שאלה לי לשאול

[תמי אפשטיין]

רק על נחמה שרים את שואלת? חסרות סופרות?

[קוקו]

כי זה חיקוי מאוד מוצלח ודוממה למקור

[תמי אפשטיין]

א. חיקוי. חיקוי זה כבר סיבה שלא לדון עליו אלא על המקור

ב. לטעמך הוא דומה למקור. מאמינה שיניו שיחלקו על כך

[קוקו]

הציבור מעוניין בכזה סגנון ספרים

אבל לא בחיקויים ?

ודווקא מעניין אותי שישוו אותה למיה לשמוע מה אחרים חושבים על ההבדלים בינהן

[מירי memory]

מי זו באמת?

מה הספרים שלה?

[קוקו]

זירת הקולסיאום

אבק וזהב

אני לא מבינה מידי בכתיבה אבל אהבתי את הממלכה של מיה קינן

נחמה שרים כתבה על ממלכה בתקופת החשמונאים העלילה והכתיבה מאוד יפה

[שרה לרנר]

השאלה שלך היא גם התשובה.

אין פה ועדה שיושבת ודנה על איזה ספרים להעלות דיון, מעלה שמות ופוסלת אחרים. זה לא עובד ככה.

אם נפתח דיון אודות ספר, וגרר קרוב למאתיים תגובות – סימן שהספר הוא כזה שמעורר דיון עם מאתיים תגובות…

זו לא החלטה, אלא תוצאה ישירה של הספר עצמו.

מטבע הדברים, סופרת חדשה, גם אם היא טובה מאוד, לא תגיע לזה בתחילת דרכה – גם כי היא פחות מוכרת, וגם כי כולם צריכים שפשוף. כולם. כמעט ולא יצא לי לפגוש ספר ביכורים שיכול לעורר דיון כזה.

אגב, יש פה ושם כאלו שכותבות “כמו מיה קינן” – כלומר, סגנון השפה, הרקע והתככים דומים על פניהם. אבל רק על פניהם. מה שמעורר את הדיונים הלא נגמרים על הספרים של מיה קינן הם העומק של הרעיונות שלה, וגם – אולי בעיקר – הדמויות. כל דמות אצלה, עד השולית ביותר, מאופיינת ובנויה בצורה פנומנלית. לכל דמות יש אופי, רצונות, מכשולים, מיני עלילה בפני עצמה. כל דמות עוברת מסע, והן משתלבות בצורה יפהפיה ונדירה. הספרים שלה הם כל כך מרובדים, כל כך מורכבים, כל כך מלאי דקויות וניואנסים – שאפשר לדון בהם בלי לגמור.

זו אומנות נדירה, מפותחת מאוד, וכזו שעבדו עליה בעבודה קשה מאוד. זה לא משהו שקורה ביום, ולא משהו שיש בספרי ביכורים (לא יכולה להגיד אף פעם, אבל אני עוד לא ראיתי).

[שושי ו.]

הצלחת לעניין אותי ואני רוצה לקחת מהספריה…

איזה ספרים יש לה?

[קוקו]

כתבתי למעלה אבק וזהב הוא הספר השני ויותר מוצלח

זירת הקולסיאום הוא הראשון מוצלח מאוד אבל פחות מהשני

ולדעתי הציבור אוהב רק את המוכר ואהוב ולא נותן צ’אנס לעוד (לא רק בספרים)

[תמי אפשטיין]

שימי לב,

את בעצמך כותבת שהספר השני מוצלח יותר. ופה מסתיימים הספרים שלה.

כמה ספרים מיה על כביש הכתיבה? כמה ספרים היא הוציאה? זה לא רק עניין של כמות, אלא בעיקר של איכות. של עומק.

יכולים להיות ספרים יפים, אבל אין מה לדון עליהם. אפילו על הספרים שלך א. קווין לא נפתחים שרשורים. אז על סופרת חצי עלומה, שהספר הראשון נחמד והשני יפה? לפתוח שרשור כי היא כותבת על ממלכה?

[קוקו]

קראת את הספרים הללו?

ולא הבנת נכון גם הספר הראשון ממש מושלם !

השני יותר תמיד יכול ליהיות יותר 😉

ולא כול ספר צריך שרשור אבל יש ספרים שיש מה לדון עליהם

ולדעתי הספרים האלו שייכים לקטגוריה השניה

[תמי אפשטיין]

ובד”כ השלישי יהיה יותר מושלם ועשירי עוד יותר. זה טיבו של כישרון משופשף.

ואם ספר לא מוכר מספיק, יכול להיות שהוא לא שווק נכון ויכולות להיות סיבות אחרות.

לא קראתי אותו, כמו שלא קראתי את ממלכה במבחן. דיברתי עקרונית

[קוקו]

אז פיספסת בגדול

[תמי אפשטיין]

מאמינה שפיספסתי.

יש לי עוד כמה פספוסים בחיים 😉

[שרה לרנר]

לא קראת את ממלכה במבחן?

וואו. את יכולה לעשות על זה סיפור אישי, את יודעת.

[ת]

איסתרק זה הספר שאיתו היא פרצה לשוק…

היה לה לפני כן איזשהו ספר של סיפורים קצרים, “לפרוש כנפיים”,

אבל כספר שני- זה באמת מאוד נדיר לפרוץ ככה.

אם יורשה לי, שאר הספרים שלה לא הצליחו להתעלות לדרגת “איסתרק”

[תמי אפשטיין]

לא נכון. היה לה גם את ‘מקום אחר’

[שרה לרנר]

וגם את “ימים רטובים”.

[תמי אפשטיין]

לא מכירה. מה זה?

[שרה לרנר]

ספר ישן-ישן של סיפורים קצרים.

אם לא הייתי יודעת שזה מיה קינן, לא הייתי מנחשת…

[ת]

טווווב.

אז יש גם את ‘שאלה לעניין’, אם זה עוזר למישהו

[שרה לרנר]

וגם את “פיצי מקיים השבת אבידה” או משהו כזה, ומולי הרשטיק, וזרח הפיקח…

“ימים רטובים” זה לא ממש לילדים, יותר נוער כזה. אבל בחיים לא היית מנחשת שזו מיה קינן, וזה די נתן לי תקווה ככותבת…

[שני מילר]

תצחקו,

אבל אני זוכרת את עצמי בת 12 קוראת את מולי הרשטיק -אלוף הכוונות הטובות

זה ספר מהמם לילדים! נהניתי ממנו מאוד, זוכרת שהוא היה מיוחד יותר מספרים אחרים.

אולי כי רגשותיו של הגיבור מתוארים בצורה מאוד כנה…

[ת]

לא מוכר לי בכלל. פספסתי משהו?!

[ת. עקבי]

היו לה כמה ספרי ילדים.

שאלה לענין – כל מיני תגליות אם אני לא טועה.

היה לה עוד משהו – זרח הפיקח, אולי? כל מיני בעיות ופתרונותיהם.

סיפורי ילדים.

חומות של נייר, לא ראיתי שציינו (והאמת גם לא קראתי. המחיר בחנויות מרתיע והעלילה נשמעת מדי קלאסית. אה, וכבר קראתי עליו סקירה, אז…)

אין הזדמנות שניה – סיפור שעבר במייל, נראה לי לפני יוזבד.

ושוב חזרנו למלא את קדם בתגובות על ספריה 🙂

[שרה לרנר]

“חומות של נייר” הוא ספר מדהים.

הוא לא אפי כמו שאר הספרים שלה. הוא שקט, עמוק ונוקב. כמעט ספר מוסר.

[שני מילר]

תזכירי לי, מה זה חומות של נייר?

[ת]

דווקא אהבתי אותו. ספר לנוער, מתבגרות. קראתי פעםםם…

נערה שנשארת לגור אצל אחותה הנשואה, על רקע שההורים טסים לחול לצורך רפואי כלשהו,

דילמות של חברה מול ערכים

הרבה על שמירת לשון, אם אני לא טועה.

ספר למתבגרות, אבל עם טוויסט. בקטע הערכי, זה מאוד סגנון מיה

[שרה לרנר]

ספר שמדבר על כנות ויושר פנימי, על עצמי מול דעת הסביבה.

גיבורת הסיפור היא מורה – רוחמי (נראה לי, קראתי מזמן…).

[שני מילר]

וואו קראתי את זה,

באמת מהמם ונוגע ללב

אבל לא עומד ליד ממלכה במבחן 🙂

[ת]

לא עומד ליד, כי אין בסיס להשוואה

זה סגנונות כל כך שונים

בחומות של נייר העלילה היא פנימית.

אין הרבה תנודות במצב החיצוני של הדמויות.

לכן כתבו פה שזה כמעט ספר מוסר.

(אגב, אהבתי את הדיוק- כמעט, כי זו עות לקרוא לספר קריאה ספר מוסר. כמעט תרתי דסתרי…)

[שני מילר]

נראה לי את לא זוכרת את העלילה של הספר

למיטב ידיעתי אין בו נערה שגרה אצל אחותה אלא מורה בשם רוחמי.

[ת. עקבי]

רגש-הווי, לא?

אולי אחפש אותו בספרייה, להתרשם. נראה.

[ת]

איך שקלטתי את ההעדפות שלך (מתח-ציני-לא רגשי), לא תתלהבי.

אבל ניתן לך צ’אנס לנסות סגנון שונה

[שני מילר]

גם במהללאל, למשל

יש הרבה רגשי ולא מתח

[ת. עקבי]

אין לי בעיה לנסות. יש לי בעיה להתמיד.

ננסה, בע”ה.

[שני מילר]

מהללאל עוקף אותו

[ת]

אפשר להתווכח על זה.

אבל בואי נחסוך…

[שני מילר]

דווקא יש פה כמה שהיה מעניין אותי לשמוע את דעתן בנושא…

[ת. עקבי]

הבנתי שהיו כאלה שלא התחברו להתמודדות שלו. על טעם וריח…

[שני מילר]

כאילו איסתרק זה ההתמודדות של ילדי התפנוקים ומהללאל ילדי הרחוב?

לא יודעת. אני דווקא התחברתי עמוקות למהללאל.

לא חושבת שזה נכון.

[ת. עקבי]

גם אני לא חושבת שזה נכון, אבל זה לא ישנה את דעת אחרים 🙂

לדעתי מהללאל מוצלח בהרבה מאיסתרק. אני זוכרת שבאיסתרק היו קטעים ששיעממו אותי עד כדי שבמהללאל לא הבנתי מי זה אביי וחזרתי לקרוא מהתחלה עד סוף (טעות של בנות 12 😅)

[מירי]

אז תפתחי על זה דיון

יהיו בו ככל הנראה כמה מאות תגובות

[תמי אפשטיין]

ואת יודעת למה הוא כל כך הצליח?

כי זה סיפור שהיא כתבה למגירה. היא בכלל לא חשבה להוציא אותו.

רק כששיתפה בו חברות, הן הודיעו לה שהיא חייבת. פשוט חייבת.

וגם אם זה הספר הטוב ביותר שלה, אין חולק שמבחינת כתיבה (לא דיברתי על עלילה. כתיבה) היא לוקחת יותר מהרבה אחרות. הדימויים, התיאורים, בניית הדמויות וכד’ – היא אלופה בזה

[ת]

מעניין. איך אפשר להסביר את הקשר בין כתיבה נטו למגירה להצלחה מטאורית של הכתיבה?

זה כישרון מבורך, נדיר, עמוק – שבא לידי ביטוי באופן מרוכז בספר הזה.

בשאר הספרים הוא מופיע, ודאי, אבל לא בצורה מהממת, אמינה ושואבת עד כדי כך

[תמי אפשטיין]

כי כותבים בלי לחשוב מה יאמר המבקר ההוא, ואיך יגיבו הקוראים ההם, ואין דד-ליין היסטרי של עורכת, ואין טאבו של מערכת – היצירתיות והפנימיות יכולים להתפרץ. יש להם את המרחב האמיתי

[ת. עקבי]

אישית, הספרים שהוזכרו ועוד נוספים “בעבר” היו כבדים לי לקריאה. נחמה שרים כותבת יפה, אבל קצת כבד לטעמי.

כמובן, כל אחד וסגנונו. והסגנון שאני אוהבת לקרוא הוא יותר קליל, ציני לעיתים ומושחז הרבה. גמישה בעניין, אבל בגבולות.

[קוקו]

מיה יותר קליל?

[ת. עקבי]

אני לא חושבת שהכתיבה של מיה כבדה. אבל האמת שהחשיבה שלי לא ממש משנה… יכול להיות שמה שקליל בעיניי הוא כבד לך ומה שכבד לי הוא קליל לך.

את זירת הקולוסיאום קראתי מעט זמן אחרי שיצא. את אבק וזהב חלקית, על השאר רפרפתי, כי הייתי בתקופה שהתקשיתי לקרוא (ביקורתיות יתר בעקבות שהתחלתי לכתוב, הרבה ספרים זנחתי אז וטרם הספקתי לנסות שוב).

העלילות יפות בהחלט, אבל לא יכולה להגיד שהמכלול הוא ברמת ממלכה במבחן, ומכיוון שקראתי את איסתרק בגיל 12 (אם לא טועה) אני לא חושבת שהייתי מושפעת משם הסופרת. שמות בכלל לא עניינו אותי אז…

[אלישבע]

נחמה שירים אלופה!

קראתי את שתי הספרים שלה ונדלקתי עליהם (קניתי את השני)

לדעתי הסיבה היחידה שהם מלא מעוררים עניין רב זה הסיבה שאנשים נעולים על הטוב והמוכר.

שני הספרים מעוד טובים אני יותר התחברתי לראשון, הם לא חיקוי של מיה קינן, לדעתי הקו היחיד שמשותף בינהם זה שבשניהם מדובר על בית המלוכה.

לספרים של נחמה שירים יש יתרון על אלו של מיה בכך שהם מחוברים למציאות ונכתבו לאחר תחקיר מקיף על אותה תקופה. סיגנון כתיבה טוב(לא כמו מיה אבל ברמה ממש גבוה ביחס לסופרות מתחילות) העלילה בנויה היטב.

אם שואלים אותי אז רק חסר שהספרים יהיו מפורסמים כמו אלו של מיה והדיונים שיהיו עליהם מכן ועד….

[חיה]

שאלה טובה שאני מזדהה עם רוב התגובות שכבר הגיבו ואין לי מה להוסיף כמענה ישיר אליה.

הלוואי שהיה לי זמן לשבת על זה ולכתוב ביקורת טובה על הספרים או לפחות אחד מהם.

לדעתי, שני הספרים כתובים בצורה יפה מאוד והסיבה שהרבה אוהבים יותר את השני- אבק וזהב, היא שהעלילה מתקדמת בו בקצב טוב יותר ויש בו יותר אקשן. אפשר לומר שהעלילה ברמה יותר גבוהה.

בזירת הקולוסיאום לעומת זאת, יש הרבה מקום לקונפליקט הפנימי של הדמויות, בעיקר הגיבור- דניאל.

אני דווקא מאוד אהבתי אותו בגלל זה.

בשני הספרים הנ”ל הדמויות בנויות בצורה מאוד טובה ומאופיינות מעולה, אפשר ממש להרגיש שמכירים אותן, לא רק את הדמויות הראשיות.

וממש אהבתי את זה שבספר הראשון אחת הדמויות שנראות יחסית שוליות בהיררכיה עוברת תהליך רציני ונהפכת לגיבור משנה.

[תמר זיו]

רק אני לא הבנתי עדיין איך קוראים לספרים של נחמה שרים? כי שמות של סופרות
אלמוניות אני לא זוכרת, אבל את שמות הספרים שאני קוראת – גם אם הם של סופרת
מתחילה – אני זוכרת, בדרך כלל.
ומסכימה עם כל מי שכתבה על המיוחדות של הספרים של מיה.
ולגבי ההערה על ספרי ביכורים: גם אני עדיין לא ראיתי שום ספר ביכורים מושלם.
לכל טוב יש טוב יותר.
כן ראיתי ספרי ביכורים ש… איך לומר בעדינות… חבל שהם לא נשארו במגירה.
סופרת שהספר הראשון שהיא מוציאה הוא אחרי כמה ספרים שהיא לא הוציאה לאור –
יתכן שה”ספר ביכורים” שלה יהיה מוצלח.

[ת. עקבי]

כתבו.

זירת הקולוסיאום.

אבק וזהב.

[ה]

השאלה לא למה לא פותחים עליהם דיון,

השאלה היא קודם כל למה לא מכירים את הספרים האלו.

[שושי ו.]

מצטרפת.

ומוסיפה,

הלוואי שהיה עוד ספרים של מיה כמו ממלכה,

אין הרבה בכלל.

אני אוהבת לקרוא עוד כמה כמו קפלר למשל

וגם זה אין הרבה.

לכן מאוד מוזר, אם הספרים הללו באותה רמה איך הם לא מפורסמים?

הולכת לנסות אותם בשבוע הקרוב 🙂

[פסי פישר]

לא כל כך הבנתי את השאלה.

יש הרבה מאד ספרים יפים שלא פותחים עליהם דיון, ממלכה במבחן קיבלה את שלה ביושר

נכון שהעלילות בספרים של נחמה שרים יפות ובנויות, אבל לא נראה לי שיש מתחרים למיה.

[מאיה]

אפשר לומר שפופולריות של ספר תלויה קודם כל באיכות שלו – ואין חולק שהספרים של מיה קינן איכותיים מאוד מהרבה בחינות. אבל יש גם מציאות של ‘מותג’ – כמו בכל דבר אחר, גם בספרים. סופרת שהוציאה כמה ספרים מעולים, הספרים שלה מפורסמים יותר, וזה כמובן מלבד שכמו שאמרו פה הם גם משתבחים.

בלי קשר, שני הספרים של נחמה שרים מקסימים (ואני די ביקורתית, לא אומרת את זה על כל ספר…). הם לא חיקוי של ממלכה במבחן אבל הם מאותו ז’אנר שלא נפוץ כ”כ – סיפור על רקע היסטורי, עם עלילה מורכבת ואפיון מוצלח של דמויות ומערכות יחסים, ומסרים קולעים גם לימינו.

[שני מילר]

נראה לי אחרי הדיון הזה יש מצב שיפתח פה עוד שבוע דיון על אבק זהב…

האמת שגם אני לא שמעתי עליהם עד היום

והצלחתן לסקרן אותי 🙂

[ת]

כנראה שזו הייתה המטרה…

[שני מילר]

מתכוונת לומר שפותחת הדיון פשוט התכוונה לפרסם את הספרים?

[תמי אפשטיין]

כך זה הרגיש

[שני מילר]

אישית, די ברור לי שההבדלים קיימים,

למרות שפותחת הדיון ניסתה לטעון שזה בגלל שאנשים מעדיפים את המותג המוכר.

חושבת שלחקות את הכתיבה של מיה זה קשה אבל אפשרי

לעומת העומק שלא ניתן לחיקוי.

האמת שקראתי את הדיון שוב בלי דילוגים

@koko תשומת ליבך:

דברים כאלה קורים רק בלי הזמנה

[ת. עקבי]

שלא בהקשר לספרים הנ”ל. כתיבה היא רק פאן אחד. יש את הסאב טקסט, יש את הדמויות, יש את הכנת הרקע, יש כל כך הרבה… אי אפשר להשוות זאנרים ועל פי זה לצפות לאותה רמת עניין.

גם היו הרבה ספרי ביכורים שהצליחו למרות עצם היותם.

להי נהאר (אמנם קיבלה גם תגובות שליליות, אבל צברה שם וקהל)

סלמנדרה (או שיש לסופר/ת נוסף?)

מאמינה שיש עוד. ברגש אני פחות מתמצאת.

[שרה לרנר]

מסקנה: אם את רוצה לקדם סופרת פלונית, אל תזכירי באותו שרשור את מיה קינן…

זו דרך בטוחה לפתוח דיון על הספרים של – שלושה ניחושים.

ואגב, שוב, זו גם תשובה לשאלה הפותחת.