קצת תובנות מהמתקפה של איראן וקצת (ליל) הסדר ***שיתוף***
-
קצת תובנות מהמתקפה של איראן וקצת (ליל) הסדר ***שיתוף***
אחרי שהתאוששתי מהלילה המלחיץ,
אחרי שארגנתי שישיות מים, טלפון קווי, פנסים ונרות (ולא לאווירה,)
אחרי שלא זכרנו כמעט מה זה הוקי טוקי, אבל הוצאנו אחד כזה מאובק וסדוק ובדקנו אם יש לו בטריות, למקרה צרה.
אחרי שביטלו לנו את הקייטנות לילדים ולילדות ואנחנו אמנם כן עובדות,
(רק רגע, אשמח אם תסבירו לי איך זה אמור לעבוד, סתם מתעניינת… לפני שהילדה תקפוץ על המקלדת)
אחרי לילה היסטורי בו כמעט כולנו חששנו ממה שהולך לקרות,
כתב”מים, טילי שיוט, טילים, כאילו אלו זיקוקים בשמיים של פורים או של ל”ג בעומר, (ולא בשביל להלחיץ, בדיוק ההפך.)
קמתי הבוקר למסקנות, שמאז שהגיע ראש חודש ניסן אני חושבת ומפנימה אותן יותר ויותר.
(הנה, הנה אני עכשיו כותבת אותן אל תברחו מהאשכול כמו טיל)
השנה אני מרגישה שהקב”ה רוצה לנסות אותנו יותר באמונה,
תקיפת טילים מאיראן זה לא עוד תחנה, זה שיעור באמונה,
הוא רוצה שנרגיש השנה גם מה זה בן חורין אמיתי, ושנאמר על זה תודה,
כי בואו השנה זה לא מובן מאליו יש 133 אנשים שכבר לא בני חורין חצי שנה
שלא ראו את השמש וגם לא את הלבנה – חצי שנה! (גם לא את המשפחה)
נראלי שהשנה נקרא יותר בכוונה את האגדה, אמנם אנחנו לא עבדים לפרעה במצרים,
אבל יותר מידי הרבה השתנה בשנה האחרונה, בינתיים…
מה נשתנה? (אוו טוב ששאלתם) כמעט הכל, כלום כבר לא מה שהיה,
אנחנו כבר לא חושבים אותו דבר, מרגישים אותו דבר ומתנהגים אותו דבר,
אז מה נשתנה? התחזקנו הרבה יותר באמונה, לא רק בגלל מה שקרה במדינתנו הקטנה,
לא רק בגלל עזה, לבנון ואיראן, (שלא סתם בעיניי התקיפו אותנו בחודש ניסן)
כולנו עברנו הרבה בפן האישי, כמו כל שנה,
אבל השנה אני מרגישה שאני מגיעה אל האגדה כמו כל ארבעת הבנים במחשבה ובהרגשה.
השנה יותר מתמיד, ניסן זה הזמן לקרוא את האגדה ולשיר דיינו,
דיינו מהמלחמה, דיינו מהרגעים הקשיים, דיינו מכל האויבים, דיינו מהרגעים הכואבים.
דיינו – הגיע הזמן לליל הסדר, ליל הסדר מבפנים.
Log in to reply.