גדילה עם אבא רעיל….
מי שמסכימה שתלייק:)
-
הכניסו את פנרס. והוא היה – במחילה – ממש גרוע.
זה היה רגע התפנית, להבנתי.
-
לאאאאאאא
הוא אפילו לא יכול להקרא פסיכולוג חובב
הוא סתם דמות לתמיכה
-
הוא אשר אמרתי.
לתמיכה באיסתרק. לא ביקוואל.
ואפילו מהללאל, התומך של יקוואל, זכה ליחס פחוּת ומזלזל. ויגיד בסטיאן מה שיגיד – אי אפשר לקרוא לרגשות של איסתרק אהבה אם הוא מוכן לקבל את יקוואל רק כשיחזור עם עפר על ראשו או מה שלא היה שם. לא אהבה אמיתית.
-
-
-
-
קצת סטיה אבל אני לא מתאפקת,
מכירה ילד שההורים שלו אוהבים אותו באהבה ללא תנאים! באמת! ומוזילים מכספם על פסיכולים ואנשי מקצועולא, הם לא רואים תוצאות.
אני דברתי עם האמא ולא האמנתי לכמויות של האהבה שהשפריצו ממנה על הילד שלה באשר הוא.
ומדובר בבית תקין לחלוטין.אני כותבת כי הרגשתי כאן שפיטה מסוימת בדיבור על העולם הזה.
מתחברת מאד למה ש @AidiWeiss כתבה: של נעליך מעל רגליך
-
לא אמרתי שאהבה היא הפתרון. אמרתי שהאהבה היא הבסיס. חושבת שיש הבדל מאד מהותי בין השניים.
בכל אופן, כבר גלשנו די והותר מהתחום הספרותי כך שבאמת עדיף לעזוב את הנושא…
-
-
-
סליחה על הסטיה מהכיוון..
קראתי את הסדרה לפני שנים ואני לא זוכרת כמעט כלום, מישמש ענק ומעורבב.
אני ממש מחפשת כבר הרבה זמן איזשהו תמצות מסודר מי הוא מי ומה תפקידו, רק בשביל לרענן את הזכרון
(כמות הפעמים שאני נתקלת באזכור הסדרה הזויה בעיניי, לא ברור איך מיה עשתה את זה)
-
על יקוואל או בכללי על הסדרה?
-
בגדול- על הסדרה…
את איסתרק בכלל קראתי בגיל צעיר מידיי וזאת היתה שטות
אבל בטוח יש סיכום כזה איפשהו, לא?
-
תמיד אפשר לקרוא שוב.
לא ממליצה להמשיך הלאה, חושבת שזה פספוס להיחשף לספוילרים כאלה. בכל זאת – מביאה בצמצום.
איסתרק – מספר על ההפיכה שארגן דיאלידאן, תוך שהוא גורר את חטיפת שני הנסיכים – איסתרק ומיכאל, הורג את המלכה (בטעות), משבית את רעואל (שמת בסוף) וגורר הרג לרבים ממלווי איסתרק. קאה הי, החוטף, פועל בשביל להפוך את איסתרק למלך בובה, אחרי שמכיר את תכונות אופיו ה”נהנתניות”. איסתרק מתאפס בזכות “אנשים טובים בדרך”, בוחר בטוב, בורח חזרה לכוזר ומצליח להחזיר אליו נקודות שלטון. כוזר מתפלגת לשניים.
מהללאל – אסופי חסר ייחוס, מגלה שדומה למיכאל. דיאלידאן תופס אותו ומאלץ אותו, באיום על חיי חבריו, לצאת ולהתנקש באיסתרק כשהוא מתחזה לאחיו הנסיך. מהללאל לא מתכוון לציית אלא להאריך את חייו וחיי חבריו, יוצא לאתיל הבירה, נתפס שם כבוגד לאחר יום-יומיים ומכיוון שכוונותיו היו טובות וש”יש לו עתיד” – ניצול מחבל התליה וחוזר אל משפחתו – מקאן. בעצם בן דודו של יקוואל.
יוזבד – צאצאו של יוזבד הפורש – נסיך יורש עצר שבחר לפרוש ולהתעמק בתורה. מגיעים אליו ידיעות שיוזבד הפורש לא פרש מרצונו. מתארגנת סביבו קבוצה שבעצם מנסה לשתף אותו במרד. במקביל – חוב של האחוזה שכוסה ע”י הלוואה בריבית. הוא לא רוצה לערב בשני העניינים את אביו, שעסוק בתורתו, אבל בסוף עושה זאת ובעצם, מלבד להבהיר לנו כי זה מה שהיה עליו לעשות מלכתחילה – גם ניצול כך מאשמת מרד.
בספר זה יקוואל, אחרי נסיונות של איסתרק “להתמודד עם שגעונותיו” – בורח מהארמון בשביל להתחיל חיים נורמלים, נופל בידי שודדים שבעצם מהווים את צבא המורדים, מכיר בנקודות אופים ומתערה בהם (מחוסר ברירה ופחד על חייו, אך במקביל “מבין לקשייהם”) ולבסוף פועל לרעתם – משמיד את האבקה שתכננו לפוצץ כדי לזרוע פחד בעם. נהרג ממנה.
פדהאל – בן למשפחה שנאשמה בבגידה וקרובה לדיאלידאן, נצרך לעזוב את עירו בגלל החוק שאומר שאסור לשלוש בני משפחה, שהוכרזה כבוגדת, לשהות באותה העיר. בנסיונו להשתלב הוא נחשף לשחיתויות ולסיפוריהם של אחרים. כשבנו של איסתרק נחטף ע”י דיאלידאן, הוא בוחר בטוב ומצטרף לסייע, הורג בעצמו, תוך סיכון חייו, את דיאלידאן.
-
תודה!!
-
-
אין סיכוי שקראת בגיל צעיר יותר משאני קראתי………..
-
-
-
-
@ת. עקבי אני רואה בסטטוס שלך שאת הייטקיסטית איך יש לך זמן וידע לכתוב.
בשבילי זה ממש חלום ילדות שמתחיל להתמוגג כי פשוט השקעתי בכיוון אחר, אפילו לספרים אני לא מתחברת כמו פעם, פתאום זה נראלי בזבוז זמן מוחלט, ופעם הייתי קוראת ספרים עד שהייתי יודעת בו משפטים בעל פה, על איסתרק היינו משחקות מי אמר למי, והיום מוזר לי להיכנס לדימיון של הספרים.
-
אני “הייטקיסיטית” די הרבה זמן, מספיק בשביל לעבוד פחות משמונה שעות ביום… לא חושבת שאשרוד תשע, גם לפני שנכנסתי לכתיבה.
זמן – אין. דואגת לייצר לי אחת לשבוע – מסיימת מטלות יום לפני כדי שאוכל לשבת למחרת בראש שקט (כמובן אחרי הסיום של מטלות אותו היום הקטנות) או כותבת ביום חמישי עד השעות הקטנות.
ידע – צוברים מכתיבה. כמה שיותר – יותר טוב.
ספרים – טוב, אני גם פותחת ספרים פעם ב. יום חול הוא יום ללא ספרים בכלל, ושבתות – אם יש לי כוח. ספר טוב יצליח לשכנע אותי לוותר על מנוחת צהריי שבת או שינה מוקדמת בשבת חורף. בזבוז זמן זה רק אם הספר היה לא מוצלח, אבל בד”כ אני פשוט סוגרת באמצע ופורשת.
-
-
אני חושבת שסוגיית מותו של יקוואל, ותגובת הקוראים אליה- מציפה תופעה רחבה יותר בספרים של מיה;
כל השקפת העולם שמתגלית בספרים היא מאוד עוצמתית, בחינת “ייקוב הדין את ההר”, והערכים העליונים הם מסירות והקרבה.
בדור שלנו השפה הזו פחות מדוברת, ואנחנו נוטים לחפש יותר הכלה לחולשות.
לכן קשה לנו לקבל את הגורל שמצא את יקוואל בסוף…
-
יש בזה אבל אני בעיקר חושבת שזה קהל היעד.
אם היא כיוונה את המסר של יקוואל לנוער שמתמודד ושוקע לאיטו בבוץ – אז מסר של: אתה תהרג גם אם בסוף 1000 כשלונות תהיה לך הצלחה קטנה אחת, לא יזיז אותו ממקומו.
אם המסר כוון לכאלה שהם “נחום תקום” – אין טעם בהרתעה, כי הם אחרי ההבנה של הלחזור בהם והשקעת המאמץ, הם לא פתאום יגידו – אה, ליקוואל הייתה דרך חזרה? טוב, אז גם אני בורח.
לכן אני מתמקדת במתמודד הנכשל, ולא מבינה איך התהליך של יקוואל אמור להפוך את הקורא לטוב יותר.
ואגב, מיה סיפרה במפגש שהייתי שמישהו התקשר אליה, צעק: ‘אני לא אסלח לך על מה שעשית ליקוואל’ וניתק.
מצחיק. והזוי. אבל בשונה משאר הנוכחות, הבנתי את הסיבה.
-
אני רואה פה מסר של לקיחת אחריות, גם אם הסביבה לא נהגה איתך כמו שצריך- אתה האחראי הבלעדי לתוצאות המעשים שלך.
לא מסר כזה- שמעשה טוב אחד לא ישנה את המאזן שלך.
אפשר לראות בסיפור שהמוות של יקוואל היה ממש תוצאה של הבחירות שלו, ולא עונש שמישהו אחר גזר עליו.
בעיניי זה מסר שנכון להשמיע לציבור בכללותו, אבל אולי לא לנוער מתמודד, או כל מי שחלש מידי מאיזו סיבה.בכל אופן, אני מאמינה שמיה לא צפתה את עומק השבר שהיא גורמת 🤔
-
ודאי, אבל עצם זה שדווקא כשהוא כן לקח אחריות – הוא מת…
טוב, לא משנה. חפרתי את הנקודה.
-
צודקת, יש כאן משהו…
-
ת.עקבי, אם ברגע שהוא היה לוקח אחריות הכל היה מסתדר, זה גם מסר בעייתי. כי מה לעשות, זה לא תמיד ככה בחיים.
-
לא חושבת שהפריע לנו כ”כ שיקוואל נהרג, זה היה יכול להיות מות גיבורים מזכך;
הבעיה היא שהוא לא זכה לאמון ולהכרה שכן הגיעו לו בשלב הזה, וזה היה מצד דמויות שאמורות להיות חינוכיות. -
וואי מסכימה איתך לגמרי!
-
חכי חכי מה את עומדת לחטוף ממני………….
-
אז את ממליצה לי לא לבוא היום?
-
-
-
-
-
-
מבחינה ספרותית אני חושבת שמיה נהגה נכון.
אם היא היתה עושה משהו אחר, על אף שהייתה מקבלת המון “לייקים”, זה היה הופך
להיות סתם עוד “הפי אנד” חביב. לא ספר ברמת המקצועיות של מיה.
השאלה שעלתה מי קהל היעד – נכונה. אבל כעוסקת עם נוער מתמודד, הספרים של מיה
הם לא הסוכריה שלהם… בספרים של מיה יש עומק ורוב הנוער המתמודד לא אמור
ליהנות ממנו (ומי מדבר על להבין אותו).
לא אזכיר מה הנוער הזה, בכל אופן בנות כאלה, כן אוהבות לקרוא… רק אומר
בעדינות שאלה ספרים שאחרי שאני קוראת אותם אני אומרת לעצמי “אם מי שכתבה את זה
היא קולגה שלי כסופרת, אני רצה להסבת מקצוע. בושות.”
וההמשך מתייחס למסר שמיה העבירה ולבחינה הספרותית שבו, בלי לגעת בתחום הנוער
המתמודד (כשיש פסיכולוגים יש גם מי שצריך אותם. בבחינת “מקדים רפואה למכה”.
כשלא היו פסיכולוגים, היו לאנשים כלים אחרים להתמודד):
בכללות, בספרות הגויית המסרים הם מאוד שחור-לבן: הרע סובל, הטוב מרוויח. אולם
ביהדות המסרים הם מאוד אמביוולנטיים (מעורבים, בתרגום לא ממש מדויק) ולטעמי,
מותו של יקוואל העביר מסר מדהים ונכון, ויהודי מאוד.
לרב פינקוס יש מאמר יפה מאוד בנושא הבחירה, שעוסק בהכבדת לב פרעה. אני לא
זוכרת את כל העומק, אבל הרעיון שאני הבנתי משם הוא שאדם יכול – מבחירה –
להוביל את עצמו למניעת אפשרות הבחירה.
קצת דומה לרעיון של הרב דסלר על “שטחים כבושים”.
בואו, נודה על האמת: יש מצב כזה שאדם בחר ברע. והבחירה הטובה שלו נשארת בבחינת
“הרע במיעוטו”.
מה יהיה בשמים? איננו יודעים חשבונות, ואיננו צריכים לדעת כרגע, כשאנחנו כאן
בעולם. אנחנו צריכים לעשות לפי מה שנראה לעינינו.
ולפי מה שנראה לעינינו, מיה צדקה: התהליך שיקוואל עבר הוא התהליך שהוא היה
אמור לעבור, לפי ההתפתחויות הספרותיות שהיו באיסתרק ובמהללאל.
על כל פנים, זו דעתי.-
מתייחסת לתגובה הזו, וזהו, ב”נ. כבר חרגתי לגמרי…
מיה אמרה מי קהל היעד שלה – נוער, בנים, בני 17. אז כבר תורידי את כל הבנות… את כל הנערים שדבוקים בלימוד…
לא יודעת אם בחורי ישיבות קוראים ספרי קריאה, מניחה שכן, אבל לא בנפיצות גבוהה. לא יודעת אם אומר עליהם פתוחים או לא. בכל אופן, אמרתי – מכיוון שהוא הובל בדרך בה הוא נכשל ונכשל ונכשל, עשה פסיעה לכיוון הטוב (פתחו לי פתח, להבנתי) ומכיוון שאני מקבלת פה את דעת ההוגנות של המוות (חושבת שציינתי את זה קודם) ציפיתי שכמו שהיה מסר ש: עשה הרבה טעויות בדרך, מצופה גם להזכיר את הצד השני.
אישית, לא ראיתי במעשיו של איסתרק חוכמה מרובה. כלומר, כל אחד יודע שבחור משועמם זה מתכון לצרות, למה יקוואל צריך להוכיח את עצמו לפני שהוא מקבל משרה? אדרבא, תאתגר אותו – תנפיק לו משרה משלו ותראה אם הוא מוכיח את עצמו. אם לא – תחטיף לו, הגיוני ומתבקש.
מה יעשה נער בן 17 שמרגיש רק עול ולא מרגיש משמעות? יפרוק את העול, לא?
וכאן אני מתקשה להכיל את הסוף של יקוואל. אם כבר נהרג – למרות שבחר בטוב בסופו של יום – היה צריך להתנקות. אולה שמע מיקוואל רק: היו לי כוונות טובות. למה לא הוענק לו יותר זמן? למה לא ניתנה לו האפשרות להסביר?
למה קשת הדמות שלו – שהתחילה בחוסר הכרה במורכבות קשייו, נגמרת בחוסר הכרה בהתגברות שלו על הקושי האחרון?
מיה אלופה, אבל את זה, להבנתי הפעוטה, היא פספסה.
-
מסכימה איתך מאודדדד
אגב, אני יודעת שבאחת הישיבות החסידיות השמורות כולם קוראים את מיה, ובצחוק כי יעני ספר של אישה וזה קוראים לה ר’ מוטכה קינן…
-
לשאלתך מי הבחורים שקוראים אותה –
אז כן, גם בחורים הטובים ביותר, מהישיבות הטובות ביותר
בבין הזמנים כמובן 🙂
-
יכול להיות שלא תגיבי (כי הרי כבר חרגת😉)
אבל אם יורשה לי- ממש לא התרשמתי שנערים הוא קהל היעד של מיה קינן.
וזה בעדינות, כי זה לא יפה לכתוב בחריפות למי שלא יכול להגיב (כי הוא כבר חרג…)
-
מידיעה – כן.
אחים שלי, אברכים של 3 סדרים ביום, כאלו שלא פותחים ספרי קריאה, גם לא מה שאחותם כתבה – קוראים רק את ממלכה…
-
שזה אומר מה?
זה שיש הרבה נערים שקוראים את הסדרה, מוכיח שזה קהל היעד?
-
תראי, באופן עקרוני, הגיבור בסיפור אמור להיות תואם לקהל היעד. אמנם אפשרי גם לכתוב על גיבור שאינו תואם את קהל היעד, אבל כך מקובל וכל זה בד”כ.
-
-
ליבי איתך לגבי ההתעלמות מ”מה שאחותם כתבה”…
-
הכל טוב. לגמרי לא נפגעת 🙂
שילמדו במקום זה, עדיף לי
-
ספריים שלך תמי מאד נשיים
לא מתאימים בכלל לגבריםכך לעניות דעתי
-
עוד לא זכיתי להכיר מקרוב…
-
נכון. לא ציינתי זאת, כי הספר שעומד להתפרסם כן מתאים לגברים
-
גם אני. למרות שבמקרה שלי – זה בעלי 🙂
הסיבה היחידה שהוא יודע את העלילה היא כל השאלות ההלכתיות שאני מטרידה אותו בהן (ואת רב השכונה, ואת רב הכולל שלו, וחברותא מסוימת שלו. אני אעצור פה, שלא תחשבו שאני כותבת ספרי הלכה)
תכל’ס – מה כל הסופרות הדגולות עושות במקרים האלו חוץ מלהושיב בית דין על הסוגיא הקשה? (ככה הרב של השכונה התבטא בפני בעלי חח)
-
-
-
לא עניין של רשות. מיה אמרה את זה בעצמה, והסבירה גם את הסיבה כפי שכתבתי היכנשהו בדיון הארוך הזה.
תמי – זה דיון שנחשב בהגדרות הפורום? כי אני כל פעם אומרת – אני אפסיק, אפסיק, אפסיק – ו… טוב, רואים את ההכרעה שלי 😱
-
האמת שלא עקבתי על כולו, בעיקר לא על התחלתו, אבל למה לא?
-
אה יופי. מחר אני סוגרת פה כמה פינות.
סתם, אמרתי את עיקרי הדברים. קהל היעד הוא נוער בן 17, בנים, על פי מיה. כך שלהתווכח על זה – די חסר טעם.
מבחינת אם המציאות היא כזו או לא – תמיד המציאות תעלה על כל דמיון, ככה שאני מתקשה לקבל – שאלו הם החיים, לא לכן החלטתי לקרוא ספר היסטורי פנטזי. יש מספיק היסטוריה אמיתית מסעירה עם מתים בצדק וחיים לא בצדק.
וכמובן שזה לא אומר שהספרים של מיה לא ייכנסו אליי יותר הביתה, הם ייכנסו ועוד איך.
רק הבעתי דעה על מה שלדעתי כל כך הפריע במות יקוואל שגרם לי לכתוב את הקטע.
ותרגישו חופשי לצעוק עליי, אני דווקא נהנית 😜 (ושומרת על זכות השתיקה, בינתיים)
-
-
-
-
@t.akabi
כי זה החיים שלנו
לא תמיד אנחנו מצליחים להוכיח שהיה לנו כוונות טובותלפעמים אנחנו משאירים מציאות חיים סבוכה אנשים שלא יודעים מה האמת (תחשבי על זה שהרבה יידעו שיקוואל בוגד
)ובגלל שאלו החיים זה היה כ”כ עצוב ונוגע
-
-
-
למה היא כותבת מלכתחילה לכזה קהל יעד?
מאד מעניין לדעת.
זה לא קלאסי בכלל.-
דווקא בגלל זה.
בגלל שלהם אין מענה.
אבל מה אכפת לי – אני נהנית!
-
-
היא כותבת על גברים
אבל לרבים יש תכונות מאוד נשיות
כך שלדעתי קהל היעד ברובו הוא כן נשים
נראה לי שבמציאות גברים ותר חלקים ופחות מתוסבכים או רגשניים מהגיבורים שלה
-
תודה שדבררת אותי:)
מסכימה בכל פה.
-
כי אישה לא יכולה לכתוב גבר, וכן להפך. הוא ממאדים והיא מנוגה.
-
נו נו
-
כתבת גבר עכשיו, אני מבינה.
בכנות, כמה שננסה – לא נקלע לראש שלהם. ככה לפחות בהרגשה שלי.
במחשבה נוספת – אולי יונה ספיר כן, אבל היא לא מביעה יותר מדי רגשות שלהם, ממה שזכור לי.
-
נכון, אבל אפשר לעקוף את הבעיה הזו ע”י בירור עם איש מקצוע/ העברת הטקסט לגבר שיראה שהכל אמין.
כשכתבתי על ארוחת צהריים בישיבה – ביררתי האם יש מקומות קבועים או לא, וכשכתבי על נער מעורבל רגשית – פניתי למטפל רגשי שיאמר לי איזו תגובה יוצר מדויק לסיטואציה שתיארתי
-
אני מתכוונת בניואנסים הקטנים, בתיאור קו החשיבה, לא דווקא בתוצאות או במעשים.
לדוגמא: גבר חש מואשם אם אישתו מתוסכלת גם כשזה ממש לא מופנה אליו, אבל מידיעת ההתנהגות לתיאור המחשבה שמתרוצצת אצלו ואופני ההתפתחות שלה – לא בטוח שנצליח לתאר כמו שצריך.
-
לכן מבקשים מגבר שיקרא את הטקסט ויחווה דעה או ידייק
-
-
-
-
-
-
אם כבר מדברים על קהלי יעד, וסליחה על החריגה מהדיון בצורה קיצונית כל כך –
מישהי יודעת להגיד איזה סיפורים מיה מפרסמת בעיתונים השונים כעת?
היא אמרה לי שבסוכות היא מוציאה ספר למבוגרים בע”ה, ובקטיפה ראיתי משהו – מבוך הבדולח, ומהפרק היחיד שהגיע לידיי – הוא נשמע קהל יעד נשים, ואני די מעדיפה לקרוא ספרים של קהל היעד השני…
-
יש בלבית סיפור
בכנות- סיפור מוזר ממש, לא התחברתי ולא מכירה אנשים שהתחברו
ואני המעריצה הגדולה ביותר של מיה
-
נראלי שכל בת חמישית פה תטען את מה שטענת עכשיו.
הוא לקראת סוף? כי אני מעדיפה סיפור מוזר שלה שמיועד לנוער בני 17, בנים, מאשר סיפור נשי הכי הגיוני שבעולם.
-
וואי אצל מיה אין דרך לדעת…
2 זירות עכשיו נפגשו וזה נראה שהן לקראת הסוף
והזירה השלישית בעיצומה ולא נראה שהיא מתקרבת לסיום
אין לי מושג מי הקהל יעד של הסדרה הזאת
מצד אחד שלושת הגיבורות הן נשים
מצד שני זה סיפור יותר בלשי כזה
זה סטייל אמת או חובה, אבל קצת שונה
בכל אופן אני אישית מחכה ממש לספר מאיזור ממלכה במבחן/אדמה פראית
-
לא לא ברכי הסיפור הזה באמת ממש מוזר ולא מובן
זה כאילו מרגיש לי שלא היא כותבת את זה, למרות שזה כן הסגנון שלה בכתיבה, כי זה לא היא…
ויכול להיות שיש את משבר האלבום השלישי… (אחרי ספרים מדהימים קשה להוציא עוד שיהיו ברמה הזאת…)
-
אולי בקרוב. יש לה תכנון לסדרה חדשה. (כלומר שנה פלוס ככה, אם לא חמש)
-
-
-
-
-
פתאום אני כאן 🙂
קראתי מלאת סקרנות את הדיון המעמיק הזה
ויש לי משהו להגיד לכן:
אני הסתובבתי ככה באבל על מותו של יקוואל – ובעיקר על זה שאין דרך לאף אחד לדעת מה הוא היה באמת, מה הייתה הכוונה שלו לאורך כל הדרך ואיך בעצם מסר את נפשו על ערכים נכונים.
ותקשיבו למסקנה שהגעתי אליה – נראה לי מסקנה ששווה הון!
לפעמים הבן אדם הטועה והאובד באמת צודק! יש לו את הסיבות הכי מוצדקות בעולם להיות כזה!!! כולם יצדיקו את ההתנהגות שלו.
אבלללל
בעולם שלנו צריך לקחת בחשבון. שגם אם אתה נוהג ובוחר במשהו מסוים ואתה לגמרי צודק! –
עדיין את ההשלכות והמחיר היקר יש סיכויים גדולים שתאכל בגדול 🙁
זאת אומרת – שאם ניקח את יקואל – ברור שהוא לאורך כל הדרך הצדיק את עצמו, וכן גם הסובבים (והקוראים) פחות או יותר הצדיקו אותו – ובאמת הגיוני שהוא צדק!
אבל זה לא אומר שהוא לא ישלם על הבחירות שלו… זה לא אומר שלכן הוא לא יסתבך, זה לא אומר שלכן אסור שהוא ימות בלי להודיע קבל עם ועדה שהוא לא אשם ושהיו לו כוונות טובותכי כן, עדיין בידך הבחירה בכל זמן ובכל מצב, וכל בחירה מובילה לאנשהו >>>
יאוו, זה היה כיף לפרוקקקק 🙂
הצלחות לכולנו ובחירות נכונות בכל מצב!!!!
-
לא חושבת, ולא רק בגלל שמאוחר מדי. הייתי באיזשהו מפגש איתה בו היא טענה שהתהליך
הנכון ליקוואל היה למות, כי ‘אדם לא יכול לחטוא ולחטוא ולחטוא ולצפות שבשניה
אחת יימחל לו הכול’.
אני חושבת שאחרי שמחת תורה תשפ”ד, למדנו איך דבר כזה יכול לקרות…
ואולי זה אמור להיות איכשהו הסוף של הסיפור???
וחוץ מזה – יקוואל לא באמת חטא, הוא רק לא שמע לרבנים… ועשה מה שנראה לו
שנכון… (נקודה למחשבה)__________________________
בברכה
אסתר מגנוז -
לא חושבת שיש כזה מושג אדם שהתהליך הנכון שלו הוא למות
זה נראה לי משפט שטיפ טיפה כופר במושג של תשובה
ויש קונה עולמו בשעה אחת – לא אני המצאתי
ובאמת הכח של התשובה זה כח לא הגיוני
אדם שחטא ויתכפר לו, למה?
אבל הקב”ה רוצה רק להיטיב, ואנחנו בקטנות שלנו לא תמיד יכולים להבין ולהכיל את הטוב הענק הזה
ולכן אין מושג כזה אדם שאין לו דרך תשובה
ויש מושג כזה אדם שחטא וחטא ותינתן לו הזדמנות לחזור
בפרט אם הוא ככר עשה את הבחירה שלו בטוב
זו דעתי
-
ההשוואה הבוטה של יקוואל למאורעות שמחת תורה
הירצחם של אנשים קדושים וביניהם ילדים קטנים
לא נכונה בכלל
ולא מכבדת אותך
-
היא למדה משהו ממאורעות שמחת תורה, אני לא ראיתי שם השוואה.
כן ראיתי בוטות, אבל לא אצלה.
-
-
אולי תישלחי את זה למיה ?
ותשימי פה את התגובה שלה?
-
התכוונת לקטע או לתגובה מסוימת?
-
-
נראה לי, לקטע עצמו…
ולתגובה שלה:)
נ.ב
הקטע מהממםם💗-
שלחתי לה, האמת, עוד לפני כן. אבל בגלל שלא הבנתי את תשובתה – מחכה לתשובה נוספת. וכמובן – שתאשר לי לשתף.
-
-
1:
מיה כותבת עכשיו בזרקור סיפור לנוער בוגר – חזק מאוד בעיני!!!
משהו עכשווי פנטזי עם המון עומק חשיבתי כמו שהיא יודעת:)
2:
יש משהו שמתחשק לי לשאול אותה:
איך כל הגיבורים שלה הם אנשים מוכשרים, מוצלחים כאלו? ההתמודדויות שלה הם אף פעם לא על קשיים של בנ”א עם כשלונות אישיים. הכל קשור בסביבה שלו, או למציאות חיים שלו. ואז כמובן – הוא מתעלה ומשתבח:)
שימו לב שלכל אחד יש כוחות נפש נדירים, רובם גאוניםםם
הם מסוגלים, הם חושבים, הם גיבורים.
זה בולט לי ממש!
למרות שדי ברור לי התשובה:
בן אדם כותב את עצמו!!!!
(ותודה לה שהיא אישיות כ”כ מיוחדת, בשביל קהל הסופרים:)-
ורוב גיבוריה הם בשנות ה16-17 לחייהם
ואכן כולם עם כישורים יוצאי דופן
במלך הבא בתור, זה קצת הפליא איך בחור ישיבה מקרית ספר , היה לו ידע אינטלגנטי בהמון נושאים , והכל מהספריה השכונתית …
וכן בספר אל חזור, הבחור היה אינטלגנט בידע עולם ברמה לדעתי לא מציאותית
-
-
הקטע כתוב מיוחד
עברתי ברפרוף על התגובות
אני חושבת שהמסר שמיה רצתה להעביר בסיפור הוא
שלא משנה מאין באת , המעשים שלך הם אלו שיקבעו מה תהיה.
מצד אחד לקחה את מהללאל, שגדל כאסופי, עם חינוך נוקשה ופוגעני (מלבד אי אילו דמויות שפגש בהם ובהם בחר להתמקד) וגדל לאישיות מוסרית ומופלאה בעבודה עצמית
מנגד לקחה את יקוואל שגדל כנסיך תפנוקים, (אמנם עם קשיים בילדות של יתמות, נתינת אמון בדיאלידאן , מחונך תחת אח צעיר שבעצמו לא יודע להתמודד איתו וכו’) שבחר להתמקד בקשייו והיה עסוק כל חייו ברחמים עצמיים
מבלי לשפוט אותו , או את איסתרק , הוא נטש את החינוך שלו ובחר להצטרף לחבורת שודדים ולהצדיק את עת מצפונו בעברו הלא קל.
מסר זה לכשעצמו , חשוב מאד ,בפרט בדורינו שנוטים לתלות כל בעיה בגננת/ מחנך/ הורה וכולי
למיה יש קטעים נוספים בספריה של אלימות, ולמרות זאת אין לה מתחרים בציבור , לא ברמת הכתיבה, לא במקוריות ולא ברמה הרוחנית והמצפונית
-
מהללאל – לא זכור לי שמתוארים הקשיים שלו רוחנית. איכשהו – הם בכלל לא נגעו בו. כן כאב לו להיות חסר ערך וכו’. כלומר – יחס הסביבה אליו, העובדה שהוא יגדל להיות כלום ואפס, לא מנעו ממנו להילחם כנגד רצונות אחרים. אבל בינו לבין ריבונו? לא ראיתי התמודדות. תקנו אותי אם אני טועה.
ביקוואל, לעומת זאת, כמו הרבה מתמודדים קלאסיים – היו התנהגויות של דווקא. דווקא צעיף, דווקא מבייש את המלך, דווקא מטפס על הגג.
גם אם המסר הוא מה שאמרת – המוות, כפי שבוצע, לא היה מוצדק עלילתית. וגם לא מוסרית.
אם הוא לא היה פועל נכון, ובוחר לנקום באחיו על כל שעולל לו, על אי התייחסותו וכו’ (כפי שראה אז, ממה שזכור לי) – המוות היה הוגן ותואם מסר. לדעתי, ברגע בו הבחירה שלו הייתה טובה, ספרותית, לא מדברת ענייני שמיים, גן עדן וכדומה, לא נכון להרוג אותו. לא כך, כשהקשת העלילתית שלו לא הושלמה.
-
בקשר למהללאל, לי הרגיש שהוא בעצם הניגוד של שלוואן
ולכן הקשיים הרוחניים אצל שלוואן, ולמהללאל הכל מושלם וקצת לא הגיוני
אולי לכן לא הצלחתי להתחבר למהללאל…
-
לא חושבת שכל דמות צריכה בהכרח התמודדות רוחנית. יש התמודדויות נוספות בחיים שתוך כדי בניית עצמנו – בונות גם את עבודת ה’ שלנו.
אישית, משום שהסביבה בה גדלתי הייתה מאד מעורבת ומערבבת – ההתמודדות של מהללאל מאד נגעה בי וחיזקה.
-
מסכימה איתך,
אבל מדמות כזאת הייתי מצפה להתמודדות רוחנית ואפילו קצת
הוא גדל בצל אבא לא צדיק יסוד עולם בלשון המעטה,
והדמות הרוחנית שלו הייתה הרב שהגיע לחייו יחסית בגיל מאוחר
אח”כ כשהוא מגלה שהרב הוא טבאל זקאל שאחראי לאבקה השחורה
זה אפילו לא מזיז אותו, כשהרב הוא הדמות שכל העולם הרוחני שלו בנוי עליו
זאת בחירה של מיה באמת לא לתת לו התמודדות מהסוג הזה
ולכן רוב האנשים או שמתחברים למהללאל, או שלא…
-
אני כן חושבת שהיתה לו התמודדות רוחנית.
היה שלב שהוא העדיף את המלך יוסף המסור ורב החסד, והתרגש עד דמעות מהמחוות של שלוואן, אפילו שבתוך תוכו הוא ידע שלא אצלם נמצאת האמת.
גם העובדה שהרב היחיד שלו התגלה כאלכימאי שבגללו יוצרה האבקה השחורה- גרמה לו להלם ולמחשבות. לא זכור לי שהוא עבר על זה באדישות. זה כן זעזע אותו.
היה רגע שהוא התפלל מנחה והרגיש שאין לו על מה לכרוע ל’מודים’, אם יש בו כל כך הרבה כישורים וכשרונות שלא באים לידי מימוש, ומי צריך אותם בכלל. ולמה אלוקים נתן לו אותם. אז בשביל מה להודות.
לא חושבת שנכון לכתוב שלא היו לו ניסיונות רוחניים.
הם לא באו לידי ביטוי באופן מפורש ובועט כמו ההתמודדות עם הבדידות שלו.
אבל מרגישים את זה קצת בין השורות.
ומסכימה עם מה שתהילה כותבת, לא כל התמודדות בספר חייבת להיות רוחנית.
ובינינו, למהללאל לא היו חסרות התמודדויות.
-
-
-
-
-
-
וואו קראתי את כל הדיון
קודם כל אני מסכימה עם כולם-זה באמת היה הקטע הכי מעצבן לקרוא
תכלס אפשר ללמוד מזה כמה דברים:
1. אף פעם על תדון-יקוואל כן רצה סוג של לחזור בתשובה, הכוונות שלו היו טובות-אבל כולם דנו אותו (אני חושבת שבעצם זה שלא נתנו לו את ההרגשה שמאמינים בו לא היה לו את החשק להתקדם-נקודה למחשבה) וככה נשאר הזיכרון ממנו-כי לא דנו אותו לכף זכות.
זה מפחיד לחשוב על זה שאף פעם אתה לא יודע ממה באמת השני עובר
2. בסוף החיים נגמרים ובחיים לא תדע מתי זה יבוא. זה יכול להיות סוג של העמדה במקום לאנשים השאננים שאדם לא חי לנצח, אם הוא רוצה להיות בגן עדן שיתחיל לעבוד.
כמו שאמרתי אני ממש מסכימה אתכם אני ממש לא אהבתי איך זה נכתב אבל תמיד אפשר ללמוד מדברים כאלו
אשמח לדעת אם הסכמתן❤
-
וואווווו חייבת להגיב!!!!!
בתור חובבת מושבעת של ממלכה במבחן ומחוברת רגשית לכל אחת מהדמויות ,
מותו של יקוואל זה הרגע שבו חשבתי להפסיק לקרוא את הסדרה!!
בעיניי , זה ממש לא מוסרי כלפיו לעשות לו את זה, אם הסיפור היה מתרחש היום מה היינו אומרות?
הוא גדל ללא הורים , חווה טראומות וכו , הוא צריך טיפול רגשי , הוא לא איזה נער חצוף סתם ללא סיבה!!!
וזה גם סותר את הרעיון של התשובה…
ולגופו של עיניין , אהבתי את הקטע מאוד! שמחתי מאוד שיקוואל חי (תמיד חלמתי שאולי זו טעות הוא חי והוא יחזור)
ולגבי מהללאל (סתם כי ראיתי שהזכרתן אותו) – זו הדמות שהכי הייתה לי השראה והכי חיזקה אותי .
זהו , רק רציתי לשתף מהחוויות שלי על הסדרה המהממת הזו (חבל שיוסף מת כי עכשיו אין למה להמשיך את הסדרה)
Log in to reply.
