רבות נגד מעטות חנוכה של אז והיום ***שיתוף***
-
רבות נגד מעטות חנוכה של אז והיום ***שיתוף***
עוד מעט חג חנוכה נגמר.
(איך זה הגיוני שהוא רק התחיל והוא כבר נגמר?? לא הבנתי…)
והשנה, השנה באורח פלא עולות לי תובנות עמוקות במיוחד.
(אל תשאלו למה, למרות שאני יודעת ששאלתן, אבל יש לזה סיבה)
השנה אני מסתכלת על הנרות בזמן שברקע שרים מעוז צור ורואה אותם אחרת.
רואה אותם עמוק יותר, מחובר יותר, כחוט מקשר יותר.
בין העבר ההיסטורי והמפואר, לעתיד המרגש והנסתר.
ואתם צודקות כתבתי פה מילים מעומעמות, ממש כתב סתרים,
זה לא בסדר ולא מתאים.
אז הנה עכשיו אני מסבירה מה כוונת המשוררת (שבאופן מפתיע היא – אני):
הרי בחג חנוכה ניצחו החשמונאים את היוונים.
מעטים ניצחו את הרבים.
ולמרות שזה היה נראה חסר סיכוי דלקה בהם תקווה.
הייתה להם אמונה בצדקת הדרך והתהליך, אם אפשר לומר, עד להשגת המטרה.
וזאת הסיבה שהם נלחמו ולא ויתרו לעצמם לשנייה,
(למרות שזה היה נראה בסלנג שלנו היום “ראש בקיר”)
האמינו באמונה שלמה ותמימה בניסים ובכוח הברכה.
ופתאום עלתה בי מחשבה:
הרי לכולנו יש דברים שאנחנו רוצות נורא,
מתאמצות ועושות הכל בשבילם מעומק הנשמה.
אבל זה עדיין לא מצליח,
זה עדיין לא קורה,
זה עדיין לא הופך למוחשי בהווה.
מקרים בהם אנחנו מעטות ביד רבות של אילוצים וסיבות.
ואיזה נס, הא? חג חנוכה מלמד אותנו להמשיך להילחם תמיד,
גם אם זה נראה חסר סיכוי ובלי עתיד.
גם אם נראה שאין כד שמן זית בפינה שבור אך עמיד.
אני יודעת זאת עבודה מאוד קשה. (אני עובדת בה שעות נוספות)
עבודה שאף פעם לא נגמרת ואין בה הפסקה,
אבל היא מאוד, אם לא הכי, חשובה.
חג שמח!
Log in to reply.