תגובות, משובים, ביקורות לאתגר שלנו ✨

[שני מילר]

לוקחת לעצמי את הזכות להיות ראשונה…

נעמי – הקטע הראשון אותנטי ממש, מכניס ישר לאווירה ולתקופה עד לניואנסים הקטנים,

הרקע ברור מאוד בצורה טבעית מבין השורות

נותר חלק עמום ‘מה עם האמא? להיכן היא הלכה?’

בעיני מחזק את האמינות בסיפור.

בתוך כל הקושי המרכזי (גרמניה הנאצית) הצלחת להעביר רגש פשוט של ילדה קטנה.

הייתי ממש מוקסמת!

לגבי השני, חכי שיהיה לי זמן לנתח 🙂

[נעמי – מלטשת מילים]

תודה על הניתוח המפורט!

האמת שזה ניצוץ של סיפור שעלה בי פעם וכבה אחרי הקטע הזה. לא הצלחתי להתקדם.

אני באמת לא יודעת איפה האמא. אפתיע אותך עוד יותר: אני אפילו לא יודעת אם הילדה יהודייה.

בעיניי ייתכן שהיא אפילו גרמנייה, אולי ההורים שלה קומוניסטים?

בקיצור, אם יש לך רעיון, אני ממש אשמח לפתח את זה…

[שני מילר]

אני כמובן חשבתי שהילדה יהודיה… בראש בנאלי

הייתי מפתחת אולי שהאמא יהודיה והאבא לא? ליצור קונפליקט.

סיפור כולו על גויים לא ילך. אולי חילונים

[נעמי – מלטשת מילים]

בכלל לא ילך סיפור על גויים? גם אם הם נניח יסתירו איזו ילדה יהודייה?

כי אהבתי את חוסר הבנאליות שבדבר.

ויש לך רעיונות לאן אפשר לקדם את זה?

איזה דיון פורה!

[נועה Noa]

אהבתי מאד את הקטע שכתבת!
היה לו ניחוח מאד מעניין, למרות הבנליות לכאורה של התקופה.
יש אופציה שהאבא יהודי והאמא נאסרת בעוון נישואין ליהודי.
אבל בד”כ כזה דבר היה קורה יותר מאוחר, ופה הבנתי שזה ממש בתקופת העלייה לשלטון?
אוסטריה או גרמניה?

[שני מילר]

האמא נעלמה. אם היא גויה, זה מעורר שאלה

אולי היא נגד המשטר החדש

אולי היא הולכת להבריח/להסתיר ילדה יהודיה

כן הייתי נוטה לכיוון של יהודים (אולי רק האמא)

מנותקים מדת

מסביר את ההסתכלות של הילדה על העניין (היא לא מפחדת בכלל)

[נעמי – מלטשת מילים]

שושנה, דבר ראשון תודה על האתגר הנפלא! התמכרתי… כל המחשב שלי מלא בכאלו קטעים מקסימים שסוף סוף ממצמצים מול האור לראשונה!😉

דבר שני רציתי לשאול אותך לגבי הקטע השלישי שהעלית, לא מספיק היה ברור לי מה הרקע ומהי ההתרחשות.

[שני מילר]

מה כן הבנת ממנו? אוף… כי לי הוא נראה ממש ברור

מסכימה איתך, גם אני התמכרתי…

[נעמי – מלטשת מילים]

קשור אולי לירידים באירופה, כמו לייפציג?

[שני מילר]

כן.

הסיטואציה עצמה- הנער קבל כסף מאבא, קנה לעצמו דברים, קבע איתו להיפגש אחר כך והוא לא מוצא אותו…

ובקריצה: מלא מסרים- הצורך במותרות, המחיר על בחירות אישיות

מה חסר בו לדעתך? למה לא מובן?

[נעמי – מלטשת מילים]

יפה!

אז אם באמת מדובר בתקופה הזו, אולי כדאי שתזכירי איזה שם של עיר. מצידי לייפציג בשביל הסטריאוטיפ…

מאוד ברור שהנער מחכה לאבא ושהוא לא הופיע בזמן, אבל לא היה מובן שאת הכסף קיבל מאביו.

(כבר בקריאה ראשונה ברור שזה קטע עם מסר…😉 כי הבחור פה בעצם מקבל את עונשו…)

אגב, התיאורים מוחשיים ממש! נהניתי מהם מאוד!

[שני מילר]

שרה לרנר

ממש אהבתי את הקטע שלך.

הרעיון שהעברת חד וברור, השוואה בין יוסלה – הילד שכל המדינה מחפשת לבין יוסף התימני

שנעלם (נלקח) לאמא שלו ואף אחד לא מחפש.

הצלחת להעביר בכמה שורות בודדות רעיון שלם, זה מיוחד בעיני

[נעמי – מלטשת מילים]

מצטרפת. בעיניי הכתיבה של שרה לרנר היא השראה.

דווקא חשבתי שזו איזו ניצולת שואה או משהו… לא קישרתי לתימנים. מעניין.

[שרה לרנר]

תודה!

אכן, התכוונתי לילדי תימן.

[ה]

מצטרפת למחמאה גם אותי קנה העניין שהצלחת להעביר עלילה + מסר ברור בקטע קצר וקולע

[תמר זיו]

חיה אלטמן, הקטע שלך מדהים. התחברתי לאווירה ולהיסטוריה…
ריקי לפאיר, הקטע שלך יפהפה. נהניתי מאוד לקרוא.
הפריע לי הכתיב של “עזרה” בתור שם של ילד. לא כותבים את זה “עזרא”?
המוטיב של “ילדים גדולים לא בוכים” חזק מאוד, והרגש המודחק בולט בצורה שמכניסה
מאוד לאווירת ההישרדות.
שני מילר, הרעיון לאתגר מושלם 🙂
אפשר רק הערה? הקטעים שלך כתובים טוב, אבל לא מספיק ברור לאיזו תקופה היסטורית
הם משתייכים. לדוגמא הקטע מעורר ההשראה על סבתך – יפהפה, אבל לולא ההערה לא
היה ברור לי לאיזו תקופה הכוונה. (צריפים היו בהמון סוגי יישובים. לולא השם
שורק’ה שזיהיתי כמזרח אירופאי, בהתחלה חשבתי על עולי תימן).

[שני מילר]

הי תמר, תודה על ההערה!

הרמזים שלי קיימים אך דקים מאוד.

לדוגמא: הכל זמני’ לחש לי ראובן וגם:מצטרפת לתקווה הבוערת בליבות האנשים. (מרמז על התקווה לעלות לארץ, מאפיין את קפריסין.)

שורקה -מרמז ג”כ.

שריד לאותו יום לא רחוק. – סימן שהאנשים עברו משהו בחיים

יכול להיות שהייתי צריכה להוסיף איזכור לספינה מעפילים או משהו, כדי להדגיש?

[ה]

דווקא הבנתי ישר שמדובר על קפריסין

[שני מילר]

ריקי לפאיר הקטע שלך חזק ומעביר את התחושות של הנער.

הפריע לי קצת שבכל הקטע תיארת את הקשיים של עזרא

ובסוף בשורה אחת את השמחה.

ובשורה אחת את הצער

הקטע לא מחולק נכון,

מה שהייתי אני מדגישה

אחרי התיאור על הקושי של עזרא

הייתי מספרת על השמחה בתינוק החדש. על האור בעיניים של עזרא, שמשמש קונטרה למצב שלו כילד שהתבגר בטרם עת. זהו.

לא חסר בו השורה של הפטירה

זו דעתי

את יכולה כמובן לחלוק

[נעמי – מלטשת מילים]

חיה אלטמן – אהבתי! חזק! רעיוניסטיות לשמה…

קצת היה לי קשה בתחילה להבין מה התקופה.

[חיה אלטמן]

תודה על המשוב, @nomycarmel !

דווקא השתדלתי להכניס כמעט בכל משפט איזה משהו מרמז, אבל אולי בגלל שזו לא ממש “תקופה” קדומה עם מאפינים מובהקים, זה פחות בולט.

תודה על המילים הטובות בכל אופן, וגם לך @TAMARZIV , את תמיד מפרגנת לי:)

ובאופן כללי הקטעים פה אחד אחד מוצלחים, נהניתי ממש! היה כיף לקרוא!

תודה ל @shanimiler על האתגר המעניין, וגם על הדיון משבוע שעבר על ביקורת ספרים, נראה לי שדווקא הלך לא רע- בניגוד לתחזיות הקודרות 😉

[תמר זיו]

לגבי הקטע של ריקי לפאיר – וההערה של שני מילר –
אני הבנתי שמדובר על עולים תימניים, והילד לא נפטר אלא… איננו. נחטף, במילים
אחרות.
אז לכן דווקא הקונטרה הזה הכי חזק ומדהים. לדעתי, כמובן.
שרה לרנר, אני אפילו לא מגיבה לך 😉 מרוב שאין מילים, כפשוטו, לטובה. (טוב, את
כבר יודעת מה אני חושבת על הכתיבה שלך… אז באמת אין צורך לפרט כל פעם מחדש
כמה היא מושלמת)
שני – לגבי הקטע במחנה מעפילים – כן, לדעתי כדאי לתאר העפלה. או משהו אחר שיתן
אחיזת זמן. כי התיאורים הדקים שהכנסת יכולים להתאים לתקופות נוספות בהיסטוריה
המדממת של עם ישראל. ובצורה כזו הקטע הופך יחסית בנאלי, תיאור גבורה יהודית,
שההיסטוריה המפוארת מעוטרת בכאלה. ציון מדויק יותר של תקופה ומאורע, יאפשר
להתחבר בצורה יותר מדויקת. לדעתי, כמובן.
ורק מסתייגת: כמובן גבורה יהודית היא משהו ייחודי ולא בנאלי בכלל!!! אבל
בספרות הוא עשוי להיות קצת נדוש.

[שני מילר]

לא בכל קטע על עולי תימן חייבים להגיע לסיטואציה הזו

כאילו, אם כבר בתחילת הקטע את מבינה שזה יהיה הסוף

אז מה עשינו?

יפה לתאר ילד וחיים מלאי עבודה והתמודדות ולא צריך שתמיד יסתיים טראגי

במיוחד שכאן זה גם לא חסר בעיני כי הקטע עמוס.

אבל זו דעתי, מרשה לך לחלוק…

[ריקי לפאיר]

דבר ראשון- תודה על התגובות!
שגיאת הכתיב באמת היתה טטעות של המקלדת שלי….
בכל אופן אני בחרתי לתת הרבה יותר מקום להרגשת ההשרדות ולקיחת האחריות שלא תואמת גיל מהמקום של שאר הרגשות (-שמחה…) כדי לחזק את הטעם איתו יוצאים מהקטע. אך בהחלט קיבלתי את הדעה שלך שכן הייתי צריכה לפרט יותר משורה אחת.
ברור שלא כל סיפור חייב להסתיים טראגי אבל כאן כן רציתי לתאר לא רק איך ביום יום הוא לא נתן לעצמו לכאוב אלא גם דווקא בזמנים הכואבים ביותר, הרבה מעבר לתמיד.

[שרה לרנר]

@Saraltdaa , איך היה לי כיף לקרוא!
אני אפילו לא יודעת אידיש, אבל זה זרם לי כל כך טוב בקטע.

[Sara Amor]

תודה:)

האמת שגם אני לא יודעת אידיש, אבל הגוגל טרנסלייט ידע….

אני מניחה שדוברות האידיש יזהו שם טעויות לרוב😅

[אתי אדלר]

ת. עקבי אהבתי מאד את בחירת התקופה והמספר. וההערה שבתחילה הכרחית. ניתן ללמוד כ”כ הרבה מהקטע הזה גם אלינו לתקופות של מלכות בחושך. כל אחת לעצמה. ולמקום הזה התחברתי

[רחלי …]

תודה על האתגר המהמם!!

[צהלה]

רחלי הקטע שכתבת מיוחד. מבינים מעולה על מה מדובר

באופן אישי ליבי עצר מפעום בסוף.

תכננתי חנינה….

[רחלי …]

תודה לך!!!

גם אני תכננתי חנינה…

אבל אז גיליתי שהאורך לא מאפשר ניסים בדרך הטבע:)

[שרה לרנר]

קטע מעולה. כתיבה חיה ומוחשית.

גם אני הרגשתי את הפעימה הזו בלב כשהגעתי לסוף.

הייתי בטוחה שתסיימי בחנינה, והתאכזבתי כבר… ואז הגעתי לסוף שלך, והצלחת להפתיע. חזק מאוד.

[רחלי …]

תודה שרה!

שמחה לשמוע!

[חיה אלטמן]

@RRRRR

וואו וואו וואו

נעתקה נשימתי כפשוטו

תרשי לי כן הערה קטנה, בקטע הראשון, אישית הייתי כותבת את הדו שיח של האבא עם בנו במשלב גבוה יותר, שיותר מתאים לתקופה (לא שאני יודעת איך דיברו אז, אבל מה שעכשיו ממש מרגיש שפה עכשווית)

לדוגמא במקום “תענה לי”- “ענה לי” וכזה…

תצליחי!

[רחלי …]

תודה!!!

את צודקת, תודה לך על התיקון.

[פסי פישר]

תודה על האתגר!!

באמת החיה פה את הקהילה.

נהניתי לראות מהצד…

נראה לי כדאי לתת איזשהו דד ליין ואז להעלות אתגר חדש

לא?

[נועה Noa]

@etyadler אהבתי מאד מה שכתבת!
זה היה מפתיע ומרגש… החזרתיות של הסיטואציות המחישה מאד.
בקשר לסיטואציה האמצעית, היא סיפור מוכר, אמיתי?
כי אף פעם לא נתקלתי בו ואני דווקא מכירה הרבה…
יכולה לפרט עליו?

[אתי אדלר]

מובא בספר “מבשר טוב- מעלת תפילת נשים” סיפור על חסיד שנסע אל החג לרבו הבני יששכר מדינוב. שאשתו הסכימה לו לנסוע רק בתנאי שמחצית מזכויותיו יעברו אליה ושיבקש זאת מהרבי. כשנכנס במוצאי חג אל הרבי אמר ו שהוא צריך לבקש מחצית מזכויותיה. והטעם: הוא קיבל חויה רוחנית וטעם בעבודת ה’. היא נשארה עם עבודת ה’ בטעם של עבודות הבית.

הספרים מבשר טוב הם של האדמו”ר מביאלא זצ”ל

[אתי אדלר]

לא זוכרת ברגע זה מי כתבה את כל אחד מהקטעים על משה בתיבה. התרגשתי לקרוא בהשוואה את 2 הקטעים ולהבין כי בינו שנות דור- כ”כ הרבה מסרים בכל ארוע שלומדים.

[אתי אדלר]

חוששת, אבל מציעה אתגר. אם לא מתאים אפשר להתעלם או להגיב. מקבלת בכיף גם חריפות(בשורוק):

לכתוב סיטואציה אחת ב2 ז’אנרים שונים. לדוגמא רגש לעומת מתח. בגוף ראשון לעומת גוף שלישי וכד’.

מישהי רוצה לנסח כשרשור חדש או שיש לכן השגות?

[ת. עקבי]

לי יש. נא לא לקחת את האתגר לחיים האישיים.

מניסיוני, כשזה מגיע לשם – גם האתגרים מאבדים שליטה.

אולי לא במה שהצעת, אבל במה שיעלה בעקבותיו. כך היה עם האתגרים שהעליתי, לכן הרמתי ידיים.

[שרה לרנר]

את צודקת בקשר לניסיון העבר…

אבל מה אפשר לעשות עם זה?

כל חיינו נכתוב רק היסטוריה או מד”ב?

[ת. עקבי]

חייב לכתוב דווקא על משהו שקרה לי אתמול? אי אפשר להמציא משהו על מישהו שהלך למכולת, קנה תרנגולת וגילה שהיא מטילה זהב? או שסתם כך אפרוחים. אבל כל כך הרבה אפרוחים שהבית התפקע, הוא מוכר אותם, קונה עיזים, ממשיך לפרות, שדות, טרקטורים וקיצר פותח מושב…

לא יודעת, סתם תכתבו משהו.

[שרה לרנר]

עכשיו נראה לי שהבנתי למה התכוונת.

“חיים אישיים” – הכוונה לחיים האמיתיים של הכותבת עצמה?

אם כך, אולי זו באמת הגבלה טובה, לפחות בתור התחלה. את צודקת שהרבה בעיות מגיעות משם (וגם מונעות כל אפשרות לביקורת, כי ‘זו החווייה שלי! ככה אני בעצמי הרגשתי! איך את מעיזה לומר על זה משהו?’).

בלי קשר, הצחקת אותי עם הסיפור הספונטני שלך. אולי באמת תפתחי אותו. (אזכור לרבי חנינא בן דוסא?)

[ת. עקבי]

נכון. החיים האישיים שלנו אמנם שווים בהחלט סיפור (ואני מעלה כאלו מפעם לפעם) אבל כשלא יודעים להגביל אותם, לבטא את התחושות בריחוק מסוים או לקבל ביקורת עליהם – עדיף להימנע. לפחות בינתיים.

הסיפור שמאזכר את ר’ חנינא בן דוסא – תרשי לי להשאיר אותו לדמיונך, כרגע?

[רחל פישביין]

אפשר קישור לאחד האתגרים שהעלית? שאבין למה את מתכוונת, אפשר באישי.

אני ממש לא מתחברת לסיפורים על רקע היסטורי או למד”ב.

בעיני הסיפורים הכי מעניינים הם מחיי היום יום של אנשים (שנראים) רגילים, ואם את זה לא מאפשרים…

[שרה לרנר]

אני ממש אוהבת את הרעיון, כי זה שפשוף מעולה בחשיבה גמישה. לא תמיד הרעיון הראשון הוא הכי טוב, והאתגר הזה מכריח לצאת מהריבוע של הרעיון הראשון. כלומר, גם אם סיטואציה מסויימת הצטיירה לי כמתאימה לגוף ראשון – אולי היא דווקא מוצלחת יותר בגוף שלישי, וכו’.

בקשר לבעיה ש @t.akabi העלתה – זו בעיה באמת, אבל נצטרך למצוא לה פתרון. באיזשהו שלב, כן צריך לכתוב על החיים שלנו…

יש למישהי רעיון לפתרון? אולי הגבלות כלשהן?

[נעמי – מלטשת מילים]

שמתי לב שבקרב הוותיקות בקהילה יש איזשהם משקעים ישנים שצפים כל פעם שמדברים על הנושא…

אולי כל פעם שנעלה רעיון לאתגר שמניסיונכן מועד לכישלון או לגלישה למחוזות לא רצויים, תתרענה על כך, ונעלה אותו עם כללים והגבלות ברורים?

אולי נפתח שרשור של התייעצות לרעיונות לאתגרים ותעזורנה לדייק את הכללים שהם צריכים?

יש פה רוח צעירה. חבל לפספס את ההתלהבות… זה יכול להיות נפלא לכולנו.

[ת. עקבי]

תראי, עכשיו אני יכולה לנאום מפה ועד מטולה שאתגרים רגשיים הם אסון, אבל ברגע שX תעלה על אחות חולה מאד,Y על אמא מתנכרת, Z על היותה אם שכולה וכן על זאת הדרך, תסכימי איתי שזה יהיה חסר רגישות עד אכזרי להגיד שזה לא המקום?

[תמי אפשטיין]

אפשר לכתוב על סיטואציה, אבל ממקום מגדל/ הפוך. תני טוויסט בעלילה האישית שלך (אמא מתנכרת? תכתבי על אמא מדי מגוננת. אחות חולה? אחות שהבריאה וכד’)

[נעמי – מלטשת מילים]

אהבתי ממש את הרעיון! זה פיתוח אישיותי מקסים. אולי נעלה את זה בתור אחד האתגרים הבאים?

[שרה לרנר]

אולי משהו כזה (תעזרו לי לנסח את ההנחיות המדויקות, ואז נעלה אותו בשרשור חדש):

בחרי ברגע/סיטואציה מסוימים, וכתבי אותה בשתי גרסאות: מתח ורגש/ גוף ראשון וגוף שלישי/ שני מספרים שונים/ וכן הלאה.

כדי שיהיה לכולן קל וזורם לקרוא את הביצוע שלך, הקפידי על אורך קצר, שישמור על עניין הקוראת גם בשתי גרסאות.

הגבלה: אין לכתוב על משהו שקרה לך בפועל, ושאת מעורבת בו רגשית. קחי בחשבון שהביצוע שלך עומד לניתוח הקוראות, וחשבי פעמיים: האם תחושי בנוח שינתחו אותו? אם לא – מקומו אינו כאן.

(לא הצלחתי לנסח את ההגבלה בצורה שאהבתי, אם למישהי יש תיקונים – אשמח מאוד.)

@etyadler , תגידי לי אם זה נראה לך – האתגר הוא שלך, לא רוצה להרוס לך אותו…

[ת. עקבי]

העליתי משהו שעונה על מה שאתי הציעה. רק לשים לב – אתגרים פתוחים מדי לא תמיד משרתים את המילה ‘אתגר’.

[שרה לרנר]

האתגר שהעלית מעולה ומגרה.

מה שכן – הוא אתגר למתקדמים… קשה מאוד לכתוב פחד בצורה אותנטית ולא קלישאתית.

[ת. עקבי]

אני לא מתכננת לתת ביקורת על קלישאות. הכול טוב.

ואפשר להעלות עוד אתגר, קליל יותר, אם תרצי. בזה לא אמורה להיות הגבלה (כלומר כן, בל נגזים :))

[חומי קרמינר]

אפשר להניח מראש שגם מי שכותבת בגוף ראשון לא מתכוונת למשהו שהיא חווה בעצמה,
וכמובן – להתריע על זה,
ומכאן והלאה לנתחת בחופשיות (וברגישות מתבקשת – כי גם אם מישהי לא חווה את זה,
היא כתבה את זה…)

[ת. עקבי]

את האמת אומר. ברגע שאני רואה שכתוב מקרה קשה, בין אם אמיתי בין אם לא, אין לי הסבלנות הנדרשת להתחיל לברר עם הכותבת את הנקודה וכמובן לא להיכנס איתה לפסים אישיים.

מעדיפה לא לבקר וזהו.

התוצאות הן –

1. הכותבת מפסידה ביקורת.

2. השתיקה על הקטעים מרבה אותם ומורידה את רמת הקהילה.