שיחה ממתינה 👁‍🗨 שגיעוט קטיוו

[שירה אלג'ם]

גם אני מכירה באופן אישי אנשים חכמים ומוצלחים מאוד שבנושא שגיאות כתיב יש להם
המון במה להשתפר. אז מה? זה לא אומר עליהם כלום. אם נלמד לקרוא מעבר למילים,
נרוויח

[רחלי כהן]

בלי לגרוע ממה שאמרת (אני מסיכמה איתך מאד),
אם הם יהיו מודעים לכך שיש להם שגיאות כתיב הם יעבירו את הטקסט לפני מישהו אחר שבידוק אותו לפני שהם מעלים אותו על במה ציבורית,
במיוחד כשמדובר בכתיבה ספרותית.

אני קראתי ספר מדהים! אחד המדהימים שקראתי שהיה מלא בשגיאות כתיב, זה לא גרם לי לא להנות מהעלילה, אני עדין חושבת שמדובר בסופרת מעולה! זה כן גרם לי להתעצבן להתבייש בשביל מי שפרסמה את עצמה כעורכת הלשונית של הספר.

[תהילה כ.]

טוב שהצלחת להנות מהספר למרות השגיאות…

לי זה בהחלט היה פוגם בהנאה.

ואני חושבת שזו גם אחריות של הסופרת לוודא שהעריכה הלשונית נעשית באופן מקצועי.

כפי שכתבו, זה בדיוק ההבדל בין אדם פרטי- שיכול להיות מלא בעומק ולהביע את דעותיו, למרות שגיאות הכתיב, ויש כאן הרבה מקום לסלחנות ולחוסר שפיטה.

לבין ספר מודפס שיוצא לאור ואמור לעבור עריכה מוקפדת.

[‫איידי וייס‬‎]

בציבור הכללי יש ספר פרוזה (הוא מזעזע ממש, לא ממליצה למי שלא צריכה להגיע לזה) שכתוב ממבט של ילד בן 6 שנמצא בשבי יחד עם אמא שלו. את כל החינוך – הוא מקבל ממנה, וכל מי שהוא מכיר ב’עולם הגדול’ – זה את עצמו ואת אמא שלו. (אני בכוונה לא מפרטת יותר.)

צורת הכתיבה בתחילת הספר עילגת בצורה מביכה ממש. כאילו איזו רוסיה החליטה לתרגם ספר מאנגלית לעברית, והיא עפה על עצמה עם הידיעות שלה… אבל העילגות משתפרת והולכת לקראת הסוף, כשהילד יוצא מהשבי, פוגש בעולם הרחב, באמא של אמא שלו, ובעוד אנשים.

(כמשל, הספר הזה עם כל המקרה האיום שהוא מתאר – יפיפה. אבל הוא לגמרי לא מהעולם השמור שלנו – לכן אני מעדיפה לא לפרט יותר. אבל מי שמכירה את המשל על שני העוברים – אחד רוצה להוולד ואחד פוחד להוולד ומעדיף להשאר באיזור הנוחות המוכר שלו – זה מזכיר את זה קצת.)