שאלה למבינות בלשון

[רחל פישביין]

מה עם “תתי קטגוריה”? (כמו “בתי ספר” ולא “בתי ספרים”)

[שרה לרנר]

המשפט מדבר על שתי קטגוריות, שלכל אחת מהן כמה “תתים”…

[רחל פישביין]

יכולה לכתוב כאן את כל המשפט?

[שרה לרנר]

לא ממש…

זה פרוייקט שאני מתרגמת, הנושא שלו, והמשפט והמדובר, פחות יעברו כאן בפורום…;)

אבל נראה לי באמת שאלך על תתי-קטגוריות, כי בכל מקרה כמו שכתבת – ה”תת” זה הדבר העיקרי שאנחנו רוצים לרבות, בלי קשר לכך שבמקרה גם הקטגוריות מרובות.

[רחל פישביין]

אני עדיין חושבת שהתשובה הנכונה היא תתי קטגוריה, מכיון שכל יחיד הוא תת קטגוריה, ולא תת קטגוריות, למרות שיש יותר מקטגוריה אחת.

[רחל פישביין]

ויקי:
לעומת זאת, ריבוי סמיכות נעשה דווקא באמצעות ריבוי הנסמך בלבד, ללא הסומך: בית ספר (ביחיד) מרובה כבתי ספר ולא כבתי ספרים או בית ספרים. עם זאת בלשון חז”ל היה מקובל לרבות את הנסמך וגם את הסומך: בתי כנסיות, בתי מדרשות, מוצאי שבתות.

[שרה לרנר]

אבל בדוגמאות כאן את באמת מרבה רק את הנסמך, ולא את הסומך (הרבה בתים, שבכל אחד מהם יש ספר).

אבל מה קורה כששניהם מתרבים – לדוגמה: “בתי ילדים” – יש כמה בתים, שבכל אחד מהם כמה ילדים.

נראה לי שהדוגמא שלי דומה יותר ל”בתי ילדים”, מאשר ל”בתי ספר” (שבו הסומך מופיע יותר כתיאור מסויים, ולא כעצם בפני עצמו).

[רחל פישביין]

בבתי ילדים צורת היחיד היא בית ילדים, ולא בית ילד.

גם בשאלה שלך את מרבה את ה”תת”, שכל אחד שייך לקטגוריה אחת.

[שרה לרנר]

נכון, כי בכל בית יש הרבה ילדים.

מה אם אני מדברת על מקרה שבו התחלנו עם כמה קטגוריות – ולכל אחת מהן תתי-קטגוריה?

מובן שאם הייתה קטגוריה אחת מלכתחילה, נכון היה שיהיו לה “תתי-קטגוריה”. אבל אם מלכתחילה היו כמה קטגוריות?

[רחל פישביין]

תתייחסי לכל יחיד בנפרד. האם כל יחיד בנפרד שייך לקטגוריה או לקטגוריות?

כמו שלא תקראי לצורת היחיד “תת קטגוריות” בגלל שיש יותר מקטגוריה אחת, כך גם בריבוי לא צריך להתייחס לכך שיש יותר מקטגוריה אחת.

אבל באמת שאני לא מוצאת שום מקור ברור מה הצורה הנכונה במקרה הזה.

[שרה לרנר]

זה עוד יותר מסובך, כי כל ה”תתים” יוצרים סוג של קשת שנעה בין שתי הקטגוריות…

[ג .]

לדעתי תתי קטגוריות

[שרה לרנר]

תודה, נראה לי שכך באמת אעשה.

[רות רוט]

לדעתי הריבוי הנכון הוא תתי-קטגוריה.

[שרה לרנר]

גם אחרי קריאת כל השרשור?

[רות רוט]

כן, בוודאי אחרי קריאת כל השרשור… 😉
זה דומה יותר לבית-ספר מאשר לבית-ילדים,
כי היחיד הוא תת-קטגוריה: לא יכול להיות תת אחד לכמה קטגוריות. (מול בית ילדים
שזה בית אחד עם ילדים רבים).
אז ממילא אמורים לחזור לכלל הבסיסי שמרבים רק את הנסמך.
אגב, לכאורה נכון לומר גם תת-קטגוריות, כמו שאפשר ליידע הדו-פרצופי, ולא
דו-הפרצופי, וכן הבין-לאומי ולא בין-הלאומי (כאשר הנסמך הוא מילית). ניתן גם
ליידע התת-קטגוריה, וממילא ניתן גם לרבות תת-קטגוריות.
אבל זו כבר מסקנה שלי בהתאם לכללים הרשמיים…

[שרה לרנר]

טוב, תודה רבה לכולכן – איזה כיף למצוא עוד נשים שמוכנות להשתגע סביב שתי אותיות בשביל להגיע לדקדוק הנכון (ולעזור ליהודיה על הדרך)…

ובכן – מכירות את זה שאתן מסתכלות על מילה יותר מידי זמן, והיא כבר נראית מוזר מכל כיוון?

אז בסוף העדפתי לשנות את כל מבנה הפסקה כדי לברוח מהבעיה…

לפעמים זה כן פתרון.

[רחל פישביין]

🙂

[דיתי דאל]

לא צריך לשמוע באוזן…

פשוט יש כלל

בסמיכות מרבים את הנסמך

ולכן תתי קטגוריה…:)

בתי ספר ולא בתי ספרים…

בהצלחה!

[שרה לרנר]

ובכן, תקשיבו הפתעה.

אתמול הייתה הבגרות החיצונית במחשבת ישראל – זכיתי לראות אותה מתוקף תפקידי כמורה.

אחת ההוראות הייתה כתובה בזו הלשון: “קראו את הקטע שלפניכם, וענו על כל התת-סעיפים שאחריו”.

תפס לי מיד את העין…

נראה לי שזו הדוגמא הכי דומה למקרה שלי, שראיתי בינתיים.

אם נניח שאפשר לסמוך על ההגהה הלשונית של נוסח הבגרות, הייתי חושבת כך: אולי לא מדובר כאן בנסמך וסומך, אלא בסוג אחר של חיבור בין שתי מילים (בייחוד שהמילה “תת” לא ממש עומדת בפני עצמה – אולי לכן אי אפשר לרבות אותה?).

המקבילה באנגלית היא sub-category, וברבים – sub-categories, ולא subs-of-category. שוב – המילה sub אינה עומדת בפני עצמה, ולכן מדובר בקטגוריות רבות, ולא ב-subs רבים (את זה הבאתי כטענה לוגית, ולא לשונית, כמובן).

תכלס, היום בבוקר נפל לי האסימון שאני אמורה בכלל לבדוק את זה באתר האקדמיה ללשון עברית. מתברר שהם הסתבכו עם זה כהוגן. מה שבטוח – הם לא ראו זאת כסומך ונסמך, אלא כצירוף של מילה ותחילית. הם מסבירים שבשונה מנסמך וסומך, בהם המילה הראשונה היא העיקרית והשניה היא מין תיאור עליה, כאן – דווקא המילה השנייה היא העיקרית, והראשונה מהווה לה תוספת.

מה הייתה המסקנה הסופית שלהם? אותה מסקנה כמו שלי – הם הסתבכו והסתבכו, ומאחר ובשתי הצורות הייתה בעייתיות – הם החליטו שלא להחליט… ואישרו לנו, ברוחב ליבם, להשתמש בכל צורה שנבחר. כה לחי.

מצורף המאמר – למי שמעניין אותה.

שוב תודה!

https://hebrew-academy.org.il/2016/09/07/%d7%aa%d7%aa%d6%be%d7%95%d7%a2%d7%93%d7%94-%d7%93%d7%95%d6%be%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a2%d7%99-%d7%a2%d7%9c-%d7%aa%d7%97%d7%99%d7%9c%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%a4%d7%99%d7%95/

hebrew-academy.org.il

תת־ועדה, דו־משמעי – על תחיליות וסופיות

בעברית בת ימינו רווחים צירופים כגון תת־ועדה, תלת־ממד, דו־משמעי, אי־הבנה, בין־עירוני, רַב־צדדי, מוליכוּת־על ועוד רבים. להלן נרחיב את הדיבור על דרך היווצרותם ועל הקשיים שהם יוצרים.