שיחה ממתינה👁‍🗨 והפעם: השראה ודדליין

[גיטרה]

טוב, אני אוהבת שאומרים לי טווח מסוים של זמן כי בד”כ בתוך הטווח הזה פתאום עולה לי השראה על מה לכתוב.
-אני אוהבת לכתוב רק עם השראות. כך יוצא לי הכי טוב ואמיתי!

למרות שאני מסוגלת לכתוב כאן ועכשיו בזכות התרגול והאימון שצברתי אבל מעדיפה שלא יגידו לי מהרגע להרגע אלא יתנו זמן לחשוב ואז הרעיון יעלה מעצמו.

והשראה אצלי זה מאורע/ חוויה/ רעיון חדש ששמעתי/ מחשבה/ מראה שתפס את עיניי. בקיצור המון אפשרויות שהמשותף להם הוא שזה הצליח להזיז בי משהו.

[שרית מדמוני]

טוב שיש דדליין אבל לא תמיד זה הולך עם השראה.

לעיתים ההשראה מגיעה באמצע רחיצת כלים. בלילה במיטה או בנסיעה.

לי אישית קשה לכתוב בכל מצב. וכן הכתיבה היא ספונטנית.

אבל מצד שלי כשיש טווח זמן אז מתמקדים יותר.

[רבקה]

כשהרגש צף ועולה לי בנושא מסויים, אז אני מתיישבת לכתוב עליו.

ככה שכשיחייבו אותי לכתוב על משהו עם דדליין מסויים, אכתוב,

בעז״ה יצא אפילו יפה,

אבל כשלא כל הלב שם, זה מורגש לדעתי בשיר.

ככה שאין לי בעיה עם דדליינים, אני עומדת בהם ויש לי תוצר,

אבל היופי והזרימה שונים ממש!

[משתמש לא ידוע]

אני חושבת שהסופרים מתחלקים לשניים:

אלו שכותבים אינטואיטיבית, ואלו שכותבים יותר מהרציונאל.

כך למשל, בצד ה”קיצון” של האינטואיטיביים, יהיו את אלו שיכתבו רק עם השראה,

שתראו אותם מפסיקים באמצע פעולה כמו: הכנת אוכל, ורצים לכתוב איזה רעיון שעלה להם.

וה”רציונאליים” יתיישבו למשימת הכתיבה, יחפשו רעיון, ימצו אותו מכל צדדיו, יסגרו את הפינות מכל הכיוונים

ולא יתנו ל”דמיון” לבלבל אותם.

כמובן שזה תאורים קיצוניים, ואנחנו נעים על פני רצף..

בכל אופן ה”השראה” תיהיה המוטיבציה הגבוהה ביותר ל”אינטואיטיביים”, וה”דדליין” תדרבן מאוד את ה”רציונאליים”.

ואיפה את ממקמת את עצמך? 😉

[חיה לרר]

דד ליין? תלוי למי…

לא לאלו שנמצאים עימי!!!

אין לי כח שילחצו

ולתפקד לא ירצו…

[פנינה ריימונד]

מסכימה עם אותה ‘אחת’

דד ליין נותן לי השראה

אולי הדחיפה, המרץ, המחשבה שזה הולך לעלות על במה, הוצאה לאור

והסיפוק כמובן

[נעמה שרגא]

אהבתי את ההגדרה של גיטרה ש. על השראה.
אני חושבת שצריך גם וגם.
אי אפשר לחכות להשראה שתיפול משמיים, ורק אז לכתוב, ודד- ליין יוצר מחויבות
לחשוב ולנסות. בלעדיו, הכל הולך לאט ונסחב ונדחה…מצד שני, תלוי כמה מרווח
הוא נותן… דד ליין לחוץ מפיק ממני חומרים טובים בזמן קצר, אבל אני מאבדת חלק
מההנאה ומסיימת מותשת.

[רעות אנסבכר]

כשאני חושבת על זה נראה לי שגם לגבי זה נכון

אני בדרך כלל כותבת רק סמוך מאוד לדדליין (לא אגלה מאיזה צד שלו🤐)

ובדרך כלל גם מוציאה דברים שאני אוהבת ומרגישה שהם מוצלחים.

וכשאני חושבת על זה עוד, יש שני שירים שכתבתי ממש בזמן קצרצר ואני אוהבת אותם במיוחד

אבל כשאני חושבת על זה בשלישית, לא תמיד זה עובד….

אבל לרוב כן.

ההכרח הוא אבי ההמצאה, לא?

[חני גלנץ]

יש לזה באמת הרבה צדדים.

אני אוהבת לכתוב מעצמי,

אבל מה זו השראה בעצם?

אם אני מנסה לנתח- אז זה אוסף של רגשות שמציף ורוצים לפרוק אותו. הרבה פעמים כשתבוא לנו ההשראה- נכתוב על נושאים שהתעסקנו בהם לאחרונה הרבה\תובנות שהגענו אליהם וכו’

דד ליין- אם הוא מלחיץ מאוד (לא מבחינת הזמן, אלא מבחינת האנשים, ‘יושבים על הראש’ וכו’)

אז זה לא אפקטיבי

אבל דד ליין סתם- יכול להמריץ

והשראה- אפשר ליצור (אמיתית! לא לכתוב בלי…)

להתעסק בנושא, לקרוא עליו קצת, לדבר, לחשוב, לנתח, לכתוב מסביב

[נעמה שרגא]

נראה לי שכל אחת חווה את ההשראה בצורה אחרת.
ההגדרות האישיות של כל אחת נתנו לי אישית השראה וחומר למחשבה:)
רשמתי אותן לעצמי, שיהיה…