תובנות ממעבר דירה ***שיתוף המשך***
-
תובנות ממעבר דירה ***שיתוף המשך***
אז כמו שכבר כתבתי עברנו דירה בשבוע שעבר
ופרקתי לכן את התובנות הראשונות שלי על המעבר,
בערך בקצב פריקת הארגזים (והוא יחסית מהיר).
ואל תשאלו אם הספקנו לפרוק את כולם, זאת נקודה רגישה.
אז אחרי שטיפה, מעט, ממש מעט, התאוששנו, לקחנו נשימה,
הנה עוד כמה תובנות שהפנמתי והוספתי לרשימה והנה היא (ואל תבקשו אותה ממני אח”כ. היא שקופה):
אחד – מה זה כמויות האבק הבלתי נגמרות האלה?
אני מרגישה שהכנסתי את הרגליים והידיים לחומר אפור וגרגרי, עופרת שמו?
שצובע לי אותן ונדבק אליי כאילו התחפשתי בפורים לאדם האפור, הרי בכולנו יש צבע, (עזבו, לא משנה…)
נדבק, ממש כמו דבק מגע 3 שניות, רק בשנייה אחת, צביעה חד”פ מהירה ועמידה
ואני כותבת ומודיעה לך חגיגית אבק: תפסיק להתרבות!
ולא, אני אביא עלייך שואב אבק עוצמתי מסוג חי או טכנולוגי שיחסל אותך, וזה לא מומלץ!
(דייסון, טינקו, ג’ימי בייבי ועוד…)
שתיים – מעבר דירה הוא בעצם צום שאין לו תאריך תפוגה. (לא מתלוננת, רק אומרת)
הרי לפני המעבר אורזים כל מה שרואים, וגם מה שלא רואים, (קריצה לשואב אבק)
אורזים את כל החבילות, הקופסאות שימורים ותבלינים, ומתחילים לצום.
בצום שאנחנו לא יודעים מתי ואיך הוא ייפסק.
(לא באמת, אבל לפחות בהרגשה שלי)
אז אוכלים פסטרמה כאילו אנחנו בטיול משפחתי בצפון ועצרנו באיזה פארק עזוב ומתיישבים לאכול על האבן
לצד פיתה עם מלפפון עם ביצה קשה ותפוצ’יפס.
עכשיו שלא תבינו לא נכון, אין לי שום בעיה עם פיתה ופסטרמה, פשוט ככה זה מרגיש,
כמו צום ארוך שאינו נגמר ומרגישה צורך לומר ולהדגיש בצדק גמור ומוחלט (טוב לא כמו המספר המוחלט)
שלוש – זה לא נגמר עד שזה לא נגמר (וזה לא נגמר אף פעם)
אז ברשותכם הרבה, פה אסיים לכתוב ולשחרר את הראש שלי, מרעשי דבק סלוטייפ נפתח ומשאלות איפה לשים כל דבר
(בארון הימני או במגירה השמאלית?)
אבל איזה כיף זה מעבר דירה, הא?
חייבים למצוא לדבר הזה פטנט יעיל. בדוק יהיה רווחי.
הלכתי לארוז המשך יבוא… (בתקווה שלא)
עוד לא נכתבו תגובות לדיון זה.
Log in to reply.