כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
שיתוף (סיפור קצר) תיקון# (פרויקט כתיבה סוכות, אשמח לתגובות הארות והערות)
-
שיתוף (סיפור קצר) תיקון# (פרויקט כתיבה סוכות, אשמח לתגובות הארות והערות)
תיקון# *הגדרה: 1. הפניית תשומת הלב לטעות. 2. החזרת דבר למצב תקין.
סוכות תשפ”ד
מרים:
“דייי—“
צרחה נשמעת לידי.
גילי, אחותי הקטנה ממני בשנה דוחפת אוזניות בלוטוס לאוזניה ויוצאת מהסוכה בעצבים גלויים.
אני שותקת.
שירה מגחכת אלי, עלי מהצד השני של השולחן.
אני ממשיכה לשתוק.
קצת מובכת.
ישראל אחי התאום אומר: “דיי באמת הגזמת, כמה אפשר להתפלסף בענייני גלגולים ונשמות, וגילי קטנה ממך, תחיי ת’חיים.”
“תפסיקי לחשוב, נו באמת כמה אפשר” אומרת אמא שלי.
אני מפסיקה לחשוב. חיה ת’חיים כמו שאומרים.
מגישה מנה ראשונה ושניה ולפתן,
מפנה את השולחן בסיום הסעודה.
בשקיעה יוצאים כולם למסע קורקינטים.
אני נשארת בסוכה.
ממשיכה לחשוב.
אולי סוג של הובי,
אולי סוג של דופי.
של יופי?!
רוח של סתיו מנשבת עליי
קור חודר בי
כואב בי
אני מצטמררת
הם צודקים.
כולם.
בת שמונה עשרה בקושי
וכל הזמן חושבת
מתפלספת
מתבודדת
על החיים ועל המוות ומה שביניהם.
“מילא היית שומרת את המחשבות והדיונים לעצמך”
הם אומרים, ואני מסכימה איתם בכל ליבי.
“יש גבול לרמת הסיבולת של האוזניים שלנו.”
“את פטיפון מהלך.”
הם זורקים לי.
הכל בצחוק כמובן.
למרות זאת,
לא נוח לי עם זה.
וה”זה” הזה זה אני עצמי.
סה”כ מה אמרתי לגילי,
שאלתי אותה אם מעניין אותה לפגוש את הגלגול הקודם שלה,
לתאם עמדות
להכיר אותו
“זה יכול להיות אשש!”
אמרתי לה בציניות המוכרת שלי.
גילי אמרה שהיא מקווה שאני סותמת בחוץ
כי זה ממש לא נשמע טוב
אבא אמר:
מרים, מספיק.
והוא צדק.
גילי נערה מקורקעת,
ואני מכונת זמן מנותקת מהקרקע ומהמציאות.
דפיקה קוטעת את מחשבותי.
אני ניגשת לדלת
פותחת
בפתח עומדת נערה שנראית כאילו יצאה ממוזיאון
מעולם בכל שנותיי על קרקע המציאות
לא ראיתי נערה כזו
לבוש מיושן
מזכיר לי את לבוש האנשים המצוירים במגילת אסתר משנות ילדותי
“רות בת אביהו אנוכי”
היא אומרת
שפתה משונה מבגדיה
“מרים?”
“כן”
אני עונה צובטת את עצמי
לוודא שלא על כנפי דמיוני המפותח נשאתי את עצמי שוב.
פחד זוחל בי.
מי זו?
“מרים”
היא מתיישבת בטבעיות
אני עדיין עומדת
“אני…
הגלגול הקודם שלך
כלומר,
הנשמה שלך היתה בי פעם”
“איך הגעת לפה?”
אני רועדת
זה בטוח משחק
מישהו חמד לי לצון
“מרים,
אני רות והגעתי אליך מזמן המגילה
זמני קצר
רק אומר לך ששלחו אותי
לספר לך עליי
ועל התיקון שלי -שלך”
אני מפלבלת בעיני
רועדת.
“אני הייתי בזמן מלכות אחשורוש,
לא חשבתי מרים
לא חשבתי יותר מדי.
לא שאלתי את עצמי שאלות
לא הייתי כמוך!”
היא מדגישה.
“וזהו,
ככה הלכתי למשתה אחשוורוש
כמעט כולם הלכו.
לכאורה לא היה בכך כל רע.
לא חשבתי.”
אני מביטה בעיניה
יש בהן לא מעט עצב על העבר
וזו פעם ראשונה,
פעם ראשונה שאני מבינה
שלאופי חושב יש גם יתרונות.
“מרים”
היא תופסת בידי.
“בורא עולם ברא אותך יצירה מדויקת
ועכשיו אלפי שנים אחרי
את מדייקת אותי
תשמחי מרים,
את לא צריכה להיות מתוסכלת מהאופי הזה
את יכולה תמיד למצוא איזון
אבל תביני, דווקא בגלל שאת כזו את מדייקת את מה שלא היה שלם בי אז,
ומביאה לתיקון נשמתי.”
אני שותקת.
לא מסוגלת לדבר.
זה בדיוק המילים שהייתי צריכה לשמוע עכשיו.
צמרמורת עוברת בי.
ההבנה מטפטפת בי לאט
תרופה לכאב שצרב בי
אחרי כל פעם שהרגשתי ‘עוף מוזר’
‘בורא עולם ברא אותך יצירה מדויקת ‘
שמעתי את קולה של רות מהדהד באוזניי.
מדויקת–
“איך ידעת”
אני שואלת אותה,
“את לא היית שמחה עם מה שאת”
היא מביטה לתוך עיני
יש בהן כנות נדירה שאף פעם לא פגשתי.
אני ממצמצת.
“מרים”
היא אומרת
אני יודעת שקשה להחזיק באמונה הזו בעולם שלמטה
וגם אם מבינים,
קשה לחיות את זה
שאלוקים נתן לכל אחד ייעוד ונתונים ספציפיים בשביל הייעוד הזה.
ולפעמים, לפעמים אדם מחפש את מה שהוא לא.
מפספס את היופי שבו.
מנסה להיות מישהו אחר ולא מבין שהוא יצירה נפרדת. שונה ואחרת.
היא מחייכת אלי,
אני מחייכת אליה חזרה,
חיוך כזה עם אור אמיתי מהול בעצב
אולי כמוני,
ילדה של טוהר
עם נשמה קרועה קצת בקצוות
אחת שמנסה להיות
אבל לא באמת מצליחה
אולי כי היא לא שלמה עם מה שהיא.
היא פוסעת אל הדלת, ממהרת.
טפיחה הגונה על שכמי מונעת ממני להיפרד ממנה לשלום.
***
אח”כ
תגיד לי גילי שנרדמתי
והיא טפחה על שכמי שוב ושוב כדי שאתעורר
אח”כ אבין שבורא עולם שלח לי חלום במתנה גמורה
כדי שארגיש שלמה עם מה שהוא נתן לי.
אח”כ אתפלל ערבית ואגיד תודה בשקט
על כך שהבנתי, סוף סוף הבנתי.
אחרי שבוע אספר לגילי
גם שירה תשמע את חלומי המוזר,
הן תצחקנה,
גילי תאמר:
“זה באמת יכול להיות אשש,
לא, באמת מרים”
אני אחייך,
שלמה
ויודעת שחסרה,
יודעת שיש לי דרך
וערך
ותיקון.
-
3 תגובות
-
מסר חזק מאד!
כתיבה זורמת ויפה!
-
ואווו קראתי מילה במילה,
ואווו.
-
ארוך לי מדי.
Log in to reply.
