שיר, שירים – וכמובן: חרוזים

[מירי רוט]

שיר טוב הוא שיר שיש בו מסרים ששתולים די ברמיזה

ולכן שיר טוב אפשר לדון בו לנתח ולבנות עליו שיעורים שלמים

הוא לא חייב להופיע בחריזה

המיוחד בו שכל מילה מנופה ומתמצתת המון מילים שלא נכתבו

והוא מחליף פסקה ארוכה

יש בו הרבה מסתוריות, עומק, דו משמעותיות, וכפי שאמרתי, כל קורא יכול לקחת אותו למקום אחר

ויש עוד הרבה מה לכתוב על שירה…

[רחל פישביין]

שיר הוא אמירה של הנפש.

ולכן אני מזדהה עם כל מה שמירי רוט כתבה.

הוא לא חייב להופיע בחריזה אבל הוא חייב שיהיה לו מבנה. וגם חריזה קלה מוסיפה מאוד.

בשירים קצרים פחות חשוב המבנה, בשירים ארוכים הוא חובה, כי בלעדיו הוא סתם טקסט שקשה לקרוא ולהבין.

שיר טוב הוא שיר שהקורא מרגיש שהוא מדבר אליו. שיר מצוין הוא שיר שרוב הקוראים מרגישים שהוא מדבר אליהם.

ושיר מעולה הוא שיר שמולחן והמנגינה מעניקה למילים את הרובד החסר שאי אפשר לקבל בקריאה יבשה.

לדעתי תחום השירה בציבור החרדי ממש זנוח. אני קוראת לפעמים שירים שמתפרסמים פה ושם שדי מזלזלים באינטלגנציה שלי כקוראת.

הייתי שמחה לדון על שירים טובים ולנתח אותם. (אני לא מכירה מספיק כאלו).

[פנינה ריימונד]

בדיוק רציתי להגיב לך שאולי תתני דוגמאות לשירים טובים ואת בעצמך כתבת זאת (:

אז לפתוח שירשור של ניתוח שירה?

[רות רוט]

תודה על התגובות, מירי ורחל.
אכן, שיר הוא אמירה של הנפש ואפשר לדון בו ולנתח אותו.
הבעיה בתחום השירה היא, שיש הרבה כאלה שאוהבות לכתוב (ובטוחות שהן כותבות
מ-ו-ש-ל-ם),
והרוב שונאות לקרוא (כי רבים מהשירים אכן רדודים, או לפחות לא מספיק עמוקים).
כך בכל אופן, בעיתונים לבנות הנעורים (עיתוני סמינר וכדו’).
מורות לספרות – מזמינה אתכן להגיב לדיון!
כותבות שלא פוחדות מביקורת – מוזמנות להעלות לכאן שיר שלהן, ולדון בו!

[רות רוט]

מעלה שיר ישן נושן. פתוח לביקורת!!! מכל הסוגים!!! (גם הורסת).
זהו שיר עם חרוזים, כי אני כן אוהבת חריזה בשירים.
מוזמנות לנתח, וגם מי שמכירה אותי – לא להיות משוחדת. מצפה לביקורת אמיתית.
(וקל וחומר מי שלא מכירה אותי, וחושבת שאני אומרת את זה רק מן השפה ולחוץ ;)).
נ.ב. *כמובן, כמו כל היצירות שמתפרסמות / התפרסמו / תתפרסמנה כאן בפורום סגור
או פתוח – חלות על שיר זה כל זכויות היוצרים.*

*בועות סבון*
*הם ריחפו, מאושרים,*
*ילדים מפרפרים*
*וביד מתנה עטופה*
*זוהרת, נוצצת, יפה.*
*-בועות סבון-.*
*הן עפו, פרחו*
*גם קרצו וחייכו*
*נצצו, נצנצו*
*באלפי רסיסים זוהרים.*
*ועוד בועה,*
*ועוד אלף, ומאה,*
*עפו, ריחפו*
*רפרפו*
*כמו פרפרים מאושרים.*

*בום.*
*הן עפו, פרחו*
*והילדים בכו.*
*הן נצצו ונצנצו*
*חייכו וקרצו*
*ולבסוף -התנפצו*
*וכל החלומות הנוצצים עמן.*
*ועוד בועה,*
*ועוד אלף, ומאה*
*עפו, פרחו*
*נעלמו והלכו.*
*ונשאר רק כתם רטוב, לסימן.*

[גיטרה]

@RutRot
ואווו השיר כ”כ יפה ואמיתי! רק עכשיו קראתי.
את יודעת מה הדהים אותי? כתבתי שיר ממש דומה לפני כמה חודשים (סגנון הכתיבה שונה אבל הדימויים והכוונות נראה לי דומים) אני אעלה אותו פה בשביל הקטע.. למרות שהוא לא מושלם ולא חשבתי לפרסם.
__

בועות סבון מרחפות,

משאלות כמוסות איתן צפות.

והן צוחקות לי, מחפשות לעצמן,

מקום אחר.
–

ואני מטפסת על הקירות,

אך הן בלי בושה כך בורחות.

ואם היה לי אומץ בזמן,

כבר לשחרר…
–

ואני פה, מול בלון זוהר,

שקרץ לי ממרחק.

באה אליו עם חיוך כה מתקתק,

והנה נוגעת ואופס הבועה התפוגגה,

בין ידיי…

משאירה אותי במבוכה, ריקה.

[מירי רוט]

גם אני חושבת שתחום השירה מאד לא מפותח אצלינו

הייתי מאד רוצה ליצור קבוצה איכותית לניתוח שירים

אבל שיהיה סגור ,בכל זאת השירים הם מאד אישיים

ולא הייתי רוצה שיתפרסמו בפורום פתוח

עכשיו לשיר שהבאת-

הוא מביא מציאות חיים של חלום שהתנפץ

כשהוא היה בחלום הוא היה כל כך מושלם ונוצץ

והביא אחריו עוד ועוד חלומות יפים ,ובטח כל כך לגיטימיים

עד שבאה המציאות….

אבל אי אפשר למחוק חלומות

הכתם שהוא משאיר הולך איתנו…החלל שנוצר בעקבות ההפנמה

ועכשיו מתחשק לי לכתוב את ההמשך של השיר הזה…

הביקורת שלי: השיר מידי ארוך

יש חזרתיות מיותרת

בשיר צריך לסנן ,כל מילה יש לה משמעויות רבות

תנסי לצמצם עוד

להוריד את האות ו’ בתחילת כל משפט…

[פנינה ריימונד]

שרשור חשוב.

כותבת שירה מעולה לדעתי:

שירה בציבור.

מסכימות איתי???

ויש הבדל תהומי בין שיר לקריאה או שיר שמוצמד לו לחן.

אני אישית מלחינה וכותבת, או כותבת ומלחינה (;

ולא מקפידה על חרוזים.

העיקר שזה מתקבל נעים לאוזן. וקליט.

[מירי רוט]

הנה ההמשך של השיר [לפי מה שאני לקחתי אותו לכיוון הזה, כן? אפשר לקחת כל שיר לכל כיוון]

סגנון אחר ושונה, בטעות יצא עם חריזה…

אשמח לשמוע ניתוחים ודיונים

—–

כמהתי אינסוף

קיוויתי

להגיע לחוף

ראיתי

מלוא הנוף

אהבתי

היה שמם, גם פרח העוף

רק בדיתי

רק בכיתי

הלכתי

מצאתי יער חי

יותר חי ממנו

מאז אני חי

[כל הזכויות שמורות למ. רוט , איסור לשימוש בכל צורה]

[עטרה רזניק – תוכן. אש.]

תודה על הדיון, יש לי הרבה מה לומר על שירה.

לא חושבת ששיר חייב חרוזים, אבל ישנם כמה מאפייני שירה חוץ מחרוזים. יש כאלה שכותבות כמה שורות קצרות וקוראות לזה ברוב טקס: “שיר”. אז לא, שיר הוא לא מה שמתפלח מהראש אל המקלדת, חסר מבנה, צורה וצבע. צריך להיות שיר בשביל שיקראו לך שיר. אין לי את הנוסחה המדויקת, ולא מתיימרת לשפוט מהו שיר ומה אינו כזה. אבל כמו שכבר כתבו מעלי, צריך מבנה כלשהו, גם אם לא מוגדר. אפשר להשתמש בחזרתיות- שמאד מאפיינת שירים (ובאופן אישי אני מאד אוהבת להשתמש בה, כמובן בצורה הנכונה ובגבול הטעם הטוב- אחרת היא רק הורסת), וישנם מאפיינים נוספים, כמו סמלים ועוד.

מסכימה לגמרי שהתחום לא נמצא במודעות בציבור שלנו, והרמה הממוצעת ירודה מאד. חושבת שבהחלט אפשר למצוא שירה איכותית, אבל אין הרבה הבנה וכבוד לשירים ברמה גבוהה, ויש אכן במות- גם מכובדות מאד- שמפרסמות שירים ברמה מביישת למדי. איכשהוא התקבל בתודעה הכללית ששיר=חרוזים, ולפיכך כל נערה אשר יודעת לחבר חלון לוילון- כבר הופכת לכותבת שירים ואוחזת בעט פופולארית, בעיני עצמה והסביבה המעריצה.

“שירה בציבור”- באמת אחת הכותבות היותר טובות שמעלות את רף השירה בציבור;) המבנים שלה בדרך כלל קלאסיים וחוזרים על עצמם, אבל התוכן מדויק, קולע, רץ לקורא בעיניים, ממצה ומכוון ישר אל המטרה, והשפה מתכתבת היטב עם המסרים, החריזה מעולה והחן שנשפך מהשירים- עושים את זה הכי טוב שיש. אומנות במיטבה.

[עטרה רזניק – תוכן. אש.]

פנינה ריימונד- אני אמנם לא מלחינה, אבל כן כותבת שירים על לחנים קיימים, ואני חושבת שאכן יש הבדל גדול בין שיר שמולבש על לחן לבין שיר “שבא לבד”, poem- (אני לא חוצניקית בכלל, אבל יש לכן הגדרה לזה בעברית?)

אבל לדעתי זה הולך בדיוק הפוך-

שיר שנכתב בשורות קצרות, מעין הגיגים שנשפכים על הדף- לא תלוי חרוזים אלא יכול בהחלט להקרא שיר גם אם יש בו מאפייני שירה אחרים.

לעומת זאת, שיר עם מנגינה חייב חרוזים! אלא אם כן את מדברת על יצירה כזו, שהיא חצי קריינות וחצי קצב. אבל מנגינה מסודרת- עם מבנה, בתים ופזמון- החרוזים הם כלי כמעט הכרחי בו. הפליא אותי מאד לקרוא את מה שכתבת.

אני יודעת שהרבה זמרים מוציאים שירים שלאו דווקא בחרוזים, אבל בד”כ זה קורה כשהמילים הן מדרש, פסוקים או מקורות אחרים. מילים עצמאיות נכתבות ע”פ רוב בחרוזים. אם יש לך דוגמא אחרת שנשמעת טוב באוזן גם בלי להשתמש בחרוזים- אשמח לשמוע.

רות רוט- לגבי השיר שכתבת, הרעיון ממש חמוד ומביע הרבה. לא כ”כ הבנתי את המבנה שלו- בבית השני- כתוב “הן עפו ופרחו / והילדים בכו”- ואז שוב “הן נצצו וקרצו.. ולבסוף- התנפצו”, אני חושבת שבשיר כמו זה, הסדר הכרונולוגי חשוב, כי השיר לא מדבר על רעיון אלא מספר סיפור. בסיפור טמון רעיון, כמובן, אבל אי אפשר לספר סיפור ובאמצע לחזור אחורה ולספר שוב במילים אחרות את מה שהיה בהתחלה. קראתי כמה פעמים כדי להבין מה היה בעצם. כי בבית השני את חוזרת כמה פעמים על מקרה שקרה, וכביכול מספרת אותו שוב. חזרתיות היא כלי מעולה בשירה, אבל לא חושבת שתקין להשתמש בה בנוגע לסדר כרונולוגי של אירועים, כשהיא בעצם גורמת לקפיצה אחורה בזמן ומבלבלת את הקוראים.

ביקשת ביקורת- קיבלת…:)

בכללי שיר טוב, כתוב כביכול בפשטות ומנקודת מבט ילדותית אבל מביע רעיון גדול בין השורות, ואת הסוף ממש אהבתי.

אולי בהמשך אעלה גם שיר שלי לניתוח וביקורת.

[רות רוט]

תודה לכולכן על כל המשוב.
היות וזה שיר למגירה, אין לי שום ענין לפרסם אותו או לשפץ אותו (את הגיל שלו
אני שומרת בסוד. רמז: מעל עשור), ובהחלט הוא לקוי מבחינות רבות. תודה על כל
ההערות! אולי בסוף אחליט כן לשפץ אותו… 😉
מי הבאה שמתנדבת להעלות שיר-בוסר על שולחן הניתוחים?
(למה שיר בוסר? כי אנחנו עדיין בפורום הפתוח).

[בתא-ל טשיטיד מדריכה זוגית לכלות ונשים]

גם כי אלך בגיא

גם אם אבוא בשעריו

לא יאונה לי רע

כי אתה עימדי

גם כי ארגיש אטום ,מנותק

גם אם אכאב בדידות ושאול

לא אפחד

כי אתה עימדי בתהום

גם כי יעברו עלי גלים

גם כי אטבע

ומסביב הכל יהום

וגם אם במצולות אמצא

דממה דקה

כי אתה עימדי-

אתה נמצא

כמה מילים אישיות לכל הסופרות, משוררות , מלחינות, אומניות המילים

חברותי, אחיותי לעט

בבקשה, בעדינות……

כתיבה זו אמנות כמו כל אמנות אחרת

ובאמנות כמו באומנות

לפני המקצועיות יש

לב,

תשוקה,

עומק,

רגש,

חיים שלמים

ולא משנה אם אתה צייר, שחקן, נגן, או פסל

כמו שם

גם בכתיבה

אתה מביא את עצמך

את הביפנוכו שלך,

ולדעתי הדלה

יש מקום לכבד,

גם תיכוניסטית שכתבה לאיזה עיתון ביצ’פר

גם מי שחושבת שמה שהיא כותבת מ-ו-ש-ל-ם

כשהוא טעון שיפור או מספיק בקושי

עדין-

תנו כבוד לאמנות, ליצירה, לרצון להביע

ולמה שנכתב בין המילים,

אתן נוגעות בנשמות !

אני חושבת שיש כאן השתלחות קצת חסרת פרופורציה

לכל כותבת חובבנית ככל שתהיה.

ומחילה מכבוד המקצועיות (י’ שרוקה)

באומנות- לחובבני יש הרבה מה לומר

ועכשיו אתן יכולות לנתח שתי וערב , חזק

עם בקורת -” בונה “

(שכל פעם שאני נתקלת במושג הזה אני תוהה

מי הרמאי הזה שהצליח ליצור מושג כל כך מעוות:( )

אהה…

אפשר גם לכתוב מילים טובות!

[עטרה רזניק – תוכן. אש.]

בתאל,

בקצרה ממש- מאוחר להיום,

אולי בהמשך אגיב יותר אם יתפתח דיון..

השיר שכתבת יפהפה, קראתי ממש ברפרוף,

כרגע רוצה להגיב על מה שכתבת אחר כך:

צודקת לגמרי לגבי הגישה שלך לאומנות. נכונה ועמוקה.

השתלחות?? חלילה. השתלחות היא מילה קיצונית והיא מתארת פגיעה אישית. כאן נאמרו דברים בהתיחס לתופעה, ולא חלילה לגופו של אדם. מאמינה בכל אחת מהיהודיות שכאן, שכשמזדמן לה מפגש המצריך ביקורת או התייחסות לכתיבה חובבנית, היא לא קוטלת, מגיבה בצורה יפה ומכבדת מאד. ככלל, דובר על התופעה בה ערך השירה ירוד מאד בציבור שלנו. לא רואה בזה בעיה.

אישית אני מאמינה בחובבניות- כל אחת מתחילה ככה. כולל כולן. כל אחת מנקודת ההתחלה שלה, אבל כולן עוברות דרך. אין קפיצות.

לא מטפחת נחיתות, בכלל, וחבל לקבל כך את הדברים. שוב- דיברתי על חובבניות שאינן מודעות לרמה שלהן ולאן עוד יש לשאוף- שזה מנחית משמעותית את הרמה הכללית בתחום הזה.

וביקורת בונה זהו מושג מאד יהודי ומאד נכון, לדעתי. לא הייתי מגיעה לעולם לאן שהגעתי ללא ביקורת, וללא ההבנה שהיא בונה.

[אהובה מליח]

אוי, שירה!! איזו מתנה מהבורא!

שירה בהיבט הפנימי

“הלשון – היא קולמוס הלב, והשיר – קולמוס הנפש” (בשם האדמו”ר הזקן בעל התניא)

שירה בהיבט החיצוני

פרוזה – היא מילים במיטב סדרן, שירה – היא מיטב המילים במיטב סדרן. (משורר אנגלי)

שירה היא הרבה מעבר לכתיבה של הדברים אלא היא קיפול של מציאות החיים בינות למילים. לכן יש פעמים שמישהו יכתוב שיר, שיגרום לו לדמעות או לטלטלה, ואילו השני יאמר, שהוא אינו ברור לו ונראה סתם גיבוב דברים.

שיר אינו חייב להיות מחורז כמו שנאמר לעיל.

ה. תראל כותבת את זה בשירה: “כמו שאנו חיים”

טוב להתרונן

ללא עבותות מחרז

ובלי גינוני דימויים.

רק ממה

שהלב חפץ

והשכל מבין.

טוב כך פשוט לשיר

כמו שאנו תמיד חיים.

כשאני כותבת אני כותבת ללא חריזה, כי אני מרגישה שחריזה באמת כובלת אותי. אם אני כן כותבת בחריזה יש לי עניין מסוים בחריזה המסוימת הזו. אולי אשתף בדוגמאות בהמשך…

לפעמים יוצא לי לחוות משהו עמוק בפנים ולומר ש”עכשיו אני כותבת על זה. עכשיו!”. יש שירים שנולדו למשל אחרי שראיתי תמונה או נוף ובניתי על זה שיר שלם.

[פריידי ויזל]

איך זה יכול להיות שאף אחת לא כתבה כאן על מגזין שירה מדהים

“יחידה” שמפיקה ועורכת שולמית אורבך

שירה נשית מובחרת

ברמה גבוהה

עם תוכן מקצועי, ניתוח שירים ועוד!

[אהובה מליח]

אכן, פריידי, צודקת!

כתב העת “יחידה” הוא באמת כתב עת בעל תוכן איכותי.

שולמית עושה עבודה יפה מאד בהובלה שלו.

מידי פעם גם לי יש הזכות להעלות שם את הגיגי.

[ש]

לעניות דעתי שיר הוא העברה של מחשבות ורגשות באמצעות שורות קצרות, החרוזים הם כלי נהדר, אבל לא הם שהופכים את השיר למצדיק את שמו.

והנה שיר-בוסר לשולחן הניתוחים כפי שהגדירה רות רוט

תן לי כח

לשמור על העיניים

ולא לחפש בחוץ.

תן לי אומץ

לא לקחת

יותר ממה שנחוץ.

זכה אותי לאמת.

פנימית, נוקבת

נקיה.

כמו חלום שמתגשם,

כמו הויה

של התחלה.

תן לי לספר סיפור

שאף אחד

עוד לא אמר.

לזכור חזק,

למה, להיכן.

ולנצור מכל משמר.

לחיות מודע

לא עד כאב.

בטוב, בנעימים.

ולדעת אותך

מכל הלב,

בהתרגשות, כל הימים.

[רות רוט]

שרה ח, מסכימה איתך ועם ההגדרה שלך. אולם, שיר חייב להכיל מאפיינים ספרותיים
של שיר.
מה שאהבתי בשיר שלך אלה המילים הפשוטות והברורות, החזרתיות והחרוז הקטן שבסוף.

[CHANCE]

שמה לב,

שאתן תמימות דעים בנוגע לחריזה,

כך שלדעתכן היא אינה נדרשת בשירה.

אני, כנראה, מתאימה לדור הישן,

דור החריזה והמקצב המושלמים.

בודדים השירים שאינם מחורזים

שאני מתחברת אליהם כשיר.

ליבי, למשל,

כותבת שירים בחסד עליון.

נכון שגם שירה בציבור טובה.

[רות רוט]

מי זו ליבי?
ואולי מישהי תסביר גם לטובת אלה שלא מכירות (כמוני, ואני לא היחידה) מי זו
שירה בציבור?

[CHANCE]

ליבי – אם אינני טועה – כותבת ב”לבית”.

שירה בציבור – כנ”ל – ב”בתוך המשפחה”.

[פנינה ריימונד]

והיא מוציאה עכשיו ספר של כל השירים

עם איורים מצחיקים

[רעות אנסבכר]

שולם לכולן

אני חדשה כאן

עוקבת כמה ימים אחרי הפורום הזה

עד שלא יכולתי לשתוק כבר והצטרפתי…

שמחה לראות שמעלים נושאים ודנים בהם!

השירים מיוחדים, מרגשים ונוגעים

אהבתי מאוד את השורה מהשיר של שרה ח

לחיות מודע

לא עד כאב

יפה ממש!

אני חושבת ששירה כן צריכה איזשהו בסיס של קצב הגיוני, מבנה, אם לא חריזה אז שיזרום בלשון

לא מספיק שורות קצרות.

אני אישית מאוד מתחברת לשירה של פעם, עם החריזה האיכותית והמבנה האיכותי

ולהבדיל, שירי קודש ופיוטים מלפני מאות שנים… אני מתענגת על כל אלו.

אבל מה? גדול עלי. אני לא יכולה להגיע לרמות חריזה ומקצב מושלמים ואומנותיים כאלו

ולכן מהם אני נהנית, ולעצמי אני כותבת בסגנון יותר קליל וזורם. מעט חריזה אבל ממש לא מחייבת.

[רחל פישביין]

רעות אני מסכימה עם כל מילה.

אני חושבת שברור שחריזה ומשקל הם דברים שמשביחים מאוד את השיר. אבל צריך לשים לב שבשום אופן הם לא יבואו על חשבון התוכן או הניסוח.

לעיתים אפשר למצוא שירים עם חריזה מושלמת אבל המבנה התחבירי של המשפטים – עילג.

[רעות אנסבכר]

רחל, צודקת לחלוטין.

בדיוק לכן אני לא כותבת עם חריזה כבדה,

לא מתיימרת להצליח לעשות את זה ולשמור על השיר יפה ונעים…

את זה עשו גדולים וטובים בדורות קודמים, ואני מתענגת על קריאתם.

[רעות אנסבכר]

הנה דוגמא למשל של שיר שלי

מוזמנות לחוות דעה.

–

ימים על ימים

שעה על שעה

כאב וקושי

אושר ותקווה

–

כבר כמה שנים

נופלת וקמה

צחוק ובכי

שנאה ואהבה

–

רצף ארוך

בלתי פוסק

אם תקופה יפה

אם מורכבת

–

ככה שנים

עוברים הימים

את כבר עייפה

מותשת

–

פוקחת עיניים

מביטה לאחור

חלק בהיר,

חלק שחור

–

רואה השמיים

פתאום קרוב אור

תראי, זזת בעצם,

ולא רק סחור סחור

–

כבר כמה שנים

ימים על ימים

קמת ונפלת וקמת

–

צאי מדשדוש

יש כאן חידוש

הביטי ילדה – גדלת.

–

(זה שכל הזכויות שמורות ואין שימוש בתכנים בלי רשות מהמפרסמת זה ברור, נכון?)

[רחל פישביין]

@REUTANSBACHER

אהבתי את השיר.

שיר קליל עם חריזה קלה וחיננית.

מתוך 8 בתים, לכל זוג יש קצב זהה ושונה מהזוגות האחרים, שזה מעולה: נותן גיוון מצד אחד ושומר על הזרימה מצד שני.

הרעיון מובע בשיר בצורה בהירה ומובנת.

בנימה אישית – אני חושבת שהשימוש בדימוי “ילדה” הוא קלישאתי, והיה עדיף להחליף אותו במשהו אחר. אבל זה עניין של טעם ואין לי רעיון אז את יכולה להתעלם מהנקודה הזאת.

[נעמה שרגא]

טוב שהעלית את הנקודה הזו.
השיר מדהים ונוגע ללב.

[רעות אנסבכר]

תודה:)

[חיה]

איזה שירים יפים!

מעלה גם שיר ממש ישן שלי

מוקדש באהבה לאומניות הרחפניות שבינינו…

(ניסיתי לבטא בו את הריחוף ופיזור הנפש של האמנים)

אי שם

בפסגת חלומותיי הבלתי מושגים

שוכבים שלהם

בשלוות מנצחים

כל חפציי האבודים

***

מרום מיקומם

צופים בי

ולעג אני מוצאת בזווית מבטם

— וכן הייתי בעיניהם

מן חגבית שכזו

כאין נחשבת

למול נחיצותם הגורלית

***

כל חפציי ילעגו לי

יפטירו בשפה, יניעו ראש

יחוגו וינועו סביבי

— ורק אסב מבטי

בעקבי אחר מעופו של דרור חמקני

***

וכבר אינם

כי בלעה אותם האדמה

[רעות אנסבכר]

😂 איזה יפה!!!!

אוף

מזדהה☹