כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
-
תשעה באב
-
תשעה באב
תשעה באב
תשעה באב הוא יום של כאב.
של חורבן.
של געגוע.יום שבו אנחנו עוצרות.
לא מנסות להיות חזקות.
לא בורחות לעיסוקים.
לא מחייכות רק כדי לא לבכות.אנחנו עוצרות.
ומרגישות.
ובוכות.
ומתאבלות.לא רק על מה שקרה לפני אלפיים שנה,
אלא על מה שעדיין קורה לנו.
על כל הצער, הגלות, ההסתרה שאנחנו חיות בתוכה.על נשמות שהתרחקו,
על ילדים שלך שיושבים בחושך,
על בית שנחרב.
על אור שכבה.
על כל מה שהתפרק ונשבר,
על שכינה שירדה לגלות.
ועל הנפש שלנו שגם היא עמוק בגלות.וכל כאב שצורב,
כל תחושת ריחוק,
כל רגע של חוסר אונים,
כל פחד, בדידות, התחושה שאין לי כבר כוח-
הם תוצאה של החורבן.
של הגלות.
של ההיעדר הזה.כי פעם היה לנו בית.
היה אור.
הייתה אהבה פשוטה.
הייתה תחושת שייכות.
הייתה קרבת ה’ שלא ניתנת לתיאור.
והמקום הזה חרב.ועכשיו?
יש המון בלבול.
המון הסתרה.
המון חיפוש.
המון ריחוק.
ונשמה שצמאה, שמחפשת, שמתגעגעת.
שמבקשת לשוב.גם אם לא תמיד אנחנו מצליחות לבכות,
גם אם הלב יבש,
וכואב לנו שלא מספיק כואב לנו…
זה לא סימן שאנחנו לא טובות.
זה רק מראה עד כמה אנחנו עמוק בגלות,
עד כמה התרגלנו לחסר,
ושכחנו מה זו מלאות.
מה זה להיות בבית.הגלות הזו מרדימה אותנו
שואבת אותנו,
מעמיסה עלינו עוד ועוד שכבות,
עד שלפעמים כבר קשה להרגיש.אבל ה׳ הוא לא מוותר עלינו.
אין דבר יקר אצלו יותר מהילדים שלו.
גם כשהם שותקים.
גם כשהם לא מצליחים.
גם כשהם רק רוצים לרצות.
או אפילו רק מתגעגעים לרצות.הכול נחשב.
הכול חלק מתהליך הגאולה.וגם אם נראה שאי אפשר כבר,
שאין סיכוי,
גם כשהכול חשוך- אנחנו לא לבד.ה׳ לא עוזב אותנו לרגע.
כשאת בוכה- הקב”ה בוכה איתך.
בכל גלות שאנחנו נמצאים- השכינה איתנו.
גם בחושך הכי גדול.
גם במקום הכי נמוך.
גם בהסתרה שבתוך ההסתרה- ה’ איתנו ממש.היום הזה הוא בשביל הלב שנסגר,
בשביל הרגש שהרדמנו.
בשביל המקומות שכבר הפסקנו לקוות בהם.הוא בשביל הפצעים שלא החלימו.
והפחדים שלא העזנו לדבר עליהם
והכאב שאנחנו לא מרשים לעצמנו להרגיש.ה׳ רוצה שנבוא אליו כמו שאנחנו
גם עייפות.
בודדות.
מרוסקות.ולומר לו:
אבא, זה יותר מדי.
אני לא מצליחה.
אני רק רוצה להרגיש אותך,
להרגיש שיש לי בית.
שאני לא לבד בעולם.ותשעה באב הוא לא רק יום של בכי.
הוא גם יום של תקווה.דווקא במקום שבו האור אבד- מתחיל משהו חדש.
דווקא מתוך החורבן- תצמח הגאולה.
ומתוך הדממה -יישמע קול שופר.כי מתוך המקום הכי חשוך- יוולד האור הכי גדול.
חז”ל אומרים שהמשיח נולד בתשעה באב.
וזה יום הולדתו של המשיח,
וזה זמן טוב בשבילנו לשבת, להתבונן,
לבדוק איך אפשר לתקן.
איך אפשר לבנות,
ולקרב את בנין בית המקדש.אם היו עכשיו אוספים מגבית לבניית בית המקדש,
הרי כולנו היינו נותנים כל מה שיש לנו ותורמים לבנייתו. במיוחד כשאנחנו מבינים שכל הכאב, כל החסר בחיינו,
וכל הישועות שאנחנו זקוקים להן-
שורשם בגלות ובגאולה.אז יש לנו דרך לתרום לבנייתו-
כל מצווה, כל מעשה קטן,
כל געגוע קטן,ֶ כל רצון טוב-
זה מה שיבנה לנו את בית המקדש.אז גם אם נפלנו,
גם אם התרחקנו,
גם אם הלב יבש-אנחנו שייכות.
אנחנו אהובות.
ואנחנו בנות של ה׳ יתברך.אז אבא יקר,
בתוך האבל והצער -תן לנו להרגיש אותך. קרוב. מחבק.
תלמד אותנו להאמין בטוב.
תן בליבנו אהבת חינם-
אהבה לעצמנו, אהבה לאחרים, אהבה אליך!ראה בעניינו.
ותבנה לנו מהרה את בית המקדש.שנזכה לגאולה בקרוב ממש ממש!!
-
2 תגובות
-
וואו נועה, ריגשת אותי ממש!!
את כותבת עמוק, נוגע, אמיתי ומחבר מאד!!
והציור שלך פשוט מדהים!!!
-
הציור יפה אסטטי חלק ונקי,
הוא מביע את המסר בדיוק מקסימלי,
הוא פשוט מרתק.
Log in to reply.
