שמחה בשבילך עצובה בשבילי ***שיתוף***

[מרים סולובייציק]

שיתוף כן ואמיתי. (כשלמדנו לשון בסמינר אמרו לנו שלא אומרים כנה (בזכר) אלא כן. בנקבה אומרים כנה.

[תמר]

שיתוף אמיתי ונוגע!

הזדהיתי ממש!!

[מרים כהן]

וואו!

כל כך אמיתי ונוגע

הבאת אותי לתפילה חזקה על כל אלו שעוד בדרך …

[אפרת קופמן]

תודה רבה. אמן ואמן.

[מרים סולובייציק]

בנוסף להערה לשונית שלי, אני רוצה להגיד לך שהסיפור עצמו נדיר ביופיו ונדר ברמתו הרוחנית והגשמית.

[אפרת קופמן]

תודה רבה על הערה הלשונית. אני ראיתי שאפשר לכתוב את שניהם, אבל תודה.
שמחה שהתחברת.

[רבקה וינוקור]

כתיבה יפה וחזקה!!!

המסר עובר כל כך טוב

שקשה להתעלם ממנו 🙂

מזדהה עם כל מילה.

ולכל מי שהשיר היפה הזה נותן במה למופע שמתחולל לה בלב

חיבוק גדול ומלא כוח!!!!

ואיחול שבקרוב ממש יתגלה כמה זה גם היה משתלם…

[אפרת קופמן]

תודה רבה 🙂

[מלכי גרינפלד]

קראתי לפני כמה ימים, נהניתי ואמרתי לעצמי חמוד אבל אני לא שם

ופתאום התהפך עלי הגלגל וכל הזמן אני מתחרבשת עם עצמי ‘את שמחה או עצובה?’

ומוצאת את עצמי אומרת: “שמחה בשבילה וכן, קצת עצובה בשבילי”

וזאת הגדרה כ”כ מדויקת וקולעת!

תודה שהקדמת רפואה למכה (יותר מדויק, רפואה לשמחה או להתחרבשות…)

ועשית לי סדר ברגשות

נהניתי מאד לקרוא זה כתוב בצורה כייפית וזורמת לקריאה

[אפרת קופמן]

שמחה שהתחברת אחרי המקרה, עצובה בשבילך שאת קצת מרגישה ככה.
אבל תזכרי שמותר לנו להרגיש ככה, ושאת לא רובוטית, פועלת מהראש.
אל תרגישי שאת חבה או קרובה לא מפרגנת, כי אין לך שליטה על הרגשות שלך. את עושה ומשתדלת לשמוח בשמחתה כמה שאת יכולה.
הבנתי שאין לי צורך להלקות את עצמי, כי זאת פשוט המציאות – “אני שמחה בשבילה, עצובה בשבילי” וזה לגמרי לגיטימי ובסדר. תהיי שם. ברגש הזה מכל דבר פחות טוב נולדת תובנה חשובה נוספת.

[רבקי פ]

וואו אפרת!

כתיבה מדהימה ונוגעת!

אפשר להעביר לנבחרת?

[אפרת קופמן]

תודה. איזה כיף שאהבת.
ברור, שאת יכולה להעביר, האמת? זאת המטרה… אבל מה זה הנבחרת?

[רות סויסה – עיבוד תוכן/כתיבה שיווקית/עריכה והגהה]

היא התכוונה – קבוצת נבחרת לבחורות…

הקבוצה בקדם לבחורות בלבד

[מיכל]

ואווו,
כתיבה ככ כנה ונוגעת,
נדיר
קראתי מרותקת ממילה ראשונה עד אחרונה

[אפרת קופמן]

תודה רבה

[רחל אמסלם]

ה”שמחה בשבילך- עצובה בשבילי” – זה לאו דווקא מאותן סיבות.

זה באמת ייתכן שמישהי כרגע שמחה מסיבה מסויימת ואני להיפך בגלל סיבה אחרת לגמרי, וזה לא סותר לדלג לרגע על הכאב שלי בשביל לשמוח איתה בשמחה שלה!

ככה אני חושבת…

כשאני משתתפת בשמחה של חברתי ובאותו יום התבשרתי בבשורה מצערת אני מאחלת לה “מזל טוב” מכל הלב למרות שאצלי בלב יש קרכץ מכווץ’ היא לא אמורה לדעת מזה באותו רגע של שמחה שלה…

אני אומנם מאוד כואבת אבל הגעתי לשמוח בשמחתה ועלי לשים מסכה של שמחה ולרקוד איתה ולאחל לה רק שמחות!!

אין קשר בין הצער שלי לשמחה שהיא זכתה לה כרגע!

גם אם אני מעוכבת ומחכה כבר זמן רב, אני מגיעה לאחל מזל טוב וללכת. אח”כ בחוץ או יותר נכון בין 4 הקירות שלי בבית – אוכל לפרוק את כאבי כרצוני – למרות שהיום הייתי מייעצת להסתכל על הכל בעיניים של אמונה ולנצל את הזמן לתפילות ותפילות ועוד תפילות!!! כל תפילה מתגשמת בסוף בדמות החתן המיוחל ורואים עין בעין שכל תפילה נחשבת!!

המתנה = מתנה!!

[אפרת קופמן]

תראי, התגובה שלך מתחלקת ל-2 חלקים.
בחלק הראשון את מדברת על עצב וכאב שלא בהכרח קשור לחברה ועל איך אפשר וצריך לשמוח בשמחתה בלי כל קשר. (בלידה, באירוסין, בחתונה וכו’.)
בחלק השני את מוכיחה שזה כן קשור: “בין 4 קירות היא יכולה לפרוק את הכאב.” אז מסתבר שזה קשור…

אין כל קשר לאמונה במקרה הזה בעיניי, כי בסופו של דבר זהו רגש ותחושה בלתי נשלטת.

זה לא אומר שאני לא אגיד לה מזל טוב בחיוך, זה רק אומר שאני צריכה להפנים ולהכיל את מה שאני מרגישה בפנים. את 2 הרגשות המנוגדים כ”כ אחד לשני.

בסופו של דבר, שורה תחתונה, אני חושבת ששתינו מסכימות שזה מורכב, ואפילו קשה, ומותר ואף לגיטימי להרגיש את 2 הרגשות האלה ביחד בזמן שמחה של חברה טובה, ובעיניי מי שלא מרגישה ככה, אפילו לא קצת, היא לא שקופה עם עצמה לגבי מה היא באמת מרגישה.
סליחה על האריכות. הייתי חייבת…

[איילה גוטרמן]

זה מזכיר לי את הספר של תמי גרוס בקרוב אצלך והכתיבה שלך כל כך אותנטית ונוגעת בנימים הדקים של הנפש.

זה מאד מזכיר את מי שנמצאת בשלב של הגרושה שמרגישה בכל הולדת תינוק לשכנים מכרים וכו’ את השמחה בשביל השני ואת הצביטה הזאת מאידך.

שנזכה לשמוח באמת מתוך שמחה שלימה.

[אפרת קופמן]

תודה רבה. איזה כיף לשמוע.
אמן.