שילוב קטעים מהעבר

[רחלי עפעס]

אני חושבת שהקטע של פלשבקים פחות הולך היום.

-אולי תוכלי לעשות את זה בקטע שהיא נזכרת -והיא מספרת מה היא נזכרת. [לדוג': זה היה יום חם ממש. הרגשתי כאילו עומד לקרות לי משהו… -וכו'..]

-או באמת לעשות את זה בתור קטעים מפוזרים בעלילה, אבל לא במרחקים גדולים מדי, שלא יאבדו קשר…

[אלישבע]

כשכתבתי פלשבקים התכוונתי על זה הרעיון מה שכאמור לא כל-כל הסתדר
כשאת כותבת לעשות את זה בתור קטעים מפוזרים בעלילה, את מצדדת בעת כתיבה של כמה פרקים מרוכזים? או כאילו פו ושם?
תודה על המשוב המהיר!

[תמי אפשטיין]

מה ההבדל בין ההצעה שלך לפלאשבקים?

תחכימי אותי

[רחלי עפעס]

לא'ידעת מה איתכן, אבל כשאני קוראת/כותבת משהו, אני מדמיינת אותו קורה מול העיניים.
עכשו– אין לי מושג איך בדיוק להגדיר את ההבדל בין פלשבקים להצעה שלי.
-זה יותר סוג של— פלשבק זה משהו מהיר, שקורה בלי הכנה מוקדמת, וה–זכרונות האלו, או איך שלא תקראי לזה, באים ב–מודעות. שגיבורת הסיפור מרגישה את זה עולה מתוכה או משהו כזה.

ו'קטעים מפוזרים'- לא הכוונה לפרקים שלמים ממש, אלא קטע פה, קטע שם. [אחרי ה3 נקודות, בדרכ…]

[ת. עקבי]

כמושג, פלאשבק הוא אכן זיכרון מהיר, אבל בספרות הכוונה כל מקרה שזורק את הדמות לזיכרון רחוק.

השאלה למה את מתכוונת, כי יהיה מוזר לכתוב פלאשבק אמיתי כקטע נפרד. לכאורה הוא חייב לבוא בתוך הקטע שעלה בעקבותיו.

[ת. עקבי]

אני חושבת שפלאשבקים הכי טוב, כי זה בד"כ בא בדיוק במקום וגם נוח לקורא שהוא לא צריך לקרוא כותרת של: לפני עשרים שנה… אבל אם לא מסתדר, האופציה האחרונה טובה מאד.

דעתי – מפוזר פה ושם. לא במקבץ אחד של עשרים עמודים, זה עלול להתיש.

[תמי אפשטיין]

הסיפורים של מבוססים הרבה על פלאשבקים – חוויות עבר. על עוד זה מתואר חוויתי ואותנטי – לא רואה בעיה. אישית, יותר אוהבת את האופציה הזו על פני: לפני X שנים.

לא ידוע לי שזה לא הולך.

אלא אם אני לא מעודכנת (יכול להיות שאני לא מעודכנת)

[אלישבע]

תודה לכל הנתרמות לעזרתי!
בתחילה תכננתי לעשות סוג של סימבוליזם- כאילו קורא בהווה משהוא סימבולי למה שקרה בעבר "שמחזיר אותה אחורה" והקטע נקטע שלוש כוכביות וקטע קצר בעבר.
הפשלה פו היא שלא לכל קטעה בעבר יש משהוא סימבולי בהווה מה גם שבדרך כלל זה לא ממש יוצא לפי הסדר, בקיצור לא היסתדר לי.
תכלס ראיתי ממה שעולה כאן שלעשות כך גם בלי סימבוליזם זה בסדר.

[אלישבע]

עכשיו יש לי שאלה נוספת.
ככול שאני אכתוב יותר פרטים על העבר העלילה תהייה יותר ריאלית, (הפרטים על העבר מהוום מעין הסבר לאייך הגיבור הגיע למצב הנתון, כמובן שהם כתובים כמו סיפור!)
האם לדעתכם כדי להעריך את הקטעים למשהו כמו 25% מהספר, או להמעיט בהם ככול האפשר מה שאולי יגרום לעלילה להית "תלושה"
ועוד משהוא הקטעים מהעבר הם בעצם כבר ז'נר אחר והם גם כתובים כך, כך שהמעבר בין עבר להווה הוא דרמטי

[ת. עקבי]

הכול תלוי איך כותבים כמובן.

ממה שנשמע לי, אם קטע העבר הוא עלילתי בפני עצמו ויכול לעניין את הקורא, תכתבי אותו כמו כל קו עלילה סטנדרטי.

זה בסדר גמור שיש זירת הווה וזירת עבר. הדוגמא שהכי קופצת לי עכשיו היא תיק מקסיקו, אבל יש עוד הרבה ספרים מוצלחים שהעלילה בהם נעה בין עבר להווה ובסוף נפגשת.

[אלישבע]

האמת היא שהזירה המרכזית היא עתיד ועבר הוא בעצם ההווה של היום, מה שיוצר בין העבר להווה יותר מפער של תקופה אלה זה ממש ז'נר אחר, העבר-הווה הוא מתח רגשי כזה עם טיפי שבכ-מוסד ואקשן וההווה-עתיד הוא בדיוני מתנהל בעולם משלו גם מתח ריגשי.

תכלס בגלל הפער של הז'נר חשבתי שיותר נכון לעשות כמה פרקים-קטע חלקים ארוכים. אבל מהמשתמע פו זו לא נראה לי מומלץ.

אני כנראה אעשה חלקים קטנים למרות הבדלי הז'נר. מקווה שזה יצא טוב!

[רחל פישביין]

אני חושבת שמאוד תלוי באיזו צורה מוגשים הקטעים של העבר.

אם הקטעים של העבר הם עלילה בפני עצמה, אז לא נורא גם אם יהיה קצת ארוך.

אם מדובר בפלאשבקים שאין קשר ישיר בין קטע אחד לאחר, כדאי להמעיט בהם למינימום.

זוהי דעתי האישית.

[אלישבע]

יש קשר ברור מדובר במיני סיפור כזה שאומנם לא רצוף(הוא מתפרס בכמה שנים שמדי פעם קוראה משהוא שמתקדם וה"קידומים" אלה הם החלקים מהעבר) אבל יש בו את כל מרכיבי העלילה.