שיר ישן שלי ודי בוסרי… ADHD. שיתוף.

[נויה ד]

וואוו.

מרגש ונכון.

יש לך את זה, ובגדולללל

[מירי]

איזה מדהים!

מבטא ממש!

מוכשרת!

[א ש]

תקשיבי את אלופההה השיר דיבר אלי כלכך ללב! אין מילים איןןן😃

[מרים סולובייציק]

כמה ידע מקצועי יש בשיר הזה

מזדהה ממש

[מיכל מיכל]

קטע חזק מאד!!

והכתיבה שלך מדהימה!!

מסר חשוב…

[שולי וייס]

אפשר פשוט

לומר לך

תודה?

בשם כולנו.

[שרה לוי]

ווואוווו

איזה צמרמורות!!!!

אלופה:)

[CHANCE]

כשאני קוראת הגיגים כאלו,
או כתיבה בנושא זה או דומה לו –
חושבת לעצמי:
רק שאינני מן ההורסים.
איך בן אדם יכול לדעת
שמעולם לא פגע, בטעות?
שמעולם לא חסם דרכו של ילד
או של איש?

מאד לא פשוט.
בפרט אם את/ה מורה,
או מתעסק עם אנשים.

[יפי 🤍]

וואוו כל כך נכון!!!

ואיפשהו

בעולם

מתרסקת עכשיו

תמימות של ילד

ואיזשהו

מבוגר

דורך בלי משים

על הגלד

וזה קורה פה

כל הזמן

ואנחנו באמת

לא רואים

ילד טוב

קונה חלב

ואנחנו בתור

אותו עוקפים

וזאת פעם ראשונה

שהוא לבד במכולת

פעם ראשונה

שהעז

ואישיותו העדינה

כעת מתעצבת

ומהחוויה

ליבו מפרפר

ומה יהא על

הביטחון שלו?

ואך יסתיים

הסיפור?

ואמא תצטרך

לנגב תדמעות שלו?

האם יחזור

למכולת שוב?

[נעמי יונגרייז]

יפי!

אותי זה ריגש עד דמעות, אפשר להשתמש בשיר לצורך פרטי?

[יפי 🤍]

אפשר
תודה על הפירגון!