כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
1914 – שיתוף לביקורת
-
1914 – שיתוף לביקורת
קר פה.
קר לי.
אני קופא.
לא יודע אם אני עדיין אני, או שהפכתי כבר לחלק מענק המתכת הקפוא שלידי.
לא יודע כלום.
אין כלום.
אין לילה, אין יום. אין זמן.
אין אתמול, אין מחר.
רק עכשיו אינסופי. קר. קרח. כפור.
אין אנשים. רק חיילים, ורובים, ושלג.
וקור.
קר בגיהינום.
קר שם.
כאן.
אומרים שמיילדות אינן שומעות בכי תינוקות, מרוב הרגל.
אני לא שומע יריות.
אני לא שומע כלום.
אין כלום.
אין.
אין.
לא יודע אם אני ישן או ער, חי או מת.
אני עייף.
לא רוצה להיות.
אני חולם.
חולם על שיר. מישהו שר, רחוק מכאן.
הקול שלו צרוד, אבל יפה.
הוא שר.
פוקח עיניים, מתנער.
ממצמץ.
אני עדיין חולם?
השיר נמשך.
צובט את עצמי, לא מרגיש, קפוא.
אבל אני ער. אני לא חולם.
והשיר נמשך.
מישהו שר.
מישהו שר?
מי שר כאן?
מי יודע לשיר?
אנשים שרים. מכונות יריה לא שרות.
יש כאן אנשים?
השיר נמשך.
אני מכיר את השיר. לא מעז להצטרף.
אבל חייל בודד שר.
משהו נע לצידי. מישהו?
עכשיו שרים שניים.
הם אמיתיים.
אני מניע אצבעות. אני חי.
יש כאן אנשים. הם שרים.
וממרחק, מהעבר השני, מצטרף אליהם קול.
אותה מנגינה, שפה אחרת.
גם שם יש אנשים?
אני מצטרף אליהם. קולות יוצאים מגרוני.
עוד מצטרפים. משני הצדדים.
שרים, ביחד.
אנחנו באנגלית, הם בגרמנית.
כולנו בגעגוע, בכמיהה.
גם שם יש אנשים.
גם להם קר עכשיו.
גם להם יש בתים.
ויש להם נשים, וילדים, והם מתגעגעים אליהם.
גם להם יש בית חמים, רחוק, בברלין או בפרנקפורט, והם מתאמצים שלא לשכוח אותו.
גם שם יושבת נערה בערב על יד הפסנתר ופורטת את נגינת הנשמה.
השירה מתגברת, מתעצמת.
ומהעבר השני, מישהו מטפס, מטפס, אל מחוץ לשוחה.
הוא משוגע.
לרגע העולם דומם, ואחר כך יוצא מישהו גם מהשוחה שלנו.
הם עומדים זה מול זה, אחד פוסע פסיעה אחת מהוססת, קדימה.
השני פוסע גם הוא.
ולפתע הפסיעות נעשות לריצה, ושניהם רצים זה לקראת זה, ומתחבקים.
עוד אחד יוצא, ועוד אחד.
והשוחה מתחילה להתרוקן. גם שלנו, גם שלהם.
הרצועה השוממת שבין השוחות מתמלאת לפתע באנשים, צוחקים, בוכים, מתחבקים.
גרמני אחד טופח על שכמי, אני משיב לו בלחיצת יד עזה.
אחר מספר לי בדיחה באנגלית רצוצה, אני צוחק עד דמעות.
מישהו מכדרר כמה סמרטוטים, איכשהו מתחיל משחק כדורגל.
גרמנים, אנגלים, בועטים, משחקים.
גול!
המפקד המום.
עשרים וארבע שעות, הוא מסנן, לא יותר. זה מטורף!
עשרים וארבע שעות, הפסקת אש.
הן נגמרות בסוף.
עוד מבט אחד, חיבוק אחרון –
באיומי רובים, המפקדים מחזירים אותנו לשוחות.
אנחנו יושבים שם. בשקט.
“אש!!!”
אף אחד לא יורה.
לירות – יורים על אויבים, על שונאים.
אין כאן אויבים, אין יריבים.
רק ידידים, אנשים כמונו.
“אש, טיפשים!!!”
אני לא יכול לירות. כולנו לא יכולים.
יושבים כך שלושה ימים, בשקט. אנחנו, הם.
ואז מחליטים המפקדים לשלוח אותנו לחזית אחרת, להביא לכאן אחרים במקומנו.
בחזית האחרת יש מלחמה. יש חיילים.
גם הם אנשים, אבל הם לא יודעים את זה.
הם יורים, רק יורים.
גם אני יורה. מי שלא יורה – נהרג.
אני רואה חייל מולי, הוא מרים את הרובה, מכוון אותו אליי.
יש לו פנים. יש לו אמא. גם הוא –
אסור לחשוב. רגע אחד יותר מדי.
כדור האש חורך את כתפי, אני —
נופל —
נשרף —
הוא —
אני —
לא יכול — לנשום —
אשתי ——
קתרין —
אהההה —————
הה ——
—–
—
-
15 תגובות
-
סליחה על השאלה,
אבל הקטע הוא על חג המולד??
-
תודה על השאלה, שמחה להבהיר.
לא, הקטע הוא ממש לא על חג המולד.
זה אכן היה התאריך.
מכיוון שמהות האנקדוטה לא הייתה קשורה לכך, והתאריך היה רק הטריגר – הרשיתי לעצמי לכתוב את הקטע.
בכל זאת, יש סיבה למה בחרתי שלא לציין את התאריך במפורש…
-
-
פשוט במקור שהוספת מדובר על חג המולד וזה היה נראה לי מוזר…
-
נכון. כמו שכתבתי – זה היה התאריך, והטריגר.
את המקור הוספתי בשביל לתת את הרקע ההיסטורי, למי שמעוניינת. הרקע של התקופה, כמובן, ולא של היום עצמו – שמבחינתי אין לו משמעות כלל.
-
כתיבה יפה ומעניינת, אבל לדעתי היה עדיף להסביר את הרקע במילים שלך במקום להעלות אותו כך. לי זה צורם מדי.
האמת? בהתחלה חשבתי שמדובר בשיר יהודי כלשהו (כמו הסיפורים על קריאת שמע ישראל משני הצדדים שגרמה לחיילים לא לפגוע זה בזה), אחר כך התבלבלתי מהכדורגל ומהסיום…
-
יכול להיות.
זה לא שיר, אגב! מי כמוך אמורה לדעת את זה…
-
התכוונתי לשיר שכתבת ששמעו…
-
-
כנ”ל גם אני.
-
-
-
-
וואו. וואו. וואו.
קטע מצמרר!
אבל יפה, נוגע, ואנושי כל כך!
תודה רבה על השיתןף.
(בשונה ממה שנאמר, אני דווקא נהניתי מכך שלא נתת פרטי רקע, אלא השארת לנו לגלות לבד בהדרגה)
-
תודה, עליזה!
-
-
וואוו זה ממש כתיבה מקורית.
נוגעת וסוחפת…
ממש הכנסת אותי לקטע,
התחלתי לדמיין לי כבר מיקומים ונערה פסנטרנית וכו’…
חבל שנגמר!
-
תודה!
-
-
סתם שאלה: איך הגעת לנושא?
אני מיד מקשרת למצב העכשוי שאנחנו נמצאים בו… אבל לא רואה את חיילנו מתחבקים עם החמאס…
אולי מתאים לגבי המחלוקת שקיימת בינינו בין השמאל והימין… אבל אני מניחה שממש לא התכוונת גם לזה…
-
כתבתי את זה לפני חמש שנים…
בעקבות ידיעה היסטורית קצרה שקראתי על מלחמת העולם הראשונה.
סתם נתקלתי בזה לאחרונה, נתקפתי נוסטלגיה והעליתי, בלי שום כוונות נסתרות לאקטואליה כזו או אחרת.
-
Log in to reply.
