כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
שמות עט – בעד ונגד
-
שמות עט – בעד ונגד
אחד מתרגילי הכתיבה הראשונים ב”חוג כתיבה יוצרת” בו השתתפתי בילדותי,
ביקש ממני לספר על עצמי (כהקדמה לכתיבת יומן אישי, אם מעניין אותך).
בין השאר נשאלתי איזה שם הייתי בוחרת לעצמי לו יכולתי לבחור לעצמי שם מחדש.
בחרתי בשם “ללי”, תודה שאתן שואלות 😉
אחר כך גדלתי, והבחירה נעשתה קשה יותר.
לפעמים אמרתי – ‘טוב, מה אכפת לי. השם שלי נחמד דיו’.
אבל לפעמים לא התחשק לי לעמוד מאחורי המילים
(הספיק לי לשבת שעות ארוכות).
ואז המקלדת שרבטה לי.
ריקי,
או תמר,
או נעמה,
או אילה.
וזה כמובן יכול להיות גם זלדה או שפרינצה או מיכל.
לא אספר מה באמת בחרתי…
אבל באנה שתפנה גם אתן, מניסיונכן:
שם עט – כן או לא?
ולמה?
ואיך בוחרים?
וכל מה שיש לומר עליו…
מחכה לשיתופים רבים! -
53 תגובות
-
שמעתי שהרב יהודה יוספי שליט”א אמר פעם משהו על זה שמדבר שקר אי אפשר להתחזק 😉
בעיניי שמות עט זה דבר לגיטימי ונורמלי, רק נחמד אם יהיה ברור שזה שם בדוי
אולי לחתום בראשי תיבות (א.ב.)
או לתת שם שנשמע כמו שם עט (א. בת מלך / אני הקטנה) -
אני בעד שם עט – לעצמי.
אם יש כאלה שיש להן שם שנראה טוב והן רוצות לעמוד מאחוריו ולשווק את הספרים שלהן ולהגיד ‘כן זאת אני בסי רוזנפלד’, אז מבחינת שיווק זה הכי טוב;)
בגדול שם שהוא א.א או אסתר א. זה לא משהו שנשאר בראש של הקוראים, וקוראים אוהבים להרגיש שיש מישהו אמיתי ואמין מאחורי הספר,
זאת בכל אופן עניות דעתי
מעניין מה יהיה בסוף השם שאבחר לעצמי בספר הראשון שאוציא בעז”ה:)
-
כותבות רבות לא רוצות להחשף לציבור (אין להן בלבול מח של כל מיני, את התגובות הן שומעות מהצד ולא באופן ישיר) ואפשר בהחלט להבין את זה.
לעומת זה שם אמיתי גורם לפרסום של הכותבת, במיוחד בסביבה שמכירה את שמה.
שם ספרותי צריך להיות קליט ונעים. בדרך כלל יש רעיון מאחורי השם.
-
אני נגד נגד נגד!!!!
למה? ככה!!
זה מרגיש לי לברוח מאחריות ולא לעמוד מאחורי המילה שלך
והקוראים ג”כ פחות ששים לקרוא ספר של פ.פיל אלמונית
אבל מה-
יש לפעמים סופרות עם שם מסגיר מדי
למשל פייגי קרויס או אמונה דהאן או מוחמדה חארמי
שאי אפשר לטעות מה המוצא שלהן…
ואם הן רוצות לכתוב לקהל יעד אחר, צריך ואפשר להשתמש בשם עט (וגם אז לא מופרע מדי, ע”ע אסתר קווין ובתיה ענה.)
או בטריק של מיה קינן שכתבה בשם מ. קינן עד שהסוד הזה התפרסם…
-
כותבת מהצד של הקוראת, מרגיש לי לא מספיק אמין
ממי את מתחבאת?? למה את לא כותבת בשך האמיתי?
אולי זה מראה על קצת חוסר ביטחון עצמי או טיפה נחיתות…. -
ממי את מתחבאת?? למה את לא כותבת בשך האמיתי?
אולי זה מראה על קצת חוסר ביטחון עצמי או טיפה נחיתות….לא בטוח,
אישית אין לי כל צורך שהחל מהשכנים, בני הדודים, מורותיי לשעבר וכל מכרה חדשה יכירו את הסיפורים המדומיינים שלי, לא בכל מקום מתאים לך לצעוק בקול את כל הקטעים המופרעים (…) שלך.
סופר כותב הרבה פעמים על מה שהוא רואה, חווה בעצמו או שמכיר מישהו מהסביבה,
עם שם עט יש אפשרות לחסוך רכילויות או מחשבות ‘מבינות’ של ‘אה, יש להם ילד חולה, הורים גרושים, בנות רווקות’.
פשוט, להשאר אנונימיים. החיים שלי ניתנו ב”ה לי ולא לנחלת הכלל.
ועוד משהו – סופרת שחושבת שהקהל לא מכיר אותה – זאת טעות גדולה.
-
כל כך נכון זה חוסך המון בעיות של לשון הרע
בואו, אם אנשים יכירו אותי….
לא יהיה לי על מה לכתוב בלי להיכשל 🙂
-
-
אני בעד שם מלא
אך מבינה את הרצון לא להיחשף.
רמת הביקורת בימינו כל כך גבוהה. בלי אחראיות והתחשבות. ובלי קשר לטיב הכתיבה דווקא. לכן נעים לקבל אותה בלי שכל יציאה לרחוב תחשוף מבטים מיותרים.
-
עוד משהו – סופרת שחושבת שהקהל לא מכיר אותה – זאת טעות גדולה.עוד משהו – סופרת שחושבת שהקהל לא מכיר אותה – זאת טעות גדולה.
אז למה לה לכתוב בשם עט?
-
כי ככה לפחות לא יודעים שזאת את.
שתהיה מישהי אלמונית שמכירים…..
-
-
כאילו שאף אחד לא יודע את שמותיהן האמיתיים של תמר מור למשל או אסתר קווין
-
אני לא.
-
לגלות לך?
-
אשמח
-
תמר מור היא מרגלית דייטש
אסתר קווין היא אסתי רפפורט
שימח אותך??
-
סתם עניין. ואגב, הפרופיל שלך גורם לי לקרוא כל תגובה שלך בחיוך:)
-
-
-
-
גם אני
-
אתן כבר משכנעות אותי להחליף פרופיל…
-
-
-
-
הי אנחנו לא מתחבאים מאף אחד. 🙆♂️
רק קצת פחד קהל
לגיטימי שבן אדם לא רוצה להיות שפוט קבוע של הציבור. מותר, לא?
ובד”כ מגלים את השמות בשלב שהסופרת כבר מספיק בטוחה בעצמה ומשחררת את המידע הזה לציבור הרחב.
בד”כ זה קורה אחרי שמגיע המון משוב חיובי ועידודים
זה לא טוב או רע זה פשוט מה שמתאים לך באופי ובשלב של החיים…
-
כל מילה!
-
-
שאלה מעניינת
מפתחת חשיבה
קצת מסקרנת
מהי התשובה
קחי לדוגמא
כמה סופרות
שעל הבמה
שמן מסתירות
ולעניינינו…
כמה שאלות שכל אחת מהן מופנית לאחרת…
לסופרת:
ממי את בורחת? ממי את מסתתרת? מה את חוששת שנגלה עלייך?
הרי מי שקרא את הספרים שלך ומכיר אותך…
לכאורה רק יחמיא …
לא כך?!
לקוראות:
מתי בפעם האחרונה הסתכלתן על שם הסופרת בשביל להחליט אם לקרוא או לא?
הרי לכל סופרת יש כמה סגנונות של כתיבה {סופרת? למה הסתכלת?}
אז למה את מחליטה לפי השם שלה מה לקרוא?
נ.ב.
אם למישהי יש בעיה מה לקרוא יש גם ספר טלפונים…
לשאלת רב:
זה לא גניבת דעת?
-
כל אלו שכתבו שממי את מתחבאת ושהן לא רוצות לקרוא מישהי אנונימית
דבר ראשון: אתן כבר קוראות בין אם תרצו ובין אם לא יש מלא סופרות אנונימיות.
דבר שני: אני, עדיין אנונימית לרובכן נכון? אז מה זה יעזור לכן לדעת שזאת אני.
הינה אני מופיע כאן בשם המלא שלי, מישהי מכירה אותי? (חוץ מכמה חברות שכבר מסרו דש”ים…)
דבר שלישי: נראה אתכן, מפרסמות הגיגים למרחב הציבורי והרבה בשם מלא…. תנסו לחשוב על זה שכל מי שמכיר אתכן קורא מה אתן חושבות / מרגישות… זה יכול להיות הגננת של הילד… המפקחת… הבוסית.. אשת רב השכונה…
פחות נחמד
לא כולן עם עור של פיל של רותי קפלר…
ובנימה אישית, שם העט שלי הגשים לי חלום ילדות להיקרא בשם הזה.
ואני שומרת בקנאות שלא ידעו מי אני. כן, ואני גאה בזה!!!
-
הצילו…
לא באתי לריב איתך…
ועוד בעריו”כ…
גם אם את סופרת, אל תספרי מילים…
-
הכל טוב
😘
-
אז מה זה פרצוף תשעה באב?
התבלבלת בצומות?אנחנו מתקרבים ליו”כ…
-
עשיתי לך סמיילי של נשיקה
נראה לי נחסם בסינון 🙂
😝
-
-
-
-
לא כולן עם עור של פיל של רותי קפלר…
גם רותי קפלר התחילה בשם עט… (בתיה פרומן)
-
-
שירה – מסכימה עם כל מילה! (נ.ב. הצלחת לסקרן אותי. מה בדיוק את כותבת?! ואם
את אכן עוסקת בתחום למה את לא בקהילה הסגורה? …)
חיה ק’, נהניתי מהשאלות שלך ומההערות שלך…
מותר לי לענות תשובה? (הצבעתי, המורה)
1. לסופרת: איני בורחת מאף אחד, ואני מסתתרת מ”כאב ראש”. אין לי עניין להיות
ידוענית. וברמה אישית – אני חושבת שסופרת היא לאו דווקא איזו אישה עמוקה וחכמה
במיוחד. (חוץ ממני, כן? 😜)
כל עוד שם אמיתי יהפוך אותי ל”מוערצת” – לא מתאים לי. ואני חוששת שתגלו עליי
הרבה דברים. בעיקר מי אני באמת 😉
אגב – מי שקורא מה שאני כותבת ומכיר אותי אכן מחמיא. ואני רוצה גם ביקורת…
(כשמכירים אותי באמת אז כן נותנים ביקורת, זה בסדר…)
2. כקוראת: אני בהחלט מסתכלת על שם הסופרת כדי להחליט אם לקרוא או לא. ונ.ב.
אני עדיין לא יודעת את ספר הטלפונים בעל פה, אבל גם את שאר הספרים שקראתי לא.
כן, אני קוראת ספרי טלפונים כשאין לי מה לקרוא.
3. לשאלת רב: איני רב, (ואם תהיה לך תשובה הלכתית, נשמח לשמוע כאן). אבל לדעתי
זו אינה גניבת דעת – המושג “שם עט” ידוע. כשאת קוראת משהו ורואה שם שחתום
עליו, את ישר בטוחה שזו מי שאת חושבת שאת?
אם את מתכוונת שזו גניבת דעת של מי שמכיר אותך באמת וחושב שהסופרת זו מישהי
אחרת – אולי זו בעיה… של מי שאוהב לקרוא.
(זו באמת שאלה טובה, אם כי כפי שכתבתי – ברגע שזה דבר מקובל, איני רואה פה
בעיה מוסרית, ואני כותבת גם בשמות עט).לכל מי שרצה לשנות את הפרופיל שלה…
במפורש לא התכוונתי לשמות בדויים כבן אדם, בפורומים / טלפונים וכו’… אלא לשם
בדוי כסופרת.
מסכימות איתי שיש הבדל? -
@RutRot תמהה אני עלייך…
זה שהתלמידה מצביעה זה אומר שהיא קבלה את רשות הדיבור?!
יש עוד מצביעות…
וההוכחה?
הבחירות הקרבות…
ולעניינינו…
שאלת רב נשלחה לייעדה…
נמתין לקבלת התשובה…
ובינתיים…
עד שתבוא התשובה של הרב…
חידה…
מנה אוגדן דפים שמוריד שערות…
-
חיה, תנקדי את החידה?
ותפתחי איתה שרשור חדש… אני מעדיפה שכאן יישאר הדיון על שמות העט…
וכמובן תעלי את תשובת הרב מיד כשהיא מגיעה 😉-
בעז”ה
-
השאלה:
האם מישהי שמציגה את עצמה תחת שם אחר עוברת על גניבת דעת והונאת הקהל? { מדובר על סופרת שרושמת שם לעט ששונה משמה האמיתי}
תודה מראש על המענה…תשובת הרב:
שלום וברכה
אין שום בעיה בכך
ברכה והצלחה
הרב יהודה סטורץ
בית ההוראה נאות שמחה בראשות הגר”י לוקסנברג שליט”א
-
-
הכתיבה שלי במשך כל השנים הית למגירה של השולחן או למחברת העבה, הטמונה עד היום אי שם…
(כל השנים ממש, כי אני כותבת מרגע שנולדתי, ויכול להיות שגם קצת לפני 🤭).
כשהחלטתי לפרסם בעיתון מכו המודיע (הבית שלנו) או ביתד (בית נאמן) ועיתונים נוספים (ש…) כתבתי תחת שם עט.
למה? לא כי התביישתי, אלא שמה שכתבתי לדעתי, לא היה עניינו של איש. רוצים יצירה? בבקשה, אבל לא אותי.
במהלך השנים, בפרט לאור ההתפתחות המקצועית שלי, כשהתראיינתי כאשת מקצוע למודיע, יתד, משפחה וכו’, לא היה שייך להזדהות בשם עט, אז פירסמתי בשמי המלא.
לאט לאט התחלתי לכתוב בשמי ה”חצי מלא” (א. מליח). לאחרונה אני כבר מפרסמת כל דבר בשמי המלא, כי אני מבינה, שמי שרוצה שיקח ויטול, ומי שלא רוצה להתחבר או לפרש את הדברים איך שהוא ירצה, יבורך.
עד היום יש לי יצירות שהן הבייבי שלי, בפרט יצירות שהקב”ה כתב ואני רק הקלדתי.
בכל אופן זה נראה לי עניין של תהליך פנימי.
אולי גם צניעות פנימית שייכת לכאן?? אין לי מושג.
-
אהבתי!
רוצים יצירה- קחו, אבל לא אותי
-
אפילו שבינינו, רק שתינו כאן ןאין איש שומע.
זה לא אותו דבר?
כשאנחנו כותבות משהו הנשמה שלנו ‘שם’.
הניתוח לפעמים ‘חופר’ ושולח את היצירה למחוזות שלא שיערום אבותנו,
ולפעמים, חושבים שכתבנו את זה על ארוחת הבקר, ובעצם זה תמצית של נבכי הנפש…
זו גם הסיבה, שלדעתי, אין לי עניין לקבל משוב על מה שאני מצרפת כאן או שולחת בכלל.
יש לי שיר נוסף שכתבתי לני ראש השנה, לא נראה לי שפרסמתי אותו כאן.
למה? כי סתם…
-
גם אני מצטרפת להנ”ל…
יום אחד לא הבנתי למה הכרית שלי גבוהה ולא נוחה…
גיליתי מתחתיה אוצרות…
ערמה של מחברות שבכל אחת כתבתי משהו אחר…
באחת מתכונים מומצאים, בשניה שירים והגיגים, בשלישית את כל הצעקות של אלו שסביבי מתוך שינה…
כך יש להם עדות מפלילה…
-
@jhvekhhi חיה’לה,
את כזו סוכריה!!
לפי איך שאת כותבת (ומה שאני יודעת וקראתי בפרטי 😉), אין לך סיבה לכתוב בשם עט.
כדי שכולנו נהנה וכדי שתוכלי לישון בנוח עם כרית פחות תפוחה!
אפילו שלפי כללי החיים, עדיף שהכרית תהיה מלאה ולא הלב, לא כך?!
-
לוקחת בידי דף ועט
מתלבטת מה לבחור כעת
שם בדוי או שם רגיל?
איה אמצא פתרון לתרגיל?
אם אבחר שם בדוי
אאלץ לומר “וידוי”
אם אבחר שם אמין
“יאכלו” אותי עם החמין…
מה אעשה? מה אבחר?
אולי אדחה זאת למחר…
ובינתיים אנוח בשלום
בלי שום ביקור בחלום…
– – –
ולענינינו…
מכירות את המושג ר”ת?
זה מה שאני עשיתי…
בתור בחורה חתמתי על כל מיני דברים שכתבתי:
חלק מהזכויות שמורות@
כי השם שלי התחיל בח’ והמשפחה בל’
כיום זה נהפך ל:
חק שמירת הזכויות@
כי המשפחה שלי מתחילה בק’
ובתוספת המילים חשבתי לכתוב
אך כיום זה נהפך ל:
חיוך קורן
😀
-
או חד קרן🤭
-
תזהרי שזה לא ינגח…
-
.
-
-
-
-
-
-
שירה,
המילים שלך עוררו בי חשד שאולי קראתי אותך לא מזמן , באיזה מקום ש…
אני צודקת? זו את ?-
ניחושים יתקבלו בפרטי 😜
-
-
תודה, חיה!
-
כתיבה בשם מלא יכולה בתחילה באמת ליצור חשש.
ולכן הרבה כותבות בתחילת הדרך לא חותמות בשמן,
אבל לאחר קפיצה למים אני חושבת שחשוב מאד לעמוד מאחורי המילה!
ואנשים לא כאלה מפחידים, ואם הם לא אוהבים את היצירה שלך, הסגנון, מתנגדים להשקפה זה לא אומר עלייך כלום.
לכן אני ממליצה בהתחלה למי שיש לה חששות כן להשתמש בשם עט (חשוב לשמור על שם אחד קבוע ולא אלף שמות) ולאחר פרק זמן לעבור לשם שלך, כן, לזה האישי!
הרבה הצלחה וסיעתא דשמיא…
-
נחמי,
את כותבת בשם מלא בקראט ובלבית (אולי בעוד מקומות, אבל בעיתונים הנ”ל גם ראיתי אותך.)
אולי תועילי להשכיל אותנו (או לפחות רק אותי)😛
עשית כהמלצתך? ז”א בתחילה שם בדוי ואח”כ שם מלא.?
סתם בשביל היכנאות…
-
-
בעד בעד בעד.
בטח להתחלה.
אם מישהי רוצה לצאת לאורה ולחשוף את יצירותיה
היא מרגישה שיש לה מה לתת לעולם אבל היא פוחדת….
זה דרך מושלמת בעיני. ולגיטימית לחלוטין.
הרי את עצמה היא לא זייפה.
<font color=”rgba(0, 0, 0, 0)” face=”inherit”>הנשמה והמילים והיצירה הן בכל מקרה </font>אמתיות<font color=”rgba(0, 0, 0, 0)” face=”inherit”>. </font>
השם לא באמת משנה…
וכך אפשר להימנע מהחשש של ביקורת ישירה
של בושות וצחקוקים מהקרובים אלייך
כך מקטינים את הפחד מעצמך… את הפחד מכישלון…
<font color=”rgba(0, 0, 0, 0)” face=”inherit”>כשזה משמש כדרך להגיד דברים שאת לא מעיזה להגיד בקול בשל </font>בעייתיותם<font color=”rgba(0, 0, 0, 0)” face=”inherit”> מכל בחינה שהיא – אז בעיני זו רמאות. </font>
<font color=”rgba(0, 0, 0, 0)” face=”inherit”>אבל כשזה סתם בשביל הרוגע הנפשי – למה לא? </font>
-
ואני לא יכולה שלא לגלות
(מרגישה רמאית…)
השם שלי כאן בדוי.
זה עזר לי המון לכתוב דברים מהלב בלי מסכות.
ואדגיש דבר מדהים שלא ציפיתי שיקרה –
זה עזר לי גם לכתוב את הדברים האלה יותר ויותר תחת השם שלי.
זה נתן לי אומץ וביטחון.
זה לא באמת משנה מה השם שלי
כי אני הכי אני שיש..
-
-
אני כותבת ומפרסמת בשם שלי.
לא מפחדת ולא מתביישת.
מי שמכיר אותי- ידע שזו אני ומי שלא- לא ידע.
ובכל מקרה יחשבו שאני כותבת על החיים שלי גם אם אכתוב סיפור על חייזרים…
מה יעזור לך שאת מתחבאת?
מה זה ייתן לך?
אם זה נותן לך ביטחון בכתיבה- יש בזה משהו אבל לדעתי זה לא נכון.
תקחו דוגמה מליבי קליין שזה שם עט שלה או סופרות אחרות.
כשתרצי לפרסם בשם האמיתי שלך, כי כבר יש לך ביטחון בכתיבה- לא יכירו אותו.
ולשנות דעה בציבור זה סיפור קשה מאוד.
אני החלטתי לפרסם תחת השם שלי, גם את סיפורי הבוסר שלי שברור לי שעוד כמה חודשים אני אתבייש שכתבתי אותם בכלל.
ככה גדלים ומתפתחים.
-
אני קוראת אתכן ותוהה איך מגיעים להיכן שהיגעתן?
גם אני כותבת מהרגע שידעתי לזהות אותיות… ממש ממש מגיל קטן.
כותבת שירים, סיפורים ברכות בחרוזים…
וחשבתי כבר על מספר שמות עט…
אבל את האומץ לפרסם את כתבי – עדיין לא מצאתי…
איך מגיעים לזה?
מה עושים בשלב הראשון?
ד”א ניסיתי לפרסם שירים \ סיפורים באתרים מתאימים אבל זה לא הוביל לאף מקום…
אולי זה מתאים לפתיחת אשכול חדש …
-
פעם פעם כשחלמתי להיות סופרת הייתי בטוחה שאכתוב בשם בדוי
לא היה לי ספק בכך, היום אני לא מצליחה לחשוב על עצמי כתובה בשם עט,
האמת שלא תמיד זה נעים לעמוד מול מה שכתבת, בפרט שאת כותבת את מי שאת
אבל הרבה יותר קשה לתת למילים האלו שם של משהי אחרת,
זה מרגיש לי כאילו אני מרחיקה אותם ממני כאילו לא אני ילדתי אותם,
ואני נותנת אותם לאמא אחרת…
יש כמה מילים שהשארתי אותם רחוק ממני- לא בגלל שהם לא שלי
רק בגלל שאני רוצה שהם יגדלו לבד בלעדי,
ויעזרו לאנשים בלי שאני אהיה שם להשפיע לכאן או לכאן.
-
אני בעד שם עט!!
מתייחסת לכמה נקודות שהעלו לעיל:
א. למה כולם צריכים להכיר אותי? למה שאיחשף?!
ב. לא יצא לכם להתחבר לקטע יפה בלי להכיר את המחבר?
ג. לא חושבת שחייבים לעמוד מאחורי המילים כל עוד זה לא משהו גרוע או שנוי במחלוקת. (גם שם אני לא בטוחה שחייבים אבל בכל אופן בשאר העניינים אני לא רואה סיבה לכך)
ד. ביצירות שמבטאות רגשות ,שאני שופכת את הלב, פשוט לא מתאים שכל אחד שמכיר אותי טיפה – יכיר פתאום יותר לעומק דרך הכתיבה שלי…! 😕 וגם לא נעים כמובן..
-
רק מזכירה שהרבה מאד מגדולי העולם בדורות האחרונים וגם לפני כן כתבו ספרים וחידושים תורנים בלי להזדהות בהתחלה מאחורי הספרים שלהם,
ועד היום יש ספרים חשובים מאד שזהות מחברם אינה ידועה כמו הספר אורחות צדיקים.
Log in to reply.
