שאלה מעניינת:)
קדם ‹ Forums ‹ כתיבה ספרותית ‹ שאלה מעניינת:)
-
שאלה מעניינת:)
פורסם ע"י תהילה ישר אולפן סאונד ונגינה on 28/07/2022 ב1:53 amבסיפור קצר, האם מותר לגיבור להגיע אל המסר מתוך עצמו? בעקבות הרהורים ולא בעקבות חבר\ מורה\ אח או בעקבות ארוע?
בחיים בתכל’ס זה קורה, אבל בסיפור נראה לי שזה מתקבל טיפה כאילו שאני דוחפת את המסר בכח
מה אומרות?
כותבת בלילות הגיבה לפני 2 שנים, 3 חודשים 11 חברות · 16 תגובות -
16 תגובות
-
בחיים זה קורה, כי משהו גרם לזה לקרות. מספיק שאדם ישב באוטובוס ודיבר בקול, ומילה אחת גמרה לגיבור לחשוב, בתת מודע, בלילה.
לגבי ‘האכלת’ המסר, יש בזה משהו.
קל לקורא לקרוא על כך שמישהו גורם לגיבור להבין את המסר, ולא הגיבור שעובר מסע פנימי ועצמאי מידי, ומורח את הקורא.
-
מותר בהחלט, לפעמים אף רצוי, אבל זה חייב להיות משהו מטלטל.
דוגמא טפשית: אשה שמאבדת את עצמה בשעת ההשכבה, לא מספיק שתלך לישון עם נקיפות מצפון כדי לשנות גישה ולהתאפס.
אולי כשערב אחד היא תשמע את השכנה שואגת ברמה מבישה – זה יטלטל אותה שכך היא נשמעת ויניע אותה
-
זה מאוד תלוי איך כותבים את זה.
ברור שגיבור יכול הלגיע למסכנה לבד, ולדעתי לא חייב גורם חיצוני. מספיק שהוא מרגיש שהגיע לנקודת שבירה.
האכלת המסר מבצעת כשהחלטנו מה יהיה המסר, ובנינו את הדמות סביב זה, במקום ללכת הפוך, לבנות דמות אמינה וטובה, ואז היא תגיע למסכנות לבד.
-
ההגעה לנקודת השבירה היא בגלל משהו. ולו הקטן ביותר. אפילו מילוי כוס מים יכול לגרום.
-
-
לדעתי יש קסם בסיפור קצר עם מסר
כי הרי הסיפור הקצר הוא חלק כביכול מחייו של הגיבור
וכאילו לקחת את החלק של התובנה – מסקנה – שינוי… ושיכתבת
אין ספק שצריך בזה המון מחשבה כדי של יראה מוסר בלבוש סיפור…
הצלחות!
-
למה,
קחו את מיה קינן- מהללאל,
כ”כ הרבה הבנות נולדות בו – מעצמו.
אחרי נקודה של שבירה, ושל רצון ליפול, ולהתייאש, ובסוף אפשר לראות את השינוי כיוון שנוצר במחשבות- ומשפיע עליו עד ש- “הנסיך מן היער מוכן היה לקרב”….
-
נכון שזה ספר, אבל אפשר ליצור דבר כזה גם בסיפור קצר. לטעמי.
-
וואי כיוון מחשבה חדש! ומעניין.
אבל לדעתי בסיפור קצר היה הרבה יותר קשה עד בלתי אפשרי לעשות את זה.
-
זה לא רק מעצמו. בני אדם מושפעים ממאורעות, משפטים שנכנסים למודע בלא מודע, ועוד…
הוא עבר בחיים שלו המון בכדי להגיע למסקנות הללו.
-
-
כתיבת מסר היא אומנות, תמיד. וזו אומנות לא פשוטה בכלל.
קראתי פעם פוסט מקסים של נעמי צוובנר (הניסוח להלן כולל את התובנות שלי ממה
שהיא כתבה) בו היא דיברה על בחירת נושאים.
יש נושאים שתמיד יהיו “רבי-מכר”, וסופרים שנוגעים בנושאים כאלה -רמת הכתיבה
שלהם פחות משנה. ופעמים רבות היא ירודה.
לעומת זאת, יש נושאים בנאליים, אבל את יכולה להביא אותם מזווית מעניינת
ומפתיעה, בלי התרחשויות סנציוניות. וכאן נדרשת אומנות.
אגב, “האכלת מסר” לא קשורה בכלל בכלל לדרך בה הגיבור משתנה. היא קשורה לצורת
כתיבה. כך, בכל אופן, לדעתי.
מה דעתכן? -
זה באמת נושא שאני חושבת שתופס את הנקודה הכי חשובה באיכות של הסיפור- כיצד המסר מועבר.
אני אישית מתחברת לסיפורים בהם המסר ברור, אבל עובר בצורה הכי פחות ישירה
וזה באמת גורם לקריאה להיות מַלְאָה ולא כיפית שהדמות “חושבת” ספר מוסר..
לדעתי אם משלבים מחשבה, עדיף כמה שפחות, ובסיפור קצר – בכלל בלי מונולוג מחשבתי. להראות את המסר במהלך הסיפור באופן מתבקש, ואז במשפט קצר שיבינו שהדמות “קלטה” את המסר בעצמה.
קטע בלי נושא ומסר, סתם דוגמה:
כשההצגה הסתיימה, אלישבע קמה לאיטה מהמקום. התאורה כבתה, הוילון נסגר.
ומשהו בליבה של אלישבע נפתח. משהו חדש.
-
“האכלת מסר” לא קשורה בכלל בכלל לדרך בה הגיבור משתנה. היא קשורה לצורת כתיבה.
מסכימה לחלוטין!!!
-
אגב, תהילה, הייתי מחלקת את ההגדרה שלך לשלוש.
(מאמינה שיש לזה איזושהי הגדרה מקצועית, תחכימו אותי 🙂 )
יש שלוש צורות להגיע למסר:
1 – הגיבור מגיע אליו בעצמו (סגנון “פתאום חשבתי ש-“). זה דורש עבודה עדינה ואומנות תמרון, כדי שבאמת לא נכתוב כאן ספר מוסר.
2 – הגיבור מגיע אל המסר לבד, בעקבות אירוע שחווה. אבל שוב, לבד. הוא עובר תהליך של שינוי, אמנם חיצוני יותר, אבל עדיין – תהליך.
הסוג השלישי בדרך כלל שייך לכתיבה ברמה נמוכה יותר, כשהמסר מגיע מבחוץ, ממורה, אמא, בוס… אני מגדירה את זה כרמה נמוכה יותר, כי לא מחויב כאן תהליך. סתם אמירה נכונה שמישהו אמר, לא באמת העברתי כאן את הקורא תהליך.
אגב, לא תמיד משפט שדמות אומרת הייתי מגדירה כמסר שבא מבחוץ. דמות שמציבה את הגיבור מול קונפליקט לוגי, בעצם מעבירה אותו חוויה מסוימת שממנה הוא לומד.
דוגמא? סיפור מדהים של מיה קינן. גיבור הסיפור הוא בחור שמגדיר את עצמו פתוח.
נקודת השיא בסיפור הזה היא כשהסבא של אותו בחור אומר לו: תגדיר, פתוח. ומביא אותו למסקנה שכשאנשים אומרים “פתוח” הם מתכוונים לומר במילה יפה פשוט – “נהנתן”….
הסבא לא אמר: מוטי (או שלמה או לא משנה) יקר, סוף דבר הכל נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור.
הוא פשוט העמיד מולו את המציאות בצורה לוגית, והגיבור (והקורא, כן? הוא זה שמעניין אותי…) חווים כאן חוויה שמחייבת את השכל הישר להתעורר…
-
סיפור זה שיקוף של החיים האמיתיים.
בהחלט אפשרי שהגיבור יגיע לבד לתובנות. ובמבט לאחור, ברוב הסיפורים שלי זה אכן כך.
אבל!
חייב לקרות משהו שיטלטל אותו. או לפחות יניע נקודה בלב שלו.
-
לגבי המשפט האחרון – מסכימה לחלוטין. זה מה שהדגשתי בתגובה שלי.
-
Log in to reply.