ראיתי אותך שם

[אסתר פת]

אחחח יפה מטורף

אין לי מילים

הקטע הזה מטלטל עמוק בפנים

[אלישבע חמד ◇ סטודיו פנטזיה]

ואוו, כתיבה יפה מאוד

קשה מאוד לקרוא בלי סימני פיסוק! תוסיפי דחוף…

[שרה אנגלרד]

יפה וואו

מרגש אמיתי ועמוק

מדהים

[תמר]

ב”ה
קודם כל מתנצלת מאד בכללי על חוסר השותפות הכללי בפורום לאחרונה, יודעת שאני
בקושי בענינים ואין לי מושג מה אני מפסידה וקצת כואב לי על כך. העיקר עסוקה
מאד ויותר בדברים שאין להם שיעור… מצד אחד ברוך השם ומצד שני זה לא קל, מתיש
וכואב ואין פנאי.
ובכן, חוזרת לענינינו – כמה נדוש לומר וואו.
ובכל זאת,
וואו.
מאז המלחמה קראתי המון המון המון קטעים שמדברים מכל מיני זוויות. כל זווית יפה
ומרתקת ופותחת שער.
זה נראה לי הקטע הכי טוב שקראתי.
את מביאה את התקופה מזווית יחודית מאד, שומעים אותה הולמת בכל הסיטואציות
במקביל ומכאיבה מצד אחד ומפעילה אנשים לתת מצד שני, זה נשמע כמו נתינת חיות
ממש. מצד אחד הרגישות, ההכלה, מצד שני תהי’ה עצומה ואינסופית וכן, קצת הרצון
הבסיסי שלנו לשיך למגזר או לעדה, למשהו ברור קצת יותר… ובשתי החזיתות את
נתקלת בהמון נימוס ולא באמת יודעת האם זה פעל את פעולתו נכונה.
קטע מרתק, שנון, מחכים, מעורר המון מחשבה ועם כל ידע העולם שמונח כאן והדרך
הברורה, הסוף מוסיף הרבה. סוג של אנטגוניסט (הכוח הנגדי לגיבור) שמוסיף המון
מחשבה על מה שאנחנו משאירים מאחור ומה גורם לנו לא לראות את היופי בפרטים
הקטנים, להתבונן לעומק בפרטים היומיומי’ים המובנים מאלי’הם ולזכור עיקר מול
טפל.
קטע רגיש וחושב.
משמחת.