כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
רגע לפני הקץ / נועה שחר[סיפור שכתבתי לתחרות והיה צריך להציג את הנושא הסטראוטיפ]
-
רגע לפני הקץ / נועה שחר[סיפור שכתבתי לתחרות והיה צריך להציג את הנושא הסטראוטיפ]
רגע לפני הקץ / נועה שחר
הוא מביט סביבו בערפול, מרגיש שזה רגעיו האחרונים. הוא מכה בעצמו שוב, חש שזה מחפר על העוונות שלו.
“ארי, תפתח את הדלת!” קולו של אבא היה היסטרי.
אין לו כוח, הוא רק רוצה לישון. הוא חייב משככי כאבים, הוא לא ישרוד ללא עזרתם , הם מצילים אותו כפשוטו הוא רק רוצה כמה כדורים קטנים. מה הוא כבר מבקש? הוא חייב שקט נפשי ולא הוא יעדיף לעשות צעד נוראי שדרכו אל חזור .
מאז שסילקו אותו מהישיבה, אין לו חיים. הדבר היחיד שעזר לו להתמודד עם הדיכאון היה הסדר והזמנים הברורים בישיבה. כעת אין לו כלום מזה. בנוסף לחוסר משככי כאבים שהוריו אסרו עליו להשתמש בהם, בום, דלת חדרו נפרצה חדירה לפרטיות, כשמה אבא הביט בו, כאב עמד בעיניו. כאב שאין להסתיר מאיש, ופניו נראו קמוטות, כביכול הזדקן בכמה שנים טובות.
“ארי, קום!” אביו ציווה בקול חד, מהורהר אימה שלא אופיינית לו. הוא היבט במרצפות החדר, אינו מסוגל לישר מבט לאביו. “ארי, אמרתי משהו,” פקד שוב בקול עוצמתי, אך רחמים נשמעו בקולו של הרב דוד בלוי, אביו של ארי.
הוא קם, רגליו רועדות ללא שליטה, מבע פניו לא ממוקד. אביו תמך בו, עוזר לו לצאת מהבית לעבר הרכב. כמה עוברי אורח חסרי טקט נעצו בהם מבטים סקרנים, ארי לא הביט סביבו מבטו קמל וחסר חיות הוא נראה כמת מהלך.
בום הוא מעד הנפילה כאבה חבלה כחולה נראתה על ידו ועוד חבלה יותר קלה נראתה על רגלו זהו הוא באפיסת כוחות הדמעות זלגו מעינו ללא הפוגה “אין לו כוחות” הוא זעק מרגיש מושפל. “ארי בו תן לי יד” הורה אביו לא מאבד עשתונות למרות הסיטואציה המוזרה. הוא שלח לעבר אביו מבט מיוסר, מבט שאומר הכול. “ארי” דמעה חמקמקה נזלה מעינו של אביו הקשוח בדרך כלל, דמעה לא אופיינית לו בעליל. אביו ירד על ברכיו
“תן לי יד, בן” הוא אמר בקול רך ומלטף.
ארי הביט בו חוסר הבנה נשקף מעיניו חסרות הפוקוס.
“ארי אני רוצה לעזור לך אבל אתה חייב לעזור לעצמך”.
חיוך אפתי עלה על פניו של ארי. “הכול אבוד אין איך לעזור, אני מת אבא אני לא חי. אני רק מתחזה לחי אבל הלב שלי מת” הקול של ארי היה קר נטול רגש בסיסי.
“על תדבר ככה” אמר אביו קולו שבור.
“בוא נמשיך את השיחה ברכב” הוסיף לאחר רגע של מחשבה.
הוא תמך בארי שיתרומם בעייתיות צועד ברגלים כושלות לעבר הטיוטה הלבנה. הם נכנסו שקט מתוח שהה בחלל הרכב הקטן והפיל רחב הממדים שעמד ביניהם לא השפיעה לטובה על האווירה.
“ארי אנחנו נוסעים למקום שיעזור לך” אמר אביו בתקווה קלה.
ארי בתגובה שיחק בחגורה משדר חוסר התעניינות.
אנחה נשמע בקולו של הרב דוד בלוי, אנחת ייאוש קלה אך כואבת.
הם הגיעו . אוויר נעים נשב בחוץ ושמש קיצית זרחה מעניקה חום פנימי וחיצוני כאחד. ארי נשאר באותה תנוחה מוזרה מביט על רגליו ללא הפוגה.
“פריחה”- המרכז לבריאות הנפש לנוער המתמודד. אמר שלט גדול בצבעים ססגוניים ניגוד מוחלט למקום חסר החיות.
הם יצאו מהרכב הרב בלוי תמך בארי שמעד ללא הפוגה הליכתו המזוגזגת נראתה כהליכת שיכור. אדם צמוק ממדים וכפוף במקצת יצא לקראתם חיוך אבהי על פניו.
“בואו תכנסו” אמר באדיבות בעודו עומד בפתח השער הירוק שכתמי חלודה נראו עליו.
הם נכנסו אחרי צמוק הממדים לעבר חדרון קטן שהתגלה כמשרד נקי ומאובזר.
“שלום” הוא אמר חיוך לבבי נפרש על פניו הקמוטות מספרות על גילו המבוגר.
“שמי הוא ניר שחר ואני מנהל את המוסד הנפלא הזה”
את מי אני זוכה להכיר? הוא שאל זורק לעבר ארי חיוך בשילוב מבט בוחן.
אין תגובה. רק רוק בלתי נשלט נזל מפיו של ארי.
“שמו ארי” אמר הרב בלוי בגמגום קל.
“אז שלום לארי ושלום גם לך הרב בלוי אני שמח לפגוש אתכם” אמר בנעימות.
“הרב בלוי אתה יכול ללכת” אמר ספק פקד.
זה בטוח? ספק נשמע בקולו של אביו.
“כן, רק את תהליך הרישום תבצע אצל המזכירה ולאחר מכן אתה משוחרר” הסביר ברוגע האופייני לו למדי.
“להתראות ארי בהצלחה” אמר הרב בלוי. אפס תגובה נשמעה מצדו של ארי. מה שהכאיב לרב בלוי עוד יותר.
ארי היבט בדלת הסגורה מבטו פצוע.
“ארי אנחנו נעזור לך , אבל כדי לעזור לך אנחנו צריכים שקודם כל תעזור לעצמך. זה משפט המפתח של המוסד הזה הכול בידיים שלך” אמר ניר קולו הטוב היה אמיתי וכנה.
“אני צריך כדור! אני חייב משכך כאבים אם לא אני ימות” גוון קולו של ארי נשמע צרוד.
“ארי תסתכל עלי” קולו של ניר היה חד.
ארי שלח לעברו מבט כאוב.
“אתה תצא מזה, אתה תחייה גם בלי משככי הכאבים, הכול בידיים שלך בחור צעיר” העוצמה של ניר לא ריגשה את ארי והכאב גם הוא לא חלף.
“בוא אחרי, אני יראה לך את החדר” אמר ניר קולו אדיב.
ארי נשאר לשבת על הכיסא ,עינו מסתכלות על מרצפות החדר בעינן.
“ארי בוא חמוד” ניר ניגש אליו מלטף בעדינות את גבו השמוט.
“על תקרא לי חמוד ועל תיגע בי” זעק ארי הזעקה נשמע בעוצמה בחלל החדר הקטן מרתיע במקצת.
“תביא לי כדור אם לא אני לא קם” טירוף נשמע בקולו העדין של ארי, טירוף שרק התמכרות יכולה להביא.
ניר מביט בפניו של ארי צל מרדנות עבר בעיני הדבש של הנער שיושב בהפגנתיות ילדותית מולו, הוא ראה את זה, זה כבר סימן טוב.
“בסדר עם זה מה שאתה רוצה” קולו היה אמפתי למרות שמעשה זה הוא נוגד את כללי המוסד הברורים.
“מה” ההלם נשמע בקולו של ארי.
“כמה כדורים אתה רוצה?” חזר ניר שוב על המובן
“שישה בעצם שבעה” בלבול נשמע בקולו של ארי
זה מספר הכדורים שאתה לוקח ביום? תמיהה נשמע בקולו האבהי של ניר.
“לא, בדרך כלל פחות המחיר שלהם מידי יקר” אמר מבויש.
אז למה אתה צריך שבע כדורים ? התמיהה התגדלה מדקה לדקה.
“אני צריך גם למחר” קולו של ארי נשמע סדוק , וחוסר עונים נשקף מפניו המיוסרות.
“אני מבין” כמה משככי כאבים אתה נוטל בכל יום?
“ארבע” לחש ארי סומק התפשט בפניו הצמוקות.
“אז בוא נסכם שאני דואג לך לכמות הכדורים בכל יום ויום ואתה בכל שבוע מוריד חצי כדור”.
“אין לי כל כך ברירה אתה בעל הבית” אספקת הכדורים נתנה לנפשו מרגוע קל וציניות מתוקה נשמע בקולו חסר החיות.
“יופי אתה בחור פיקח, עכשיו בו לחדר”
הם יצאו מחדר המשרד לדרך חדשה דרך רצופת קשים אך שתביא את ארי לדרך המלך ניר הרהר בנער שניצב לידו נער חרדי סטנדרטי שהגיע למצב השפל ביותר עקב חוסר מודעות אולי יבוא יום וגם לנער כמוהו יהיה מי שיעזור לפני שיפול לפי התהום, אולי?
5 חודשים לאחר מכן
חיוך אמתי עלה על פניו. זהו הוא יוצא מכאן השער הירוק והחלוד חייך לו והשלט גם הוא.
“פריחה” זה שם המוסד והוא מסכים עם זה ללא עוררין הפאות שלו נעו ברוח ללא הפוגה יוצרות לו מראה מלא חיות.
הוא סימן למונית לעצור הכובע והחליפה על גופו משרות לו מראה של בחור ישיבה מין המניין.
הנהג עצר לו בחריקה דקה. הוא נכנס למונית חיוך נעים על פניו.
“שלום” אמר לו הנהג. מסתבר שהוא מהנהגים הדברנים חשב לעצמו ארי בחיוך קל.
אפשר לשאול מה לנער כמוך ולמקום הזה? שאל הנהג בסקרנות גלויה.
הלכתה לבקר משהו? “אני שמעתי שמהמקום הזה לא יוצאים, רק מיקרי קיצון מגיעים לכאן”. הוסיף בזלזול זורה מלח על הפצעים.
ליבו של ארי ניתר ללא הפוגה פניו הפכו ללבנות כסיד ונשמותיו חדלו מלפעום אך לאחר רגע קט נזכר בדבריו של הפסיכולוג. “ארי תזכור יש מקרים שאנשים מכאיבים לך ללא שימת לב על תפגע פשוט תחייך ותסביר את עצמך” ארי הביט בפניו של הנהג הוא מרגיש שזה מבחן שאלוקים שלח אליו. זה ההזדמנות שלו.
“את האמת שלא הגעתי לכאן במטרה לבקר מישהו אבל מסתבר שלמרות זאת גילתי נער מדהים שהכרתי רק את החסרונות שלו אך לא ידעתי מי הוא באמת ומה הכוחות והכישרונות שלו ” אתה רוצה לשמוע מי?
הנהג הסקרן נענע את ראשו לחיוב, הסקרנות שלו דברה על ההיגיון.
“גיליתי את עצמי, גיליתי שאני מסוגל לעשות כל דבר אפשרי. גיליתי במקום המדהים הזה את ריבונו של עולם, גיליתי שמכול מצב אפשר לעלות ולהתעלות גם מדיכאון וגם מהמצבים הקשים ביותר”.
הנהג נותר אלום פיו נאטם וסומק עלה על פניו הכהות רק גיחוך קל הפריע לשקט המביך ששרר במונית הקטנה.
הגענו אמר הנהג בלחש ארי יצא מהמונית אור בעיניו, אור שיש רק לאנשים שראו את המוות בעיניים ולפעמים רצו בו. הוא ניגש לנהג לשלם לו אך הוא עצר בו דמעות נזלו מעינו.
“לא על תשלם! זה לא מגיעה לי. אתה לימדת אותי שיעור חשוב לחיים ילד תודה לך” עיונו של הנהג היו מושפלות.
“רק אל תגיד לי שדיכאון מדבק” חייך ארי חיוך ידידותי.
“לא הוא לא אבל המסכנות ממנו הם כן מדבקות”
הם נפרדו כל אחד לדרכו הדרך של אלי קשה לא קל לחזור הביתה לאחר שכול הסביבה יודעת שהייתה פסיעה מליפול לתהום, לא קל לחזור לתקופה של שידוכים שכולם בחוץ יודעים שאתה חזרתה מהמתים כפשוטו. לא קל אבל זה החיים והוא בוחר לחיות למרות שלא קל!
-
12 תגובות
-
וואו.
נועה
איזה עומק רגשות,
באיזו חינניות את מעבירה את המסר.
אוהבת את הכתיבה שלך.
-
וואו תודה כיף לשמוע 💗
-
-
מסר יפה.
את מעונינת בביקורת?
-
כן בוודאי אשמח לביקורת תודה
-
אז כמו שאמרתי, מסר יפה.
אישית היה קשה לי לקרוא את התיאורים בקטע הראשון, אבל זה אומר שהצלחת להעביר את המצב כמו שהוא, מצד שני… כמובן יתכן שזה רק אני.
יש מעט שגיאות כתיב שצריך לתקן, כדי שהסיפור יהיה ברור יותר.
לגבי אם כך עובדת גמילה – אינלי מושג, אבל מרגיש לי מהיר מדי להוריד לארי תוכנית טיפול כבר כשהוא דורך במקום.
כתיבה יפה ומעניינת.
הרבה הצלחה!
-
-
-
טוב השגיאות כתיב זה משהו מיוחד אצלי חחח פשוט הקלדתי מהר אז…
ולגבי התיאורים אני ממש אוהבת לתאר יכול להיות שזה באמת מתיש ומוציא מהפוקוס באיזה שלב.
לגבי התוכנית טיפול אין לי מושג ברוך ה איך זה מתנהל, כמו כן זה יותר כפר נוער לילדים עם בעיות נפשיות. בקיצור ממש תודה זה עוזר מאד הביקורות ונותן כלים להמשך !!!💗
-
סיפור ממש יפה ומרתק.
הכתיבה שלך מושכת ומעניינית,המסקנה של הסיפור גם היא מאד מלמדת.
יש כמה דברים קטנים שהפריעו לי כמו שגיאות כתיב,וסימני פיסוק
אבל חוץ מזה -ללא ספק מקום ראשון בתחרות😉
-
חחח תודה כיף לשמוע בעניין הפיסוק אני ישתדל לסדר 💗
-
-
הכתיבה יפה ממש, מביעה.
חושבת שיש מקום לטפל בפיזוק כי מקשה על רצף הקריאה, וכמובן הגהת שגיאות חשובה.
מעבר לזה, הסיפור מאד סיפורי, מרתק, אהבתי את התיאורים – פיל רחב מימדים באווירה, שלט צבעוני במבנה שמסמל ההיפך הגמור… נותן הרגשה של שנינות בכתיבה וזה מרתק ומושך את הקוראים עמוק לתוך הסיפור. קשה להפסיק סיפור כזה. הסיום יפה אך נראה לי שאם תלטשי קצת הוא יוכל להיות הרבה יותר מביע, בעזרת השם. 🙂
בהצלחה!
-
תודה רבה רבה!!! באמת לא הייתי בטוחה לגבי הסיום ועכשיו אני ישנה 💗
-
-
הדמות “ניר שחר” קשורה אליך איכשהו?
-
לא חחח זה שם ספרותי כלומר המשפחה בדויה 🤭
-
Log in to reply.
