כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שעוסקת בכתיבה וקריאה ואוהבת לדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
רצח ללא דם /נועה שחר🩸
רצח ללא דם /נועה שחר🩸
<b class="">רצח ללא דם /נועה שחר🩸
פעם סיפרו לי שהעולם בנוי מרצף של טעויות,
שכל מה שמסבבי זה רק טעות אופטית .
קניתי את זה בהתחלה,
עד שקרה מה שקרה,
והיקום התנפץ ממולי למיליארדי חלקיקים מקרוסקופיים .
ואז הבנתי-
גם אם העולם שלנו הוא רצף של טעויות,
לפחות הרצף הזה יודע לבנות,
אבל הטעות שלי-
לא.
***
מה ההגדרה של בן אנוש?
שאל פעם מי שכבר הפסיק להרגיש ככה,
והמחשבה הזאת מתגנבת לי לתוך הלב,
למרות שיש שיטענו שאין לי את המצרך הזה-
לב.
ואתם בטח שואלים למה?
אז בגדול – אני רוצחת סדרתית.
אני יודעת שזה קצת מוזר,
אבל תעברו את השלב הזה ,
ואם לא- לפחות אל תגידו בקול,
שמע ארצח אתכם.
ואני יודעת שאתם ממהרים לשפוט,
לקרוא לי מפלצת,
אבל תגידו-
אתם יודעים כמה יצורים רצחתם היום
בלי דם על הידיים?
***
זירת רצח.
רעש דק חדר למנהרת המילוט,
קרן אור חדרה לתוך העלטה
מסמלת את בואה של הפורענות,
המלכה עמדה שם,
קמטים דקים מעטרים את פניה,
מכריזים על הסערה העומדת לבוא,
מסביבנו הממלכה המשיכה לפעול,
כבכול בוקר,
הפועלים החרוצים זזו ללא הפוגה ,
אוגרים מזון לחורף הקרב.
"כן מלכתי , קראת לי?" שאלתי, סומק דק עטף את פני.
היא הסתכלה עלי, מבטה מבשר רעות,
"נלי- את שומעת את זה?"
" את מה?",שאלתי, מביטה לעבר נקודת האור שחדרה למערה.
"זה רעש צעדי הפולשים נלי, הייתכן וזהו הסוף שלנו" הקול שלה נחרך, דמעה חמקמקה נצצה מעינה,
דמעה שאיננה קשורה לדמותה האגדית של סבתי-
הלוא היא המלכה הגיבורה , החזקה, ששרדה כל כך הרבה תלאות ושמרה עלינו למרות הכל-
בזכות הכל.
"מה הכוונה?" ועוד טרם היא ענתה , הרעשים אחלו להתגבר ,רעשים של קרב שהוכרע בטרם אתחיל.
"נלי, לכי ברחי, אולי את זו שתבני את הממלכה מחדש" היא לחשה לעברי, רציתי למחות בה, להגיד שהכל בסדר, שאנחנו נשרוד, אך רעש רעם אדיר קטע אותי.
תקרת האדמה, הזו שהייתה לנו כבית חם ואוהב והגנה עלינו מפני מי הגשמים המסוכנים אחלה לקרוס, קרן אור אחלה לחדור מבן הסדקים, מסנוורת אותי.
ראיתי את הפועלים קופאים על מקומם, את המלכה נמוגה בתוך הצל הענק שהוטל מלמעלה.
צל של נעל.
"אמא, תראי! קן נמלים!" קול צרצרי רחוק וגבוה הדהד בחלל, רועש יותר מכל מלחמה שידענו.
רצתי. הרגליים שלי נשאו אותי אל בין חריצי האדמה. מאחוריי שמעתי את קולות הנפץ – ענפים נשברים, גרגירי חול שקרסו. העולם שלי התנפץ למיליארדי חלקיקים, המוות נשף בעורפי,
ואז החושך סגר עלי.
רגל הענק אחלה לרדת לעברי,
מהירה כברק,
ואז-
השטן הגיע.
משחק בגופה רפוסה
של נמלה שעמלה
ונותרה לבד
גוססת למותה
ונשבעת לנקום.
***.
אז כן זו הייתה אני,
הרוצחת.
אני לא רוצחת עם דם על הידיים,
אני רוצחת בטעות.
בלי לשים לב.
ועוד אלפי חלקיקים של תירוצים שמחפים על האמת,
נותנים לי תחושה טובה ,
שאני בסדר
הגיונית,
אנושית.
או שזו הבעיה- שאני אנושית.
רק בבקשה ,
שאנשים יפסיקו להגיד במנטרה אבודה שאסור לנו לרמוס קטנים מאתנו בשביל להגיע למטרה.
כי אנחנו רומסים,
ורומסים הרבה.
ואולי לרמוס יצורים חסר יישע זה לא כמו לרמוס בני אדם.
אבל הרמיסה היא רמיסה,
ונותר לנו רק להשתדל לא לרמוס אחרים
ולפתוח עניים,
כי חוסר שימת לב זה לא תרוץ שמתקבל.
זה תרוץ של אנשים שלא עמלים,
להציל נמלים.
***- 4 תגובות
סטטוס תעסוקתי:
פעילה בקהילה וואו!
כתוב נהדר, עם מסר חזק!
-
פעילה בקהילה
תודה!- כיף לשמוע!!
-
ותיקה
כתוב יפה וברמה גבוהה.
עם המסר אני לא מסכימה במאה אחוז.
אני מצטטת אותך- "ואולי לרמוס יצורים חסר יישע זה לא כמו לרמוס בני אדם.
אבל הרמיסה היא רמיסה,"
זה נכון שרמיסה היא רמיסה, אבל את לא יכולה להתעלם מההבדל הענק והעצום שיש בין לרמוס בני אדם ללרמוס נמלים.
לא נראה לי שאפשר להגדיר מישהו שדרך על נמלים כ"רוצח".
-
פעילה בקהילה
הי תודה, שמחה לשמוע!
לגבי המסר התכוונתי יותר לפן המטאפורי ,
רצח זה מושג ששמור אך ורק לבני אדם.
אבל לפי הראיה שלי כאשר אדם מפסיק לראות את "החיה"
באיזה שהוא מובן הוא גם יכול להפסיק לראות את האדם.
כמובן שהקצנתי פה,
אבל זה בכדי להדגיש את הרעיון שעלינו לבדוק מה קורה מסביבנו ולשים לב גם לפרטים הקטנים.
תודה על התגובה ומקווה שהבנת !
Log in to reply.
