תובנות מיום כיפור תשפ”ה
-
תובנות מיום כיפור תשפ”ה
“מחה ועבר פשעינו וחטאינו מנגד עינך “<div>
הייתי שם , עשרות מתפללים סביבי.
כשפורצות המילים מתוכי
ןדמעות שזולגות
ורשות שנתונה, לטפטופי נטיפי המלח בציבור להופיע.
רק פעם אחת בשנה.
באמת? לחשתי.
באמת אתה סולח לי?
על כל הימים שהלכתי בחושך
וחשבתי , שאין בי כלום וגם לא יהיה.
כי מי אני בכלל? נטולת ערך עצמי.
ומה יש לי לתת? ומי רוצה להיות בחברתי?
ועשרות שדים שחורים שזעמו בתוכי
שכל מילה שהוצאתי לעיני כל. פעם.
הייתה לשנינה.
גם שנה שלמה,
בעיני שחורי עין ושחורי לב.
שטמונים היו בליבי.
יש דרך לתשובה ?
לבת המלך שחשבה שהיא תרנגול הודו.
שהכל סביבה סוער ורועש, היה.
ורק היא מכולן , לבדה,
התעטפה בשתיקה.
כי הייתה בטוחה, שהיא לא.
שהיא שונה ומוזרה.
שאין לה מקום בחברה.
שמי חושקת להיות איתה ולצידה.
“את אהובה”
אני לוחשת לה.
“את פשוט לא האמנת”, “את פשוט לא חשבת”.
שאת נשמה
לא ידעת, והיית בתוך עצמך, בגלות.
אני רוצה רק לחבק אותך.
ולספר שאת ראויה , וללחוש לקולות שאת ועוד איך שווה.
לצעוד איתך שוב בנתיבי נעורייך.
ולהדליק בתוך הדרך החשוכה,
פנסים של אורה.
<div>
</div></div>
Log in to reply.