כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
שיתוף \\ אין תחליף \\ מתנה לכל אמא באשר היא.
-
שיתוף \\ אין תחליף \\ מתנה לכל אמא באשר היא.
תמיד ידעתי שאין תחליף לאמא.
אז ידעתי.
כשזה קרה, אף אחד לא אמר לי את זה.
אף אחד לא הזכיר את הנושא, אפילו במילה.
אז מה.
אני לא צריכה שיזכירו. אני יודעת את זה לבד.
מספיק לי שכל האחיות של אמא, הדודות המסורות, פתאום לוקחות עלי פיקוד.
מחלקות אותי ואת רובי, אח שלי, כל שבת לדודה אחרת.
זה רק כי הן לא יודעות שאין תחליף לאמא.
כל דודה חושבת שתצליח להיות במקום אמא שלי, האישה שאין לה תחליף.
ואני עומדת לידן ותוהה,
למה הן חושבות ככה? הן לא מבינות מה שאני הבנתי כבר לפני שנתיים, כשהייתי בת שבע?
כבר אז אמא הייתה חולה.
ואז כבר הבנתי שאם אמא תאבד לי, לא תהיה לי אחרת תחתיה.
אבא הרגיע.
הבטיח שזה לא יקרה.
בסוף המחבלים הארורים האלה לקחו אותו עוד לפניה.
רובי ואני גרנו עם אמא בבית החולים ימים ארוכים.
בשאר הזמן לקחו אותנו הדודות אליהן.
הכינו לנו כריכים בבוקר, שלחו אותנו ללימודים, קנו לנו כל מה שהיינו צריכים.
הראו לנו פנים שמחות.
בסוף קרה מה שחשבתי, ואמא הלכה ממני לתמיד.
מכל המשפחה שלנו נשארתי רק עם רובי.
סבתא אמרה שכתבו עלינו בעיתון.
לא רציתי לראות.
גם את מודעת האבל של אמא לא רציתי לראות.
לא מבינה איך אפשר להמשיך, רק רובי ואני.
בלי אבא בכלל.
בלי אמא בבית חולים.
סבתא אומרת שבגרתי מהר מדי, שהחיים ביגרו אותי.
שאני אישה צעירה, בכלל לא ילדה.
אני חושבת שהיא טועה.
אני ילדה קטנה, שהחיים הראו לה את פרצופם האמיתי.
כי אם הייתי אישה, הייתי קמה וממשיכה.
היה לי מסלול חיים, בעל ומשפחה שמהווים תחליף.
אבל אני ילדה.
ואין לי כלום.
רק רובי אחד שאוהב אותי.
ואני אוהבת אותו.
הוא אח שלי.
כל לילה כשאנחנו הולכים לישון,
אנחנו מדברים במיטה.
הוא מספר לי על היום שלו. אני מספרת על שלי.
וזה טוב לי לדבר איתו.
הוא אח גדול, כמעט בר מצוה.
הוא חכם.
רק בשבת אנחנו לא מדברים.
רובי אומר,
שבשבת אסור לבכות.
שבת זה יום שמח.
כל שבוע לפני שבת הוא יורד לקיוסק, קונה לי הרבה ממתקים,
מגיש לי בפנים קורנות.
הממתקים שלו לא מצליחים לשמח אותי.
אני ממשיכה להיות עצובה.
אבל אני לא אומרת לו את זה.
שיחשוב שזה משמח אותי.
אני ממשיכה לשכב במיטה,
לחשוב מה היה אם הכל לא היה קורה.
אם היינו עכשיו משפחה שלמה ומאושרת.
לא ביקשתי בית שוקק ומלא ילדים כמו של הדודות.
מספיק רק אבא, אמא, רובי ואני.
היינו יושבים כל לילה על הספה.
אבא היה מכין לי שוקו, כמו תמיד.
אמא הייתה מלטפת את שערי. מסתכלת עלי בחיבה.
רובי היה יושב, לומד עם אבא במנגינה מתוקה.
והיינו כולנו יחד.
מעניין אם ילדות אחרות,
חברות שלי בכיתה אפילו,
יודעות לנצל את הזמן עם אבא ואמא.
אם הן מבינות שזה לא לנצח.
אם הן מעריכות מספיק את הזכות שיש להן,
לגדול עם אמא שלהן האמיתית ולא עם תחליף – אמא שבטוחה שהיא באמת תחליף.
העיקר שאני יודעת.
אמא, את שומעת אותי, במקום הגבוה שלך שם בשמים?
אבא, אתה שומע אותי, במקום שלך עם שאר הנרצחים על קידוש השם?
אני אוהבת אתכם.
אין לכם תחליף.
-
11 תגובות
-
אימא’לה !! מרטיט !! כתיבה חזקה ונוגעת ללב !!!😢
-
כל כך מרגש ונוגע ללב.
כתוב בטוב טעם, בשפה קולחת ונעימה.
בהחלט נותן פרופורציות ותובנות לחיים.
כמה עצוב שהיא למדה את זה כבר בגיל 7.
והלוואי שלא נדע יותר מצרות,
אנחנו רוצים משיח עכשיו!!!
-
וואי יהודית,
צמררת אותי!!
איזו כתיבה יפיפייה ומרגשת!!
מאחלת לך חיים מאושרים
ושתזכי להרגיש את יד ד’ מחבקת אותך כל רגע!
-
וואו, מרגש מאד
רק קצת צרם לי שכתבת: אני ילדה קטנה, שהחיים הראו לה את פרצופם האמיתי.
זה לא נכון,
הפרצוף האמיתי של החיים, הם ההפך מהתיאור הנ”ל.
כשאת רוצה להגיד על מישהו שהוא חי מה הוא? שמח או עצוב??
החיים באמת הם שמחים!
כל שאר הכתיבה ממש יפה
-
יהודית, צמררת ממש!!
שירה, לא ברור לי מה צרם לך – שהחיים האמיתיים הם לא דבש? החיים האמיתיים הם לא דבש, כל אחד והמנה הקצובה לו. יש קשיים וניסיונות, גם אבל, אין טעם להתכחש לזה ולחשוב שהכול פונפונים ונצנצים.
מה עושים עם הקשיים ואיך ממשיכים את החיים – זו שאלה אחרת לגמרי, שזו כבר החלטה אישית של כל אחד ואחת.
בכל אופן – לנו, מהצד, אין רשות לשפוט…
-
-
וואו יהודית. המילים הפשוטות שלך, הכתובות כאילו בקלילות וברוגע, צורבות לי חזק בפנים. איזה עוצמות. וכאב.
אני כאן איתך, בכאב הזה. ‘סתם’ כי את אחותי, אבל גם כי אני גם יודעת כל כך מה זה לחיות בלי שתי הורים. אומנם שתי ההורים שלי חיים, אבל לא איתי. אני יתומה חיה, וכמעט עגולה.
וכאב האובדן, הבדידות הריק הזה שבפנים, צורבים כל כך. כמה קשה לגור בבית של משפחה אחרת, ולראות שם הורות, שכמה שהיא תהיה קרובה אלי, אף פעם היא לא תהיה שלי… אף לא יהיו לי זיכרונות ילדות משותפים, אף פעם הם לא ידעו לספר כמה סבלתי מדלקות אוזניים כשהייתי תינוקת…
ואכן, אין תחליף לאמא. לא משנה כמה החיקוי יהיה איכותי. וכמה כואב אם היא עוד כאן בעולם, אך לא מכירה בתפקיד שלה. כמה כואב אם היא לא מבינה שאין לה תחליף. אם זה לא מעניין אותה.
ובמקום הזה, שאין לו תחליף, יכול להיכנס רק אחד. לרפא ולנחם את השבר הגדול. לחבק, ולאהוב.
לכך הוא מחכה.
-
מירי, חס וחלילה!!
אני עם שתי הורים בריאים, עד מאה ועשרים שנה אמן!!
סתם שיתפתי בקטע שכתבתי…
-
-
תודה על כל התגובות היפות!!!
מירי, חס וחלילה!!
אני עם שתי הורים בריאים, עד מאה ועשרים שנה אמן!!
סתם שיתפתי בקטע שכתבתי…לצערנו שמענו גם על מקרים כאלה השנה 😢
התלבטתי אם לכתוב הקדמה קצרה באמת, אני רואה שטעיתי שלא כתבתי… ועוד איך…
שמחה שנהנית עד כדי כך שחשבת שזה אמיתי חלילה… 😜
-
מירי, אני קוראת עכשיו לעומק את המילים היפות שלך, ומתפעמת!
את מתמודדת עם דבר גדול, מכל הבחינות, בצורה כל כך בריאה ואמיתית
איך את מסוגלת? 😲
הוקסמתי.
-
האמת יהודית, התלבטתי האם זה את, אבל לא העזתי לשאול…
בכל מקרה, העיקר שאנשים יתחזקו, כי האמונה רלוונטית בכל מקום…
-
ברור!
יואו חס וחלילה, לא חלמתי שמישהי תחשוב שזה אני…
חשבתי שכשמפרסמים בפורום כתיבה זה מובן מאליו! 😌
-
Log in to reply.
