זה יום עצוב, זה יום שמח,
זה יום בו כבה וגם נדלק אור,
את היום הזה כבר אי אפשר לשכוח,
לא משנה כמה זמן יעבור.
מראות קשים, תמונות כואבות,
ושוב מחדש חשים בו, בפחד,
תפילות ושירה, צעקות ודמעות,
בלילה אחד עלו הם ביחד.
כאב עצום שלא מרפה לרגע,
דמעות עצורות שחונקות בגרון,
רק שמור עליהם מכל צרה או פגע,
שמור על כל העולים למירון.
אין שאלות, לא איך, לא מדוע,
בלי להבין – בוטחים רק בך,
הטוב הוא ממך והוא נצחי וקבוע,
אך אתה מסתתר, אנו רוצים קרבתך.
אינסוף געגוע, המון אהבה,
זכרונות שנותרו על רצפת אבנים,
ותפילה אמיתית, בקשה ותקווה,
אנא תן לה שמחה – לאם הבנים.
נרות זיכרון ואש מדורה,
מי שהלך לכאן כבר לא ישוב,
אבל אנחנו חיים ובידינו בחירה,
ויחד לזכותם, נמלא את העולם בטוב.
לב שבור מחפש נחמה,
ומי ירפא לו? רק האמונה!
רק היא בכוחה לאחות את השברים,
תדעו שלנצח אנחנו זוכרים!
לע”נ קדושי מירון
ת.נ.צ.ב.ה.