כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
-
רק לברוח // הערות
-
רק לברוח // הערות
“שרולי?! שרולי?!”
הוא תפס בכתפיו של שרולי המט ליפול וניער אותן, “תסתכל עלי!!! תמקד א
ת עיניים שלך בי!!!”
שרולי מיקד את עיניו, אלחנן המשיך לפקוד עליו, “תנשום לאט ועמוק, ככה”. הוא הדגים בסבלנות, “תעשה ביחד איתי, להוציא להכניס”. נשימותיו הכבדות של שרולי החלו להסתדר, הוא קרס על גדר האבן ברחוב הצר, “מה קורה אח’שלו? זה כבר תקופה ארוכה ככה. יש סיבה לסחרחורות כל היום?” פניו של שרולי האדימו, אלחנן שתק. הוא לא חייב לספר דבר שאינו רוצה. אבל…ליבו מנבא לו רעות, מה עובר על החבר שלו?
שרולי התרומם, “ביי אלחנן, אני חוזר הביתה”. הוא הפנה את גבו והחל לצעוד לעבר האדמו”ר מגור, אלחנן נשאר לשבת על גדר האבן, כבר תקופה ארוכה ששרולי ממש מוזר, הוא לא מגיע לתפילות, הפייעס שלו מתקצרות לרגע ושלא נדבר על הסחרחורות, אין יום שזה לא קורה וכל פעם שרולי מסמיק כאילו זה תלוי בו. למה??? נכון, שתהם לא נקראים בחורים הכי טובים, אבל עדיין זה לא שרולי שהוא מכיר. נקודה.
הוא לא ידע מה הוא עושה, רגליו הוליכו אותו בשקט, בשקט לצעוד אחר גבו המתרחק של שרולי, האדמו”ר מגור, חזון איש, זבוטינסקי, תל-אביב???
מה יש לו? לאן הוא חותר?
תל אביב ברדיצ’בסקי 14, הוא הביט בשלט הזרחן ובדלת הכניסה אל הבנין הצבעוני, בלובלי- בר משקאות, קוקטיילים ואלכוהול, היה כתוב באותיות מתעגלות,
בר משקאות???
מה לזה ולבחור ישיבה???
הוא נכנס אל הבר בצעד חושש, שקית של הלפרין הונחה בצד, הוא הציץ,
חולצה לבנה, מכנסיים שחרות, נעליים.
הבגדים של שרולי.
אז מה הוא לובש עכשיו???
הוא הביט מסביב, ואז, הוא ראה אותו. ראש מורכן, אלכוהול בידו הימנית קפוצ’ון אדום ומכנסי גינס. שרולי.
הוא יצא מין הבר בריצה
לברוח. רק לברוח.
לא משנה לאן, לא משנה לאיפה.
אני חייב אוויר.
בדחיפות.
=================================
“אבא. אבא. אבא. אבא. אבא. אבא. אב—“
“כן מאיר?” הבן הקטן שלו ישב על רגלו הימנית ולא התייאש גם לא בפעם המאה ועשרים מלקרוא לו, “אתה לא רואה שאבא בשיחה עם בחור?”
“אתה והבחורים שלך!!! אתה מתייחס אלהם כאילו הם הילדים שלך!!!”
אלחנן חייך בעייפות, “מה אתה אומר על ללכת לעזור לאמא?”
“שמתי לב שאתה חושב עכשיו, אין צורך למצוא תרוצים אני לא ילד קטן”. הוא ירד בקפיצה מרשימה שגרמה לליבו של אלחנן ליפול לרגע ויצא מהסלון בשאגות של: “שיבואאאאא!!! שיבואאאאא!!! מאמין מתוך הנשמהההה!!!”
“איייי!!!” שמע את קולה של הטטית שלו, “תפסיק כבר! היוצר מתהפך בקברו!”
אלחנן יצא אל המרפסת,
שרולי.
הוא הביט אל האופק.
שלי ושלהם, שלך הוא.
שתינו היינו באותו מצב, רגל וחצי בחוץ, אבל ביום ההוא, שראיתי אותך שם. גרם לי לעשות אחורה פנה.
המשפחה שלי קיימת בזכותך, הנוער הנושר שאני מחזק את רוחו, חיים בזכותך.
רק אתמול קיבלתי את ההודעה, אתה נהרגת כשחזרת מעוד אחת ממאות הברים שהיית בהם, נסעת ברכב, שיכור ומטושטש מהאלכוהול ונתקעת בעץ.
שרולי.
בחור פשוט והלך חמודות.
ת. נ. צ. ב. ה.
-
11 תגובות
-
עצוב ומצמרר…
-
מה זה
אמיתי????
-
לא…זה לא אמיתי…
-
וואו רחלי
כואב
זה מהמם ונוגע.
הכתיבה יפה וכובשת.
תיאורים מרתקים.
הערה קטנה- הביטוי- היוצר מתהפך בקברו אמנם יכול היה להיות ממש חמוד ומוסיף אבל כשאת מתאימה את הביטוי הזה לשיר מוכר ונפוץ כל כך זה צורם מאוד. לפחות לי. מלא הצלחה!
-
אני חושבת שהיא התכוונה שהאחות אומרת לו שהוא שר מזעזע, שום דבר לגבי השיר עצמו…
-
ברור. הבנתי את זה אבל בכל זאת. זה לא נשמע טוב
-
-
-
תודה רבה רות!
יש צדק במה שאת אומרת…
אשים לב להבא
-
כתיבה מרתקת!
יפה ועצוב…
-
תודה!!!
-
כתיבה יפה ונוגעת…
והסוף(תרתי משמע…) מעביר צמרמורת…
רק הערונת, לקח לי זמן לקלוט ש”האדמו”ר מגור” זה שם של רח’
אולי כדאי להוסיף לפני זה את המילה רחוב או להכניס לתוך גרשיים שיהיה יותר ברור
-
דבר ראשון, תודה.
בנוגע לערה, עכשיו קראתי את זה שוב, את צודקת. לרגע לא אחזתי שלא כולם פה מבני ברק🙃.
Log in to reply.
