תחקיר

[ה]

קלינאית תקשורת זה לבעיות היגוי ושליפה, לא קשור להתנהלות מול חברות,

קושי חברתי קשור לטיפול רגשי,

ריפוי בעיסוק – מוציאים הפניה מרופא ילדים והולכים לאבחון במרפאת התפתחות הילד שם מאבחנים את הילדה וקובעים לה סדרת טיפולים אם יש צורך,

בגדול הכל מתחיל בריפוי ועיסוק ומשם מפנים לכל שאר הטיפולים הנצרכים,

מציעה לך למצוא מרפאה בעיסוק ולשאול אותה הכל…

[מרים סולובייציק]

מה לשאול אותה הכל? כל מה?

[שירה ישורון]

קלינאית תקשורת בהחלט קשור לקושי חברתי.

יש חמישה תחומי שפה ואחד מהם הוא פרגמטיקה שזה שימוש. כלומר איך משתמשים בשפה. ילדים בעלי ASD בעיקר, אבל גם בעלי קושי תקשורתי חברתי אחר נזקקים לעזרה של קלינאיות תקשורת המתמחות בתחום. באמת רוב הקלינאיות לא מבינות בתחום אלא מתעסקות בעיקר בהיגוי ושליפה אבל זאת טעות נפוצה חשוב שתקשורת חברתית לא קשורה לקלינאיות תקשורת….

[תמי אפשטיין]

א. זה נשמע מופרך מאד. תצטרכי לתת לכך ביסוס מדעי. למשל, להתייעץ עם נוירולוג אם זה הגיוני, לדבר עם ההורים, או כל דבר שיניח את הדעת

ב. יש הרבה נשות מקצוע שיסכימו לעזור לך לא תשלום. צריך רק לחפש אותן.

אולי תפני לפורום יעוץ, ותאמרי שלצורך סיפור את מחפשת נשות מקצוע אלו ואלו שיענו לך על שאלות.

[מרים סולובייציק]

זה נשמע מופרך אבל זה קרה, אני מכירה את הסיפור מקרוב, כיום, האמא של הילדה כבר לא בין החיים ואין לי את מי לשאול.

להכניס את זה לפורום טיפול זה רעיון טוב.

[פערי אייזנברג]

אני ערכתי פעם תחקיר על הנושא של ילדים מחוננים.

והבנתי שילדים מחוננים הם הרבה פעמים עם בעיות תקשורת, קשב וריכוז ועוד…

יתכן שזה המקרה.

[מרים סולובייציק]

הילדה אכן עברה מבחן IQ ויצאה עם מספר גבוה.

[תמי אפשטיין]

ואין לה אחיות או מישהי קרובה שניתן יהיה לפרר ולאמת את הפרטים כדי שיהיו מדויקים במיוחד?

[מרים סולובייציק]

רוב הפרטים המוגזמים נכונים ממש. לילדה אין אחיות גדולות, והאחות הקטנה לא תדע לספר לי על כך. כבר מזמן חשבתי לכתוב על זה וראיינתי את האמא של הילדה, אבל היא כבר אז היתה חולה מאוד וזה המידע שהיא סיפקה לי, בקושי רב.

[תמי אפשטיין]

והדמות בעצמה? דודות? חייב להיות עוד מישהו קרוב.

לחילופין – את יכולה לתפור דמות דומה, אבל שוב: לאמת את כל ההיתכנויות עם מומחים בתחום

[מרים סולובייציק]

לשאול את הדמות עצמה, ניסיתי אבל היא לא זוכרת הרבה, וזה רק מהחוויה האישית שלה, היא זוכרת קצת דברים שעשו איתה למשל: גילגול בתוך חבית מרופדת, גלגול על הדשא בחצר הבניין, שמו אותה בקרטון גדול ושפכו עליה קלקר גרוס, היו מגיעים אליה הביתה ונותנים לה ללוש בצק, ללכת על קורה צרה עם ידיים לצדדים, לטפס על סולם וכדומה, אבל היא לא יודעת את המשמעות של הדברים הנ”ל.

[ה]

הדברים האלו נשמעים קלסה של ריפוי בעיסוק וטיפול בתחושתיות.

[תמי אפשטיין]

החוויה האישית מאד חשובה לך, כדי להתחבר לדמות שאת עומדת לספר עליה

[פערי אייזנברג]

אם הילדה אכן מוגדרת כמחוננת, אז שום פרט לא מוגזם. במהלך התחקיר נתקלתי בזה הרבה ויש לציין שהקשיים של אותה ילדה התבטאו בתקשורת וחברה (כך הבנתי ממך) שאלה באמת התחומים בהם ילדים מחוננים סובלים במקרים רבים מבעיות

אם תרצי תוכלי לשלוח לי מייל לכתובת PDE2949 @ GMAIL

ואוכל לשלוח לך מאמרים בנושא

אשמח לעזור

[מרים סולובייציק]

תודה לך על התשובה.

קלינאית תקשורת אחת אמרה לי שהיא עובדת גם עם ילדים שיש להם הפרעות תקשורת. ואני לא יודעת מה לשאול אותה.

אני לא צריכה ללכת עם הילדה ל”התפתחות הילד”, כי זה רק סיפור בשביל ספר.

אני לא צריכה שיאבחנו אותה כי אין לה אבחנה מהסיבה שיש לה אוסף של תסמינים שאינם מצטרפים לכדי תסמונת מוכרת ורק מטפלים בתסמינים עצמם.

[תמי אפשטיין]

תציגי לה את הסיפור, ותשאלי מה היא אומרת, האם המקרה הזה זקוק לקלינאית? למה? באיזה תחום? איך תהיה העבודה ועוד

[ה]

מרים,

בכל מקרה שיש קושי התפתחותי לילד הרופא שולח למרפאה בעיסוק שתאבחן,

במקרה של קושי בהיגוי – לא מדבר, מחליף אותיות בדיבור, וכו.. יופנה לקלינאית תקשורת (גם קושי באכילה נבדק גם ע”י קלינאית תקשורת – לבדיקת השרירים)

מציאה לך לחפש מרפאה בעיסוק, להגיד לה שאת כותבת ספר ולשאול אותה מה התהליך, מה קורה אצלה בחדר, וכל הבשר שאת צריכה לספר, היא תוכל לתת לך מידע מלא ובמקרה הצורך להגיד לך איזה עוד מומחים את צריכה לאבחן,

יכול להיות שיש גם כאן בפורום מרפאות בעיסוק שישמחו לעזור לך…

[רחלי]

לא מדויק- קלינאית תקשורת מטפלת גם בקשיי תקשורת בכלל,
לאו דוקא מה שקשור להיגוי ודיבור.
ובהחלט במקרה של קושי בתקשורת, הבנת הוראות וכו , מפנים לאבחון וטיפול של קלינאית בנוסף למרפאה בעיסוק

[ה]

נכון, לא הצלחתי לשלוף את ההגדרה לזה..

אבל לא בעיות חברתיות.

[מירי]

עיכוב התפתחותי – באיזה תחום?

קשיים חברתיים ואיי קיו גבוה הרבה פעמים הולכים ביחד…

[מרים סולובייציק]

בכל התחומים.

[ה]

מרים את מתארת ילדה גאון מבחינה שיכלית- סופר מתאים לבעיות חברתיות (לא מחייב אבל בהחלט מצוי)

ובכיתה א’ זה בד”כ מחריף כי מבחינה לימודית הרמה הרבה יותר גבוהה ממה שהיה בגן כך שהיא 300% ובחינת התפתחות רגשית היא במינוס – אז הפער הרבה יותר גדול ומשמעותי

חוץ מזה בעיות התפתחות פיזית /מוטורית

ובעיות וויסות תחושתי

זאת אומרת ההתקדמות לא היתה היכן שהיתה תקיעה, אלא הפער בין ההצלחה לכשלון מתבטא הרבה יותר כשעולים לבית הספר.

[מרים ש]

מרים יקרה.

כמזכירה בהתפתחות הילד הייתי מציעה לעשות סדר.

לרשום בצורה מסודרת את התלונות והקשיים שמפריעים.

לפנות ראשית כל לרופא התפתחותי- הוא זה שיוכל לכוון ביחס לתלונות ולקושי העולה לאן להתקדם.

האם לאבחון דידקטי/פסיכו דידקטי/ אבחון קשב/ רפב”ע או קל”ת.

תמיד יוכל לתת לכם הפניה ואישור לקבוצות חברתיות- שכשמן כן הן עוזרות לילדים עם קשיים חברתיים ללמוד ולהכיל את הסביבה ברמה הגבוהה ביותר!(גם ילדים עם הפרעות תקשורת קלות, וכן בעיות של קודים חברתיים מופנים לשם אלה קבוצות מדהימות!!!).

הצלחה רבה!

[שירי 🙂]

מרים, מה שאת מתארת לא נראה כמו עיכוב התפתחותי.

אלא אם כן היו באמת קשיי שפה משמעותיים, בעיות בהבנה או עיכוב מוטורי.

בכל מקרה, רופא הילדים נותן טפסים למילוי ע”י הצוות החינוכי וההורים, ועל פי הנתונים,

צוות התפתחות הילד מחליטים איזה טיפול היא צריכה. לפי מה שנשמע, נדרש כאן קלינאית תקשורת

בשביל התקשורת והשימוש בשפה בחברה, מרפאה בעיסוק בשביל בעיות התחושה
(שהרבה פעמים מחריפים את הקשיים החברתיים) וטיפול רגשי שיעבוד על מיומנויות חברתיות.

[מרים סולובייציק]

מילוי טפסים של צוות חינוכי והורים לא רלוונטי:

א. מדובר בכתיבת ספר.

ב. הסיפור קרה לפני יותר מארבעים שנה.

ג. חלק מהמשתתפים בסיפור כבר אינם בחיים.

[שירי 🙂]

קראתי את השרשור והבנתי. לא חשבתי להפנות אותך למלא טפסים.

היה נשמע שאת רוצה להבין המערכת עובדת כדי שתוכלי להתייחס לזה בצורה אמינה בסיפור שלך.

אם את רוצה לכתוב סיפור אמין לתקופה ההיא, זו כבר בעיה אחרת.

[מרים סולובייציק]

אני חושבת שלפני 20 שנה הדבר דומה למה שקורה היום.

[ה]

את רוצה לכתוב סיפור כזה שהיה לפני 40 שנה

או איך שזה הולך היום?

אם לפני 40 שנה – אולי תחפשי אנשי מקצוע בבתי אבות.. זה ממש לא כמו שהולך היום…

אם לפי מה שהולך היום, אז תחפשי לך מרפאה בעיסוק שתענה לך,

ממליצה לך לעשות סדר להחליט ממה הילדה סבלה, גם אם אין לך דרך לוודא את זה תחליטי קודם על מה את הולכת…

[מרים סולובייציק]

בספר הסיפור קרה לפני 15-20 שנה.

הסיפור האמיתי קרה לפני יותר מ40 שנה

להחליט מה היה לה אני לא יודעת כי אני לא מכירה תסמונות כאלה אצל ילדים.

ויש תסמונות לא רלוונטיות וכדו’

[שירי 🙂]

15-20 שנה עד כמה שאני זוכרת, זה כמו היום.

[שירה ישורון]

תחום התקשורת לדוג’ השתנה מאוד במהלך ה20 שנה שחלפו. ויש המון הפרעות נוספות כמו ילדים עם קושי בוויסות חושי רגשי שלא היו מוכרים בכלל אז…

[ה]

ועוד משהו,

כל התשובות כאן מנסות לתת לך תמונה איך זה הולך ומה התהליך,

לא בשביל שתעשי את זה בפועל, אלא שתוכלי לכתוב סיפור מבוסס.

[מרים סולובייציק]

אולי לא הובנתי מספיק. אני אכן שמחה לקבל מכן את התשובות שכן כתבתן לי, אבל השאלה העיקרית שלי היא מה שואלים ואת מי ואיך לראיין כל אחת מהדמויות הרלוונטיות.

להפנות אותי למאמרים זה יכול גם כן להיות רעיון טוב.

[שירי 🙂]

אני חושבת שהכי טוב לפנות לרופאה התפתחותית.

ספרי לה מה את יודעת, ושאלי אותה לאיזו תמונה קלינית מתאימים הסימפטומים שציינת.

שאלי אותה גם אלו עוד תסמינים אפשריים למצב הזה.

לפי זה, לכי לבדוק אצל אנשי מקצוע שמתמחים בטיפול בילדים אלו, איזה טיפול מומלץ לתת

לבעיות שאת רוצה להתייחס אליהן בסיפור. למשל- בעיות תחושה- מרפאה בעיסוק. קשיי תקשורת- קלינאית.

לגבי מה לשאול, את יכולה לרשום לעצמך את כל השאלות שעולות לך ושאת רוצה לקבל עליהן מידע.

למשל: איך מתבטאים קשי תקשורת אצל ילדת XYZ?

מה החוויה שלה בחברה בעקבות הקושי הזה?

מהו תפקיד הקלינאית?

איך מתנהל האבחון?

איך מתנהל הטיפול?

מהו טווח הזמן?

האם קל/אפשרי ליצור שינוי אצל ילדים אלו?

אילו קשיים סטנדרטיים את מתמודדת ביחס לילדים אלו?

מה זה דורש מהם/מהסביבה/משפחה?

וכן הלאה…

במבט מלמעלה, נראה שהילדה שייכת ל-ASD בתפקוד גבוה, ומה שבעבר היה מכונה אספרגר.

[תמי אפשטיין]

מה עם מנתחת התנהגות?

[ר. טייך]

לא הצלחתי לכתב אותך מרים

ולא עקבתי אחר כל השרשור

בגדול מי שיכול לעזור לך בתחקיר זה או רופא התפתחותי או פסיכולוג חינוכי

[שירה ישורון]

לא היה קיים לפני 20 שנה…

[שירה ישורון]

התכוונתי לניתוח התנהגות, שלא היה קיים לפני 20 שנה

[דגש חזק אסתר מגנוז ניקוד ועריכת לשון]

לדעתי, מה שאת מתארת נשמע כמו אוטיזם בתפקוד גבוה.
כן קשור קלינאית תקשורת לפיתוח מיומניות חברתיות. אבל כדאי לך להתיעץ עם
משהי מנוסה בתחום.
אתן לך קישור למישהי בשם בדוי אמא לילד על הרצף.
r
google.com/mail/u/0/#inbox?compose=GTvVlcRwQZpxFkTQnPRPFscrpZndPHXXPFrWlrQQMDcfxQsQDPjsQnhksQBKxnFHmTkhCnPpnsjNr

[מרים סולובייציק]

תודה על התשובה.

הקישור לא עובד לי.

[שירה כהן]

זה נשמע סיפור מרתק.

אולי באמת כדאי לך לנסות להיכנס לקבוצות תמיכה או להכיר אמהות לילידים מחוננים עם קשיי התפתחות, ברגע שתמצאי משהי כזו אפילו אם זה לא בדיוק המקרה שלך היא בטח תוכל לכוון אותך הכי טוב שאפשר.

מקווה שעזרתי לך.

בהצלחה!!!

[חיה כ]

המאפיינים שציינת נראים תואמים לילדי אספרגר בשילוב בעיות תחושתיות.

ילדים כאלו אכן מטופלים פע’ רבות בטיפולים רגשיים (לתת כלים להתמודדות מול אכזבות, תסכולים…),

בקלינאיות תקשורת (לתת כלים להבנה של תיאוריית המיינד, ניהול שיחות חברתיות…),

בריפוי בעיסוק (לתפקודים ניהוליים ולטיפול בתחושה)

לדעתי לפני 20 שנה המצב לא היה כמו היום,

הטיפולים לא היו בקופות חולים אלא במכונים פרטיים וכדומה (יתכן שהיה החזרים מהקופות, זה אני לא זוכרת כבר)

[מרים סולובייציק]

הסיפור התרחש מקסימום לפני 15 שנים. נראה לי שזה היה דומה למה שיש היום.

[שירה כהן]

ב15 שנה האחרונים כל המערכת השתנה

אבל בעיקר מבחינה טכנית-

היום הכל בתוך מערכות מובנות, נדמה לי שאז היה יותר מקום לטפסים פיזיים שעברו מרופא אחד לשני- אם זה לא באותה קופה, היו גם הרבה יותר מרפאות שהחזיקו כרטסת היום זה כמעט נעלם.

כמובן שמבחינת ידע גם הידע יש הרבה שינויים, במיוחד לגבי תסמונות או תופעות נדירות יותר.

חוץ מזה באמת השינויים בתחום לא משמעותיים.

[חיה כ]

אז היה הכל במכונים ומרפאות חיצוניות, היום הטיפולים נעשים באופן ישיר ע”י קופ”ח ובתוך הקופ”ח ממש.

טכנית – פעם היו החזרים וטפסי התחייבות, היום הכל ישירות דרך המרפאות.

[מרים סולובייציק]

תודה רבה לכל המגיבות והמשתתפות בדיון.

עזרתן לי מאוד,

אם יש עוד תשובות – אשמח לקבל.

[דגש חזק אסתר מגנוז ניקוד ועריכת לשון]

פעם קראו לזה תסמונת אספרגר. ולא אוטיזם בתפקוד גבוה.

[מאיה]

מצטרפת למה שכתבו בקשר לבירור מעמיק עם אנשי מקצוע.

בכל מקרה, אני חושבת שגם אם מסתמכים על מקרה אמיתי – בספר, חשוב שהסיפור יהיה אמין. אפילו ברמה של וויתור על פרטים מעניינים ומפתיעים – כי מי שקורא לא יודע שזה אמיתי… עם מציאות א”א להתווכח אבל עם ספר כן.

אם יש אירועים שנראים לא הגיוניים ובכ”ז רוצים לכתוב אותם, אולי כדאי להראות שזה מפתיע – תגובה של דמויות בסיפור וכד’, שמראות שזה לא צפוי. ואפשר גם לציין בפתיחה או בתודות וכד’ שזה מבוסס על סיפור אמיתי.

[תמי אפשטיין]

מסכימה עם זה מאד.

זוכרת שפעם רציתי לכתוב סיפור אמיתי שחוויתי, ונעמי צוובנר לא הסכימה איתי. “המציאות עולה על כל דמיון”, הזכירה, “וזה המקום שגם מה שיכול לקרות במציאות יהפוך ללא אמין כשיעבור בסיפור”.

[מרים סולובייציק]

באמת יש שם תגובות שמופתעים מההישגים של הדמות, שלא מקבלים את זה כמובן מאליו.

[ה]

לגבי אוטיזם, תבדקי אם זה מתאים לך עם הדמות שאת מכירה,

יכול להיות שיהיה לך יותר קל למצוא ילד כזה היום או להמציא מקרה מוגדר ולכתוב עליו סיפור מאשר להחיות מקרה מהעבר – כשחסר לך הרבה ידע עליו