קראתי-אהבתי

[אודיה יהודה יהודה]

ספר שאהבתי.. וואאו יש המווון!

אולי כשהייתי קטנה ‘אפשר לקרוא לך אמא’ היה בשבילי הספר

אח”כ הוא פינה את מקומו ל’המצולע’ של יונה ספיר

[אודיה יהודה יהודה]

באפשר לקרוא לך אמא מה שעשה את זה זו ללא ספק

הכתיבה האומנותית של הסופרת!! נסחפתי לעלילה וחייתי לגמרי בתוכה,

בוכה בשביל גיבורת הסיפור (לא זוכרת את שמה) וצוחקת איתה כשצריך

היה ממש מרתק וממגנט שלא הרגשתי ‘קוראת ספר’ אלא חיה בתוך הסיפור ורואה אותו מתרחש מולי, כ”כ מקרוב..

חושבת שזה מה שתופס אותי בכל ספר שנהניתי ממנו מאודד

אולי בעצם את כולנו?!

אם כן אפשר לומר שתקראי לספר ‘ספר טוב’ אם אהבת את סוג הסיפורת (רגש/מתח) ואם נשאבת לסיפור והרגשת עם הדמויות מה שהן הרגישו, חווית איתן את החוויות

וכמובן-כמובן אם הכתיבה הייתה טובה ואיכותית. שאם לא זה היינו מן הסתם סוגרות אותו אחרי כמה דפים מחוסר עניין..

לא כך?

[עטרה רזניק – תוכן. אש.]

תודה אודיה,

הדגש העיקרי בשרשור הזה הוא על זה:

וכמובן- למה? מה עשה לך את זה?

אחרת, למה לנו?

[אודיה יהודה יהודה]

צודקת! הוספתי

[שילת ועקנין ועקנין]

קראתי המוןןן המוןן ספרים בחיים שלי

אבל ספר הספרים שלי זה “אי אפשר אחרת” של הרב יחיאל יעקבזון

זה ספר מדהים על חינוך! כל סיפור בטעם ובצבע

שגורמים פשוט לבכות בלי שליטה כי זה ממש כמו חץ ללב.

פשוט להבין את הדילמות של החינוך את עומק הכאב שילדים מסוגלים לעבור!

והכי הכי מה כוחו של חינוך!!!!!!!!!

חובה!! לכל אם / אב / מורה / מלמד בישראל!

[*yael *]

הדרן

קראתי ממש מזמן, ככה שאני לא ממש זוכרת בדיוק מה היה

רק שהוא תפס אותי מאוד. הרגש שם היה חזק ועמוק והחיבור לדמויות היה הכי שאפשר

מחפשת אותו בנרות לקרוא שוב ולא מוצאת ..

[אילת חן ויזמן]

אמת. ואולי זה קצת נדוש- אני הכי התחברתי לספר איסתרק.

מתואר שם בכזו אמת .מה המטרה שלנו באמת בחיים.

קראתי אותו כמה פעמים שהייתי בחורה- וזה היה כמין ספר עלילה מרתק.

אבל לאחרונה קראתי שוב- ונישברתי ממנו- מהאמת הצועקת שם.

מתואר שם משפט. לא זוכרת איך הוא כתוב שם אבל הסגנון הוא-

שלכל ב”א יש רגעים שהוא מקבל על עצמו קבלות טובות. ומחליט להיות יותר טוב וכו…

ואז הוא נופל מהקבלה לאט לאט. לערמת הרגלים מרופדת.

פתאום לא מרגישים. ופתאום עברתי כ”כ הרבה. ואני לא מרגישה טוב אז מגיעה לי וכו….

והקבל נשכחת וזזה לצד.

ואז בגיל הזיקנות. רואים לאיפה באנו. ולאיפה יכולנו להגיעה אם היינו דבקים בקבלה תמיד.

ומתביישים.🙈🙈🙈.

אז באמת צריך לקחת את עצמינו לידיים. שיגיעו הימים הרחוקים האלו- לא נתבייש…(מדברת עלי…)

[שולמית כהן]

וואו, יש מלאאאאאא

אחד שזכור לי במיוחד: הנורמלי האחרון של רות קפלר

אוהבת את ההומור, את הכתיבה, את עומק הדמויות

וגם את קריאת התיגר על נורמות ו”נורמליות”

או כמו שהייתה לי מורה שהייתה נוהגת לומר: “מי קובע מה נורמלי?? העולם הלא נורמלי?”

אבל זה רק ספר אחד מיני רבים שקראתי אהבתי

[שולמית כהן]

ועוד אחד:

משפט שנחרט לי מתוך ספר שאני לא זוכרת כרגע את שמו

הציטוט לא מדוייק אבל הרעיון: אם מישהי אומרת שהיא לא אוהבת תפוזים, זה אומר משהו על התפוזים? או עליה?

משפט שעזר לי לא להיפגע בכל מיני סיטואציות..

ואני מעבירה את המסר הלאה לילדי

אני תמיד אומרת לילד שלי בן 6 “ואם הוא יגיד שיש לך עיניים כחולות, פתאום יהיו לך עיניים כחולות?” (סתם דוגמא)

[רות רוט]

קוראת המון ואוהבת ספרים רבים. בעיקר ספרים טובים. בשבילי, ספר טוב הוא ספר שאני יכולה לקרוא אותו שוב ושוב ושוב.

וספר ילדים טוב – זה ספר שגם מבוגרים נהנים לקרוא.

“החוקרים” – סידרה – מדהים!!! ואהבתי מכמה סיבות:

1. זה ספר ילדים, ולכן אני גומרת אותו מהר וגם מסוגלת להפסיק באמצע.

2. וזה העיקר – הידע ההיסטורי המקצועי במקביל לכתיבה מקצועית. אין “פישולים” אין שאלות שאני שואלת את עצמי – מה בעצם היא חשבה כשהיא כתבה? שהקהל סתום? (מה לעשות, יש ספרים שלפעמים אני שואלת את עצמי ככה…) אין קצוות בלתי פתורים. בקיצור… ספר כמו שצריך.

[משתמש לא ידוע]

אין על הספרים של רותי קפלר!

בעיקר ה”נורמלי האחרון”

אבל כל הספרים שלה נדירים!!!

[יעל שר]

אני אוהבת מאודדד!!!!!! את הספרים של יונה ספיר – מרגל להשכרה.

מרתקים גם בפעם העשירית…

וגם אדמה פראית של מיה קינן.

[חגית]

של דבורי רנד

אחת האלופותתתתתתתתת

כל הספרים שלה מהממים אחד אחד

כתיבה מעניינת ,שנונה ,מצחיקה,עמוקה ומרגשת!

הכל ביחד.

ממש נוגע בך.

כל ספר וסיפור שלה שאני קוראת אני ממש מרגישה את הדמויות כאילו הם אמיתיות

וממש עושה חשק לפגוש אותם ולדבר איתם.

דמויות שיש בהם הכל.

אין אל דבורי אלופה!

ממליצה לכולכם על ספרים שלה.

אני במיוחד אהבתי את אדום לבן, ופחות או יותר.

גם “המשך יבוא” מאד יפה ותחנות. כל דבר שהיא כותבת,ויש לה המון משפטים עמוקים ומאד חכמים כרגע לא עולה לי אחד לדוגמא,אבל תקראו סיפור שלה תבינו…

[*yael *]

גם אני מתחברת מאוד לסגנון הכתיבה של דבורי רנד

יש לה כתיבה מאוד כנה ונוגעת

עם מלא נקודות. שגורמות בכל פעם להעצר משטף הקריאה ולחשוב על מה שקראתי

אני אחת שקוראת מהר מאוד, אבל את הספרים של דבורי לוקח לי מ-ל-א זמן לגמור

[פנינה ריימונד]

מצטרפת. דבורי רנד היא סופרת רגש ראויה לקנאת סופרים! וגם אני קוראת לאט. תמיד. כאילו מקריינת…

[שולמית כהן]

וואי, לגמרי אחת ה סופרות!

[רות רוט]

היי, חברות, הדיון מקסים ומעניין.
אבל פתאום חשבתי לעצמי שבקלות אפשר לחרוג ללשון הרע או לאבק…
מה דעתכן לא לכתוב שמות של ספרים/סופרות, אלא רק מה אהבתן בספרים?

[חגית]

כן,ועוד ספר שמאדדדדד אהבתי,ספר של רותי קפלר

“ילדה נוף”

ספר מדהיםםם!

שאין אחד שקרא ולא נהנה אצלנו במשפחה המורחבת עבר מאחד לשני כולם קראו

ספר שמאד נוגע בך

בספר מדובר על ילדה היפראקטיבית והספר כתוב מנקודת מבט של האמא איך היא חווה את זה.

ספר מדהים כתיבה כנה אמיתית מעניינת.

אחד הספרים שנגעו בי.

ואני הכי אוהבת

ממליצה מאדדדדד לכולם.

עושה חשק מאד לפגוש את רותי 🙂

[עטרה רזניק – תוכן. אש.]

טוב, אז האמת שלא לזה התכוונתי..

תמיד אפשר לנהל שיחת בנות נעורים על “איזה ספר כדאי לקנות לסוכות”. זה נחמד ומאוורר.

אבל לכבוד קהילת הכתיבה שקמה כאן, פתחתי את הדיון הזה כדי לנסות להחכים, וכמו שהדגשתי כבר קודם-

המטרה של הדיון הזה היא השורה הזו: “מה עשה לך את זה?”

בא ננסה ללמוד. לנתח. להעמיק.

מצטטת פה תגובה שלי עצמי לשאלה כזו שהועלתה במקום אחר (כן, הרעיון לדיון לא שלי. אבל אימצתי)

נכון שהיא קצת סותרת את השאלה, אבל אני מאמינה שיש הרבה שכן יכולות לתת תשובה מדויקת יותר ברוח זו:

“אויש, שאלה מעצבנת:)
גם אם אחשוב יומיים ושבועיים וחודשיים- לא חושבת שאצליח לזקק את כל בליל התשובות שעלו בי לספר אחד פייבוריט.
אם המטרה שלך היא לדעת מה הופך ספר לאהוב- ולא מדברת על להיט, על רב מכר, על סופר מקצועי ונורא עלילות- אז כן, יש לי:
ספר אהוב, להרגשתי, הוא ספר שיש בו אמת.
מיה קינן היא כותבת-על, אבל לולא הספרים שלה היו ספוגי אנושיות, בפנים, בתוך ומתחת לכל הדרמות- זה לא היה עובד.
כנ”ל רותי קפלר ודבורי רנד ויעל רועי וגם תמר מור וחיה הרצברג וכל הסופרות הכל כך טובות האלה.
אמת אמיתית, מזוקקת, מחברת. סיפורים על אנשים שלפני הכל הם בני אדם, ואז כל השאר.

קורה שאני נהנית מספר בסגנון אחר, שיש בו כתיבה ותחכום ועלילה ליגה, אבל בלי האמת הזאת- אני לא אתחבר לספר כספר. אני אסיים את הקריאה ואנתח מה היה פה וכמה ולמה ומה יש לי ללמוד. לאהוב, פשוט לאהוב את הספר עצמו? פחות.”

אז זו התשובה שלי לשאלה- מה הופך ספר לאהוב.

מה התשובה שלך? מחכה לשמוע.

[רחלי]

וואו, עטרה, כמה שזה נכון!!!

הזדהיתי עם כל מילה!

אני חושבת שנתת פה את ההגדרה (ב-ה’ הידיעה!) לספר טוב!

ואם תרשי לי להוסיף משהו- שימי לב שבכל הספרים של הסופרות שהזכרת (אגב, אפשר לומר שזו רשימת הסופרות האהובות עלי…) הדגש הוא על היותו של האדם טוב במהותו. על הנקודה הפנימית הזו שבה האדם הוא טוב בעצם, וכל השאיפה שלו היא להיות טוב ולעשות טוב. וכאן נכנסים הנסיונות, הקשיים, כל מה שהגיבור צריך להתמודד איתו כדי שהספר יהיה ספר. אבל עדיין הנקודה הפנימית האמיתית הזו היא הציר שסביבו סובב הסיפור.

אני חושבת שזו האמת שעליה דיברת, וזה מה שעושה את הדמויות בכל אותם ספרים לכל כך אמיתיות ונוגעות.

כמובן, יש את החלק של ההתמודדות, שיש בה גם קושי ונפילות ולא איזה גיבור על אנושי וכל יכול- שגם הוא חלק אנושי ואמיתי בפני עצמו, אבל לי נראה שהנקודה המרכזית היא נקודת הטוב.

[בתא-ל טשיטיד מדריכה זוגית לכלות ונשים]

כל כך מסכימה איתך עטרה…

אחת השאלות בה’ הידיעה מה הופך ספר לספר טוב

ואם אנחנו אנשים שומרי תורה ומצוות אז השאלה הזו

היא חזקה עוד יותר,

מילים זה הכלי הכי חזק לטוב ולמוטב

כותבים??- הזהרו במילותיכם!!!

אם איזה מחשבות נשארתי אחר כך-

מה למדתי ממנו- בלמידה העקיפה

לא במה שכתבו שם אלא המסר שניסו להעביר לי- (לפעמים אפילו בלי לשים לב…)

יש סופרים שאני משתוקקת להכיר כי אחרי שקראתי את הספר שלהם

נהייתי טובה יותר. שואפת ליותר

ספרים שאני הולכת איתם שנים

אני מעריכה את אישיות הזו שהצליחה להוציא ממנה כל כך הרבה טוב

שרק מלקרא את הספר שלה אני רוצה להיות דומה לה!

יש סופרים- שאני מתביישת במחשבות שעולות בי תוך כדי ואחרי ….

לא רוצה לכתוב משפטים חזקים מספרים שעוררו בי דברים שלילים מאוד

אפילו שהם רק תארו איך השלג נוגע באדמה…

ספר טוב הוא ספר שכאשר תקום מן הספר תדע שיש לך לאן לשאוף

תרצה להיות יותר טוב, זה ספר טוב בעיני,

ואני לגמרי מדברת על ספרי קריאה -להנאה!

כתיבה היא מתנה עצומה זו מתיקות שאין לה סוף

זו אומנות שיכולה לעצב אנשים מחדש

לכן כותבים בבקשה- הזהרו בכתיבתכם…

ותודה עטרה שהעלית את הנושא

[נחמי ברנשטיין אסטרטגיה ופרסום]

עטרה, מדהים

ואגב- הכתיבה שלך מדהימה גם היא,

אז יש סיכוי שאת הסופרת האהובה הבאה ננחנו כבר מכירות?

🙂

בהמשך למה שעלה פה-

השתתפתי פעם בדיון סופרות ומתלמדות ושיח-

עלתה השאלה-

האם ספר מעיד על תוכנו של הסופר?
וכיוצא מכך-

האם נצטרך לערוך הכרות אישית עם הסופר ע”מ לאפשר לילדנו לקרוא את הספרים שלו?

מה אומרות?

[עטרה רזניק – תוכן. אש.]

תודה נחמי! חיממת.

רחלי, הארת נקודה יפה שלא חשבתי עליה בכלל. וככל שאני חושבת עליה אני מזדהה יותר. תודה.

בנוגע לשאלה של נחמי, לדעתי אין שום ספק בזה שספר מושפע ישירות מהכותב. ככלל, כל יצירה קשורה בקשר בל ינתק לאומן שיצר אותה. הוא היוצר שלה- זה אומר הכל!

יכולה רק להסתכל על עצמי, איך אני מחוברת לכל מילה שכתבתי ולכל הגיג שיצרתי והפך לאותיות, בשביל להבין את זה עוד פעם חזק יותר.

היכרות אישית- לא חושבת, ודווקא בגלל זה: אם הספר הוא תוצר ישיר של האמן, הרי שכשאת קוראת את הספר, הוא עצמו מראה של היוצר ומשקף אותו. הקריאה בתוצרים היא ההיכרות האישית, למי שיש בו דעת ורגישות לקרוא גם מבין השורות, לפניהן ואחריהן…

[גולדי]

אין צורך להכיר אישית כל סופר בנפרד.

יש צורך בחושים חדים על מנת להכיר את הסופר בין השורות.

יש ספרים שלאחותי אני לא מסכימה לקרא, חלק בגלל שהסופר כותב ברמה אכזרית ממש, חלק בגלל שיש שם ביטויים שמתאימים לנשים ולא לבנות שמורות ועדינות כמוה.

אני חושבת שכל אישה יכולה לפתח בעצמה את החוש לבקרת הספרים, ולדעת לבחור לילדים את הספרים שלהם, וד”א אין לסמוך על הספריות היום, ההמלצה שלי לכל אמא באשר היא, אם החינוך והעדינות של הילדים שלך חשובים לך, תפני לזה זמן ותעברי על כל ספר שנכנס הביתה! אסור לזלזל בזה במיוחד בתקופה כמו שלנו, שכל אחד כותב ספרים ללא בקרה ופיקוח.

[בתא-ל טשיטיד מדריכה זוגית לכלות ונשים]

אין צורך להכיר את הסופר

הוא כותב את עצמו…

אולי לכן אני עדין כותבת למגירה,

צריך הרבה אומץ להניח את עצמך על שולחן הניתוחים הספרותי

ואם יעשו לי מה שאני עושה לכל ספר (סופר…) שאני קוראת

אני לא אעמוד בזה…

[ג .]

זה ממש נכון
ההרגשה כשאני כותבת אני בעצם חושפת חלק ממני

גם אם הסיפור בדיוני הוא עדיין נכתב מתוכי, המחשבות והכל…

ממש מרגישה שאני מכירה את הסופרת לפי הכתיבה שלה

במיוחד כשקוראים כמה ספרים של אותו סופר אפשר לזהות אותו בלי לראות את שמו על הכריכה

רק מלקרוא כמה פרקים…

האישיות של הסופר עוברת דרך המילים, הביטויים ומורגשת לגמרי