תגובות לסיפור/ מ. וינברג

[הודיה .]

וואי קראתי עכשיו כמה פרקים ברצף
זה מדהים איך את כותבת על כל כך הרבה דמויות ועל כל אחת את כותבת מזוית ראיה שונה
את מוכשרת ממש!!

[מירי]

תודה הודיה, מחמיא לי!!❣

מקווה שאין מידי הרבה דמויות..

[מירי]

פרק מ”ב כאן.

(אגב, שיניתי את שם המשתמש שלי..)

[יהודית ברוורמן]

היטבת לתאר את הזוג המעניין והגנוב הזה 🙂

ממש התחברתי…

[מירי]

תודה🙏

כיף שהתחברת..

[רותי גולקרוב]

פרק מתוק ממש!!

זוג חמוד ומעניין

צחקתי ונהניתי…. 😂

[מירי]

תודה, כיף לקרוא!😍

[ברכי שלזינגר]

אהבתי את הפרק

זוג ממש חמוד בתקשורת שלו

מעניין שדווקא גרם לי מאוד לרחם עליהם….( בקטע שהם חושבים שזה חלום…)

תודה

[מירי]

תודה, שמחה שאהבת!💜

יכול להיות שמה שרחמת עליהם זה שהם לא מאמינים לעצמם שהם יכולים לזכות?

[ברכי שלזינגר]

גם

( התאמת שבכל הקטעים שלהם היה לי רחמים על הלא נורמליות שלהם…)

אולי כי אני סתם רגשנית……

בכל אופן את אלופההההה כותבת מדהים!

[חני ברים]

מירי אני פשוט מתפנקת עם הסיפור שלך!

[מירי]

ממש כיף לשמוע חני!

[מירי]

👍🙏

תודה ברכי

[ליבי .]

וואו!

סיפור מהמם וכתוב מתוק מדבש:)

זה הגיוני שהם לא חושבים בכלל על הבן שלהם?

2 סיבות למה נראה לי קצת מוקצן ההתעלמות שלהם:

1. אחד על השני הם כן חושבים וכן מתחשבים ודואגים זה לזה.

2. גם אם אין אהבה כי יש בעיית תקשורתית – דאגה כן אמור להיות.

זה רגש שהקב”ה טבע בכל ההורים, גם החיות דואגות לילדים שלהם כאינסטינקט מוטבע.

לא חושבת שיכול להיות שהם חיים בהתעלמות מוחלטת מילד שלהם.

[מירי]

תודה ליבי!

ההערה שלך צודקת, תודה שהארת את תשומת ליבי..

האמת חשבתי שמרוב שהם מאוכזבים ולא יכולים להתמודד עם הבן שלהם

הם מכחישים את קיומו,

אבל כנראה באמת הגזמתי..

אנסה לתקן זאת בפרקים הבאים..

[מירי]

פרק מ”ג כאן, בהנאה!

[כבי אנרגיות]

וואו מירי את מאלפת!!!!!

איך אהבתי את הקטע הזה!!!!!!!!!!!!!

“לגדעון היקר לי מאד. ראשית אני רוצה לאחל מכל הלב- מזל טוב ויום הולדת שמח. גם יום ההולדת הספציפי היום, וגם בכללי- אתה עכשיו בתהליך של למידה, בחינה, התבוננות, כמו לידה מחדש. ועל זה אני רוצה לאחל לך- יום הולדת שמח!

שנית, אני רוצה להביע באוזניך את הערכתי. אתה בחור עמוק, רגיש ורוחני, חושב ואמיתי, שלא נותן לעצמו ללכת בזרם עם כולם. יש בך גם שנינות וזרימה שגורמת שיהיה כיף ונעים במחיצתך…

הלוואי ולי מישהי הייתה מאחלת ככה!!!!!!!!!
את אלופה אני מאוד אוהבת את כל הרגש שאת מכניסה זה סוחט טוב את הלב!!!!!!

[מירי]

תודה כבי💜💙🧡

כיף לקרוא!

[ברכי שלזינגר]

תודה על הפרק

למה חשבתי שתפתיעי ויהיה גם הקלטות של ההורים של גדעון??🤭🤭🤭

מחכה להמשך

[מירי]

👍

רעיון!

חבל שלא חשבתי עליו..

[ברכי שלזינגר]

תאמת

שבגלל שראיתי בתגובה האחרונה שלך שתכניסי יותר את ההורים לתמונה אז כשקראתי את הפרק משורה לשורה הייתי בטוח שהנה זה מגיע…..😀

[מירי]

כן, הבנתי🙂

כתבתי את הפרק הזה מזמן..

וגם לא חשבתי על הרעיון.

בפרקים הבאים אכניס בעז”ה את העניין!

[מירי]

פרק מ”ד כאן

[מלכי שפר]

איזה סיפור ממש סוף מפתיע

[מירי]

☺

[מ ל]

סיפור ממש מעניין וחמוד!
כמה הארות:
– יששכר כותבים כך (עם 2 ש’)
– מאד מוזר לי הקשר בין גדעון להוריו, הרי בינם לבין עצמם הם כן יודעים להראות חיבה ומסירות, אז למה הבן שלהם גדל עם חסך כ”כ עמוק? (אני לא מתכוונת רק להווה ,למה בעבר הוא לא קיבל מהם אהבה?)
לגבי המונו של גבריאל:
– נשמע לי מוזר שאדם מחליט שיש לו מונו ולא בודק את זה במשך 3 שבועות, אולי זה משהו יותר חמור? מאיפה הוא כ”כ בטוח שזה מונו?
גם כשהוא מגיע לרופא , הוא “מודיע” לו שיש לו מונו והרופא מיד מאמין לזה ולא בודק
-לא שמעתי שמונו נגרם ממשהו רגשי. כמובן שכל דבר בגוף קשור גם בנפש, אך אם למישהו יש כאב גב, לדוגמא, לא תולים את זה מיד במשהו רגשי. אני לא חושבת שמונו שונה מכאב גב בהקשר הזה, תקנו אותי אם אני טועה

גם הרפואה הקונבנציונלית לא נוטה לקשר בין הגוף לנפש כ”כ מהר, עד כמה שידוע לי

[מירי]

מ ל, תודה על התגובה המפורטת!

אנסה לענות לך על הארותיך-

1. תודה- אני אשנה.

2. לגבי הקשר בין גדעון להוריו- לזהבה וליוחאי יש אותו סוג אופי, עם אותם מורכבויות, ולכן הם מסתדרים יפה. הם צריכים קשר יותר שטחי, לא דורשים יותר וכאילו ‘מבינים’ אחד את השני.

גדעון זקוק להבנה רגשית מעבר למה שהם מסוגלים לתת, לאהבה ולקבלה שקשה להם להשפיע. הם טיפוסים יותר אנוכיים ומחזירים אהבה למי שמכבד אותם ומעריך אותם. גדעון- באופיו המורכב לא הסתדר איתם והיה בשבילם ‘עול’ כבד, לכן הם מעדיפים להכחיש את קיומו.

עם זאת, אני מסכימה מאד שלא מספיק הדגשתי מה יצר את הפער הגדול. ולא סיפרתי על העבר מספיק בצורה שיובן החסר בהווה.

אני ‘מתלמדת’ תוך כדי, ובמקור (ובהמשך הסיפור) אני אנסה להרחיב יותר, וגם לתאר רגשות שכן נמצאים אצל הוריו של גדעון.

3. לגבי גבריאל- אני חשבתי שמובן שבתחילת המונו הוא עשה בדיקה שאשרה שיש לו מונו. אבל הייתי צריכה להדגיש את זה.

אני יודעת שמונו- זה דבר שונה משאר המחלות השגרתיות, מקובל להסיק שמונו מגיע ממשהו נפשי,

וגם רופאים קונבנציונליים מודעים כיום לפן הרגשי ויכולים להמליץ לטפל בזה.

אבל הארת את תשומת ליבי לחשוב על כך! (אולי לשנות קצת את הדו שיח שלו עם הרופא..)

[מ ל]

תודה על התשובה המפורטת!
אם גבריאל עשה בדיקה בהתחלה- בשביל מה הוא הלך עוד פעם לרופא?

[מירי]

כי חזר לו שוב החום ורצה לדעת מה אפשר לעשות…

באמת הייתי צריכה להדגיש!

[כבי אנרגיות]

סורי שאני מגיבה כזאת תגובה

אבל מעצבן אותי לראות כאלה תגובות!!!!

תנסי להבין לבד ומה שלא תדברי בפרטי אם מירי

באמת סליחה אבל עיצבן אותי כל השאלות

ניסתי להיות במקום מירי וממש דקר אותי השאלות כנראה שמירי פחות רגישה כי הגיבה באדיבות

או שלא נעים לה לומר ובאמת סליחה על התגובה החריפה לא התכוונתי אני לא כזאת בד”כ

ולי היה מונו ואמרו לי לעשות בדיקות נוספות

בצע בדיקות נוספות כדי לשלול זיהומים ויראליים אחרים לגרום לתסמינים דומים.

[שרה לרנר]

גילוי נאות: לא קראתי את הסיפור הספציפי הזה (לא אישי, פשוט לא אוהבת לקרוא סיפורים בהמשכים…).

אבל המטרה בהעלאת סיפור בפורום מקצועי לכתיבה ספרותית היא לקבל משוב וביקורת. כבר נכתב על זה הרבה בעבר, והעלאת קטעים היא על דעת כך שאת פתוחה לביקורת.

הבמה הזו מיועדת לביקורת עניינית, שמאפשרת לכותבות לדייק את הכתיבה שלהן.

כשאת מעלה סיפור ומישהי אחרת טורחת וכותבת ביקורת עניינית ומפורטת – זו מחמאה. הסיפור נגע בה, ולכן היא הרגישה צורך להגיב. ביקורת זו לא מילה רעה.

ואגב, מהתגובה של הכותבת, נראה שהיא נוטה יותר לדעה שבעד משוב וביקורת.

[מ ל]

כל מילה , שרה לרנר!
תודה שדבררת אותי

[ברכי שלזינגר]

תודה על הפרק

מקווה שפעם הבאה לא ישכח את הרב קו הרי ניסים לא קורים כל יום☺️

ואגב מ ל לפי מה שידוע לי מגוגל יש הקשר מאוד גדול בין לחץ נפשי לתגובות בגוף..( קראתי גם בסיפור לבית – אבן ניר המספריים.היא כותבת שם גם על הנושא – תפיסת שרירים קשורה ללחץ נפשי…..סתם נקודה)

[מ ל]

זה בדיוק מה שכתבתי, הגוף והנפש קשורים. לא התכוונתי להתווכח עם זה

רק הארתי, שבד”כ, בנ”א שסובל ממשהו פיזי – בד”כ לא מקשרים את זה לנפש מיד, לא הסביבה הקרובה ובטח שלא הרופאים.
אני מדברת על התנהגות רווחת, לא אם זה נכון או לא לעשות את זה
כשקוראים סיפור- מצפים לראות התנהגות רווחת ונורמלית, לא משהו חריג (הרי גם אם יש מישהו אחד יוצא דופן, זה לא כ”כ הגיוני שכולם בסיפור נוהגים באותו אופן חריג)
זו דעתי, ואת לא חייבת להסכים איתה

[ברכי שלזינגר]

🤗

[מירי]

👍😁

ברכי, לגבי ההקשר בין גוף לנפש- תראי את התגובה הקודמת שלי,

נראה לי שמונו זה דבר שונה מבעיות גופניות אחרות..

[מירי]

פרק מ”ה כאן

[ברכי שלזינגר]

תודה על התדירות הגבוהה של הפרקים זאת מעלה! זה לא מובן מאליו…..

אהבתי שפתחת עוד כיוון בסיפור( על טארק) ולא שהיה משהו ונגמר

מקווה שלא תעשי בושות לאילה מול חמותה ושלא יהיו פיצוצים🤭

מחכה מהר להמשך❤️

[מירי]

ברכי, איזה נחמד לקרוא מה שכתבת, תודה!

בנוגע לאילה ולשויגער- נחיה ונראה..🤭🙂

[מירי]

פרק מ”ו כאן

[ברכי שלזינגר]

נו באמת.הפסקת באמצע המתח😜😜😜

ואיזה חמוד הקטע עם יוחאי…..

תודה מחכה להמשך

[מירי]

🤭סורי..

👍

[מירי]

פרק מ”ז כאן

אשמח לשמוע מה אתן אומרות..

[רותי גולקרוב]

פרק חמוד ממש

מסכנה חנה, בקושי הספיקה להיות שם…

מאד קשה הקטע הזה שלא משתפים שמישהו לא מרגיש טוב

עדיף להגיד מה קרה מאשר להתבוסס בזה שלא יראו ולא ישאלו ואיך להתחמק מכל דבר

וכל הסביבה כבר חושבים שקרה משהו נורא ואיום

איך חנה יוצאת לרחוב ואף אחד עדיין לא שאל אותה מה קרה לגבריאל? היא גם רב היום בבית?

וגם עוד משהו שחסר, הסמינר לא יצר קשר לנסות לברר מה קורה? איך זה יכול להיות? הוא לא עונה לטלפונים? למה לא באים אליו לבית? זה מוזר שאף אחד לא מנסה להבין לאן נעלם המנהל….

תודה על הסיפור המעניין! אני ממש נהנית לקרוא אותו

[מירי]

רותי, מעריכה את התגובה המפורטת.

אודה ואתוודה- לא הייתי שלימה לפני ששלחתי את הפרק,

אבל לא היה לי סבלנות מידי ל’התחרבש’, ושלחתי..

עכשיו אני מסתפקת אם בכלל כדאי להוריד אותו,

יכול להיות שהכנסתי נושא שקצת קוטע את הרצף, למי שלא מעניין אותה כ”כ..

ומה שכתבת בנוגע לחנה וגבריאל-

באמת לא ‘כיסיתי’ את הפרשה מכל הכוונים…

אני אחשוב איך להתקדם בעניין שלהם..

וצודקת שסוד מעיק הרבה יותר כשמנסים להסתיר אותו..

תודה!

[ה]

קטע ממש יפה,

אני ממש אוהבת את הסיפור,

נראה לי שקצת מוזר שבאסיפת שכנות מתייגים מישהי עם פאה בלונדינית, מה הן לא מכירות את השמות של השכנות בבניין?

[ברכי שלזינגר]

שימי לב שמירי בחרה לקרוא כך לכולם ( השכנה מהדלת ממול.שכנה סמוקת לחיים .אחת בעלת פאה בלונדינית……) אז לא נראה לי שזה כזה מוזר…

[ה]

השכנה מדלת ממול זה סביר – מסביר מה הקשר שלה לאסיפה

אבל אחת עם פאה בלונדינית יוצר ניכור – רושם של אישה זרה מהרחוב..

[ברכי שלזינגר]

צודקת 🤗

[מירי]

תודה ה ה

חושבת על העניין.. אשנה במקור!

[ברכי שלזינגר]

לקח לי שניונת עד שנזכרתי מי זאת חנה….

תודה על הפרק❤️

וכרגיל מחכה להמשך🤭

[מירי]

💜👍

ברכי, תודה על הפידבקים!

[כבי אנרגיות]

אהבתי שסיימת שהולכת לראות מה בעלה יאמר ממש הגדרת את הטיפוס שלה : )

מס’ 2 “אוי ואבוי! בטח האנשים שנפגעו צריכים עזרה, מה אני יכולה לעשות למענם? תהילים? תפילות על קברי צדיקים? עזרה…”

מספר 7 הוא טיפוס אוהב חיים וחברה. האמת, בגללל שזה מקרה כזה, קשה למצוא פה תגובה מתאימה לטיפוס 7.

מספר 9 הוא טיפוס רגוע, שוחר הרמוניה ושלווה. התגובה שלו תהיה- ‘אוי ואבוי, ה’ יעזור..’ ולמהר לשכוח מהעניין.

וואו מזדהה מאוד אם מספרים 2,7,9 והכי הכי אם 4 וואו ממש אהבתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

מספר 4 תכנס לרגשותיהם של הפצועים, של משפחותיהם, אולי אף של מי שעשה את התאונה, יכול להיות שהיא תרגיש רצון אף לעזור להם רגשית עם התחושות

[ברכי שלזינגר]

מירי???????????????????????????

מאיזה כיוון את לוקחת הפסקה?????????

או שהתכוונת להפסקת קפה🤭🤭🤭

מוכנה לשלוח לך שוקולד 🍫🍫🍫

אני רצה לחסום את אילון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני לא מוותרת בשום אופן על הסיפור!!!!!!!!!

מחכה מהר מהר להמשך ❤️ 💜💙

[מירי]

תודה ברכי על התגובה המחמיאה,

ממש מחמם את הלב.

כרגע מפסיקה, עוד כמה ימים אראה מה הלאה..

[מירי]

ולא מתנגדת לשוקולד…🤭🧡