רְגִישׁוּת

[מרים סולובייציק]

תֵּן בִּי דֵּעָה
לָתֵת מַחְמָאָה
שֶׁלֹּא תַּעֲצִיב בְּטָעוּת.

קרה לי מקרה כזה, נתתי למישהי מחמאה על התיק שלה, שהוא יפה ופרקטי.

היא מאוד התרגזה, ואמרה ששמתי לה עין הרע על התיק!

ביקשתי סליחה, אז היא אמרה מה אני אעשה עם הסליחה? את העין כבר שמת!

אז אמרתי לה אז לא סליחה.

אני לא יודעת על איזה מוקש עליתי, כי התחילה לצעוק עלי לעיני כל ישראל, לפגוע בי בצורה נבזית, ברשות הרבים בפרהסיה.

כמה אני רעה, וגזלנית! (כי אני בסוג של יחסי עבודה איתה אבל לא היא המעסיקה שלי. היא רק מקבלת ממני סוג של שירות) ולא מגיע לי כסף על העבודה כי אני לא עושה את העבודה כמו שצריך!!! ועוד ועוד, שלא כאן המקום לפרט את כל העניין.

העניין הסלים עד כדי כך שהיא החליטה שהיא לא רוצה יותר את השירות שלי.

[חיה אלטמן]

וואו באמת נשמע חוויה לא פשוטה…

גם אני כתבתי את השיר הזה אחרי מקרה לא נעים שקרה לי…

אני חושבת שגם אם מתנהגים במקסימום רגישות, תמיד אפשר בטעות לפגוע. אותה תגובה יכולה לעבור בסדר אצל מישהי אחת, ואצל האחרת- להתפס כחוסר טקט נוראי. זה תלוי הרבה גם בצד השני, כן?… לא תמיד התגובה שלנו באמת בעייתית. אבל צריך הרבה זהירות וס”ד, זה כן.

ספציפית במקרה שתארת נשמע שאת בסדר גמור והבעיה היא אצל זו שהתלהמה עלייך, מאחלת לך הרבה הצלחה ושהאנשים שאת מתעסקת איתם יהיו רגועים ומבינים:)

[שני מילר]

וואו, חיה

ממש משוררת!!!

אהבתי

[‫איידי וייס‬‎]

על גזלייטינג, שמעת?

שימי פס. היא לא שווה את תשומת הלב שלך לטוב ולרע.

[מרים סולובייציק]

גזלייטינג

מה זה? איך קוראים את המילה הזאת מבחינת הניקוד?

[‫איידי וייס‬‎]

גֶזְלַייטִינְג, בעברית – גזלות הדעת.

בצורה יותר פשוטה: יחס מתעתע.

המונח הזה הוטבע על פי סרט גויי, אם אין לי טעות, בו הבעל מתעלל באשתו. היא מתלוננת שמנורות הגז כבות בלילה (הוא מכבה אותן!) והוא טוען שהיא מדמיינת. התוצאה – התעתוע הזה גורם לה לערעור נפשי, בסופו של תהליך ארוך.

עולם הנפש והפסיכולוגיה מכיר בהתנהגות הזאת כהתנהגות בעייתית.

מתאים לך להכיר, מרים. תחקרי קצת לעומק, הוא מושג מעניין.

[מרים סולובייציק]

קראתי על זה, מסתבר שידעתי על זה רק לא הכרתי את המונח עצמו.

יכול להיות שהיא היתה ככה, לפעמים היה כיף איתה לפעמים לא,

הייתי צריכה להיזהר בתגובות שלי אליה, יכול להיות שהכי קל זה לשתוק, רק הבעיה שגם את זה היא לא קיבלה בהבנה.

[‫איידי וייס‬‎]

בקיצור, הבעיה אצלה ושלה.

(רק שכל העולם אשם וצריך לפצות אותה, והיא תמיד צודקת. לא כך?)

[מרים סולובייציק]

אז מצוין,

המנהלת של המסגרת ששם היא נמצאת עם העו”ס של המקום שם, עשו ישיבה איתי ועם הבחורה הנ”ל והמנהלת דיברה בנועם, בנימוס ובנעימות איתנו, העו”ס בעיקר שתקה וגם אני, רק ענינו על שאלות של המנהלת. והבחורה התחילה להשתלח בי, והמנהלת ביקשה ממנה לדבר בשקט אבל היא הרימה את הקול ואמרה שהיא לא מרימה את הקול! וכולנו דיברנו בשקט חוץ ממנה,

המנהלת אמרה לה שתכין לשבוע שאחרי כן רשימת מטרות שהיא רוצה להשיג מתהליך השיקום ביחד איתי, אז היא התחילה לצעוק שאני לא טובה, ושאני פגעתי בה כל הזמנים (!) היא לא הודתה בכך שהיו ימים שהיה לנו נעים וכיף ביחד, והיא גם לא התייחסה ברצינות לטענה של המנהלת שאני באתי כמה פעמים והיא לא היתה ולא הודיעה לי שהיא לא תהיה, כך שהזמן שלי הוא מוצר זול מבחינתה, וזה אחרי שנסעתי אליה מהלך בין 45 דקות לשעה מהבית שלי + הליכה של 10 דקות בחום ובקור ובגשם, והגעתי והגברת מכינרת לא היתה!!! ואם איחרתי ב5 דקות(!) כמה צעקות הייתי חוטפת ממנה, ולא עזר שום הסבר על זה ושום התנצלות לא התקבלה (אף שלא הייתי צריכה להתנצל בכלל, כי אני לא אשמה בפקקים.)

עם כל זה נתתי לה צ’אנס לשבוע שהיה אולי היא תרצה להביא רשימת מטרות, אבל העו”ס התקשרה אלי ואמרה לי שהבחורה לא מעוניינת להמשיך איתי, והיא התנצלה מאוד, אמרתי לה שלא צריך להתנצל, כי ידעתי שזה מה שיקרה בסוף וכי אני מרוצה מכך שהיא רצתה לעזוב וזה בא ממנה, הגם שממילא גם אני לא רציתי להמשיך, אלא רק לתת לה צ’אנס.

תכל’ס, עזבתי אותה, ובעזהי”ת השם ישלח לי אישה טובה ממנה. אמנם, הנשים שאני מתעסקת איתן סובלות מבעיות נפשיות, שגורמות לחלק מהן לבעיות התנהגות, אבל יש כאלה שיותר ויש כאלה שפחות. הנשים האחרות שאני מלווה אותן, יותר נחמדות למרות שהן גם סובלות לא פחות. לכן מה שאומרים לי הרבה, שגם אם אני אקבל אישה אחרת, קרוב לוודאי שהיא גם בעייתית, אבל יש כאלה שהבעיות שלהן לא חברתיות ולכן אפשר להסתדר איתן.