כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שעוסקת בכתיבה וקריאה ואוהבת לדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילות:
- Organized by
-
חברות יקרות הנכן מוזמנות להצביע לכותבות של הדור הבא !
– הסיפורים הן פרי יצירה של החברות בקהילה, אין לעשות בהם שום שימוש מלבד שימוש אישי לקריאה.
– התמונה, הקטגוריות והתקציר נוצרו בעזרת כלי הAI שלנו שעדיין בתהליך למידה, הם אינם קשורים לכותבת, באם חלה טעות נא קבלו בהבנה.
ניתן להשאיר משוב בסוף כל סיפור. משוב מקצועי ולא אנונימי, המפרט את ניקוד העלילה (כגון: רמת כתיבה, טוויסט מפתיע, רקע חדשני, עלילה מהודקת, אמינות וכד') יזכה את הסיפור בניקוד נוסף.
תכינו קפה ואל תשכחו בסוף להצביע לסיפור שהכי אהבתן 🙂 ☕
תודה גדולה לתמי אפשטיין מנהלת קהילת כתיבה, לשרי מן וכל צוות קדם בלעדיכן זה לא היה קורה ♥️
שובה ישראל
בגלות המדברית, יואל נאחז בהבטחה אחת לחברו הגוסס: “נשוב” — ומתחיל לספור תפילות כמו מי שסופר נשימות מול המוות.
כשהקדחת מכריעה אותו רגע לפני סליחות, ורעם השופר קורע את הלילה, הוא קם בבהלה: האם זה הסימן שעמד במניין… או שהכול היה מאוחר מדי?
התור שלו
ערב אפל בליסבון, ונזירה חדשה חוצה את סף המנזר בנחישות חרישית, נושאת בליבה שליחות סודית. בין מסדרונות האבן והשתיקה המצמררת, נרקמת תקווה דקה בתוך עולם קפוא ומאיים.
התוכי שהחזיר בתשובה
תוכי מדבר נוחת פתאום במרפסת של ילד בודד—ומתחיל למלמל “מודה אני”, “ברוך אתה”, “שמע ישראל”.
כשהמודעה על התוכי האבוד מתגלה, דוד חייב לבחור בין להחזיר את ה“נס” לבעליו—או להחזיק בו… ולהפסיד משהו גדול יותר.
בגלל שאת צדיקה
בלב חנוכה, רגע של הודיה הופך למסע מטלטל בין תקווה לייאוש, בין תפילה לחרדה. אישה אחת, תינוק ביד אחת ובן שלוש בשנייה, מנסה להחזיק את העולם שלא יתפרק. הכל מתערבל – אור נרות, דמעות, שוטרים, ומבט אחד שמבקש רחמים.
פנקס ההחמצות הברוכות
מאחורי דלת חורקת בבני ברק, מסתתר עולם של סיפורים שלא התרחשו – החמצות קטנות שמרקיעות שחקים. בחור צעיר נכנס עם ספר קרוע, אך יוצא עם מבט אחר על השגרה האפורה שמלווה אותו מדי יום.
אמונה שבראת
שירי פסעה לבדה בדרך שהתוותה ליבה, מותירה אחריה עולם ישן ומרוסקת בין קירותיו של בית חצוי. אך כאשר השקט הופך לחשכה, ושיחת טלפון אחת משנה את הכול – דמותו של אור שב אליה שונה, אחרת, אולי קרובה יותר משאי פעם העז לדמיין.
עלה ברוח
בין קירות דירה קטנה בארץ רחוקה, נשזרות שאלות של זהות ושייכות ברוח נודדת. שיחות שקטות בין שכנות חושפות ספקות חבויים, ובלב מתרקם מבחן שטרם הגיע זמנו. האם הרוח תישא את העלה, או שמא יכה שורשים באדמה זרה לו?
שער נפתח בנמל
הנמל סוער, שערים נפתחים ונסגרים, אך ר' ברוך בוחר בדרך שונה, כזו שאינה מובילה לשפע אלא לשקט פנימי. בין אבק הדרכים לריח התה, בין זיעה לגעגוע, נרקמת בחירה שאין בה ביטחון — רק אמונה. דלת נטרקת, אך שמים נפתחים.
מקור החיים
עזרי נע בין עייפות שוחקת לבין קריאה מפתה לעזוב הכול. שיחה מפתיעה מערערת את עולמו, והלב נמשך לשני כיוונים מנוגדים. אך כשסערה פתאומית מטלטלת את המערכת, השאלה מי באמת מחזיק את העולם פתוחה מתמיד.
מרור ואמונה
בספסל מתכת קר בלב לילה אביבי, גבר עייף נמשך אל אור חמים שמבטיח מעט מצה ויין. זכרונות רחוקים פורמים את השקט, מבעד לריבועי אור וחלונות סגורים. קולות ישנים, גביעים רועדים וטיפות יין מדממות חושפים כאב שאינו מרפה – או אולי תקווה שעדיין מהבהבת.
נתינה של אהבה
בסמטאות ירושלים העתיקה, בין ריח הקטורת וקורבנות החג, מתהלכת יסכה עם לב מלא אהבה וגעגוע למקדש שאיננו כשהיה. אך משהו משתנה, באוויר, בלבבות, באמונות – והיא נאלצת לעמוד מול קולות זרים שחודרים עד קודש הקודשים של חייה. האם אפשר להישאר טהור בעולם שמבקש לשנות את צורת האמונה עצמה?
סימן של עליה
בין שדות הקיבוץ לצריף המאובק, יהודה שומר על קו דקיק של אור בשבתות חשוכות. קולות מבחוץ לוחשים פיתוי, אך בפנים בוערת אש שקטה, כואבת, שמסרבת לדעוך. האם הקושי הוא סימן לעליה – או רק סימן שהאור מתרחק?
בטבעת זו
על מרפסת עץ שקטה בין הרים מושלגים, יעל מנסה לשכוח את השגרה הסוחפת ולנשום רגע לעצמה. אך מחשבותיה נודדות בין תפקידים, קולות פנימיים ודילמות של חיבור, תפילה ובחירה. כשצללים של עבר והווה מתערבבים, נשאלת השאלה – מהו באמת צלם ומהו מלך?
בנאדם – עלה
הצגה נפתחת באב וילד, שליחות אחת, טירה רחוקה ואיגרת סודית. הילד יוצא לדרך, חמוש באזהרות ובתקווה, חוזר שלם אך חסר. האור שעל הבמה כבה – אך הסיפור רק מתחיל.
האור במסדרון האפל
בחדר אפלולי בעיר סובייטית, צעיר חרדי ניצב מול צו גיוס שמאיים להאפיל על עולמו. בתוך מוסד זר, מוקף בריח מנוכר ובמבטי זרים, הוא מחפש את האור הקטן שיחזיק אותו. ואז, דווקא כשהחושך משתלט, משהו משתנה.
להתחדש ולפאר
בשבת חורפית בציריך, איש עסקים ישראלי ניצב מול דילמה חדה, כאשר הצעה מפתה להצלת הונו מתנגשת בעקרונותיו. ככל שהשעות נוקפות, גוברת התחושה שמשהו עמוק יותר מתרחש מאחורי הקלעים. השקט השבתִי סביבו רק מחדד את הסערה הפנימית והמתח באוויר.
חייו ומותו של מסיה אליזונדו
מדור נוסטלגיה תמים בעיתון שכונתי סוחף את אדית למסע מוזר בין זיכרונות ילדות, כנופיות פשע וסופר שאולי לא היה קיים מעולם.
כשהעבר מתגלה כהונאה מתוחכמת – מתברר שמי שכתב את הסיפור הגדול של בלוויל הייתה דווקא היא.
שגרה לא שגרתית
בוקר שגרתי בעיירה הופך לרגע קפוא של פחד, כשהצל של ענן אבק מתקרב ומטיל מורא על כל פינה. בין נהר שקט לעליית גג אפלה, קולות של תפילה, ציורים קרועים וניגון לימוד מתערבבים זה בזה. דממה מותחת שולטת, עד שנס דקיק חומק פנימה – ומותיר אחריו שאלה תלויה באוויר.
שחמט
על לוח שחמט דמיוני נפרשת מלחמה עקובה מדם בין שליט יהיר למנהיג נרדף, כששניהם מנווטים כלים חיים בזירה של בגידות, הפיכות ודיכוי. אך בעוד המלך הלבן מכתיר את עצמו שוב ושוב, רגלי שחור אחד מתקדם באיטיות – עד לרגע המטלטל בו הופך למלכה. אז נופל המלך, והמשחק נפתח מחדש – הפעם מול אויב אחר.
לילה
לילה עומדת מול חלון בוער בטהרן, כששאלות ישנות נלחשות בליבה. רסיסי עבר שקטים חודרים אל תוך סדקי ההווה, מערערים את הסדר המוכר. משהו בזהות מתעורר — לא ברור, אך בלתי ניתן להכחשה.
מה שתמיד יהיה
חיפה, 1946: רבקה נסחפת בין סוד, אידיאולוגיה ולילה שמבטיח “פעולה ענקית” — אבל בבית מחכה לה אבא שמזהיר אותה שהדרך הזו תיגמר באסון.
כשהעיתון מבשר על “ליל הגשרים” ועל נפגעים, רבקה מבינה בדיעבד כמה דק היה הקו בין גבורה לאובדן.
לצמוח מחדש
אגדת זהב עתיקה מובילה צעיר לעזוב הכול — אך האוצר האמיתי מתגלה רק עשרות שנים אחר כך, בלב מחנה עקורים מוצף ובין גרעינים שנעקרו מאדמתם.
כשהעבר, האובדן והתקווה נפגשים, מתברר שמה שנראה כחורבן מוחלט הוא דווקא תחילתה של צמיחה חדשה.
שלולית הברבורים
באגם שבו “צריך להיות לבן”, יופיטר הברבור השחור נכרך בדמותה של נרקיס — אידיאל טהור שמעניק הכרה, ואז גובה אותה במחיר של זהות וחירות.
רק כשהסערה משליכה אותו אל הסבך, הוא מגלה שמעבר לצמחייה מחכה ים — ומבין שלצאת זה כואב, אבל להישאר עולה יותר.
יחידה
בין כינור שדורש סולו, אחות פצועת־נפש ומשפחה שמחזיקה את עצמה בקושי, גילי נקרעת בין נאמנות לאחרים לבין הזכות לבחור את עצמה.
דווקא ברגע של ויתור כואב – כשהאוטובוס בורח והלילה נסגר – נפתחת דרך חדשה של צמיחה, זהות ותפילה שקטה.
אל הנער הזה
יום אפור מוביל את נעמי בין מדרגות בוציות, כיתת תלמידות, וגעגוע צורב לבן שהתרחק. היא נלחמת בדמעות, מחזיקה חזות של חסידה, אך כל פרט - תפילה, קומיקס, פלאפל - מחזיר אותה לשמואל. באקראי, בתוך בית כנסת זר, נפער חרך לאור אחר, ולב פתוח מתחיל לנשום.
הפרלין האחרון
בין עשרות מיילים, שיחות טלפון וגעגועים נסתרים, היא ממשיכה לדבר איתו – גם כשהוא כבר לא עונה. הבית שקט, המגירה מבולגנת, והלב מלא בריקנות שאין לה מילים. רק כשהלילה יורד והקינה נשמעת, היא מעזה להרגיש את מה שלא העזה קודם.
פריחת הדובדבן
הלילות ארוכים מדי, והמחשבות רודפות זו את זו בלופ אין סופי. תמר נעה בין שקט חיצוני לרעש פנימי, מחפשת מקום שבו תוכל לנשום באמת. כל העולם סביבה ממשיך לנוע, אך בתוכה – משהו עדיין ממתין.
סוד
הטלפון של חני שותק, אבל הקול הפנימי של אמא שלה לא נותן לה מנוח. סוד ישן מתעורר מחדש, חוצה דורות ופותח פצעים שלא הגלידו. בין עוגות לשבת למצפון מרוסק על הרצפה, אף אחד כבר לא ישן באמת.
מת או חובה
אדוארד האריס, יורש צעיר למשפחה עשירה, שוקע באפלה שאין לה שם. עיניו הכחולות כבות, גופו מתייסר, והוא משוכנע בכל מאודו שאינו בין החיים עוד. בתוך אחוזה עטופת יגון ולחישות, הוריו נקרעים בין פחד לתקווה, עד שמגיע זר מרחוק עם מבטא כבד ועיניים חודרות.
מעגלים
נערה אחת בורחת אל תוך לילה ירושלמי, נושאת עליה זכרונות שאין להם שם. בתוך בית שקט ומרכז מסתורי, היא פוגשת נשים עם עיניים עצובות וחיוך שלא נגמר. משהו זז בה, אבל היא עוד לא יודעת אם להאמין.
מבט שלם
שאלות קטנות של ילד בן שש חושפות כאב גדול מדי, כזה שאין לו מילים. בין דובי עיוור למחצה, סבתא שותקת ונערה עם תלתלים קופצים, נרקם חוט דק של תקווה. הדמויות נעות בין פחד לאמונה, בין עין חסרה ללב מלא געגוע.
ניגון הטבע
בין פסגות הרים שותקים ובקתות חוף מוארות, מתנגנים הצלילים שאיש מעולם לא שמע. פחדים ישנים ורוח נושבת מלווים את דרכו של נגן צעיר, הנוגע בקצה חלום שאולי יֵעֵז להגשים. האם יצליח להישיר מבט אל תוך עצמו ולנגן את חייו בקול רם?
סערות
סערה לא תמיד נשמעת כשהיא מתקרבת. בין קליקים של עכברים למבטים חטופים, נחשפים סדקים דקים בסדין היומיומי. ובחדר הישיבות, מול כוס תה חם, נושבת רוח אחרת — שקטה, אבל מלאה ברעם.
בן אדם
בתוך מנהרה אפלה של פחדים, אורות מהבהבים וצלילים מצמררים, צעיר אדיש למתרחש סביבו מוצא את עצמו בלב סערה אמיתית. כשהמוות נושף בעורפו, מבטו משתנה, אך המילים שבליבו נותרות עמומות. האם משהו בתוכו סוף סוף נסדק, או שמא זו רק עוד שכבה במסכת חייו?
דוד
בין גחלי הזיכרון, נרקמת שתיקה ארוכה בין דודים, נושאת כאב שאין לו מילים. חיפוש אחר שורשים הופך למסע של שתיקות, תה חמים, ודלתות שנסגרות ונפתחות. ובתווך – ילד קטן ששואל שאלות שאיש לא העז לשאול.
השפעות
הכאב צורב כמו אש, הגוף שותק אך הנשמה זועקת. בחדר לבן ועמוס שתיקות, לב של ילד שוכב בין חיים לשבר. האם קול מבחוץ יצליח לפרוץ את הדממה שבפנים?
לא מושלמת
מטבח נקי וניחוח שוקולד עקשני מסתירים סערה פנימית שמסרבת לחדול. שיחה שקטה, מסך מהבהב, ותינוק אחד מושלם מדי מטלטלים את עולמה של אלישבע. היא לא נשברת — אבל משהו עמוק נסדק.
סערות
גשם ירושלמי כבד מלווה יום סוער במיוחד במשרד קטן, בו נחשפות לאט לאט סדקים דקים בנפשות הנשים העובדות בו. תיקיה שנשלחת בטעות חושפת מציאות שאיש לא שיער, ומאחורי חיוכים מנומסים מסתתרות סערות עזות. בין מילות שיגרה ועוגיות שוקו, מתפוגגות המסכות.
קשר של הרפיה
שתי אחיות, קרובות אך מרוחקות, מנסות לגעת זו בזו מבעד לקווי הטלפון והשתיקות. האחת נלחמת בכתיבה דרמטית ובעצמה, השנייה שואלת את עצמה אם מותר לה עוד לדאוג. משהו חורק, משהו שותק, והלב לא מוצא את מקומו.
עולה
גשם שלא ירד, פיצה שלא נאכלה, וסוד קטן בין דפים מקופלים. מלי נשארת מאחור, בחדר שקט וחשוך, כשקולות של שמחה נשפכים מהעבר השני של הקו. דבר לא השתנה — ובכל זאת, הכל השתנה.
על שם גומרה
קולות הרוח האביבית ממלאים את האוויר, אך בתוך הבית הישן נחבאת תיבה כבדה, מלאה חצאי יצירות ושברי חלומות. יהודית רצה, מתלהבת, עוזבת, חוזרת — וכל פעם משהו אחר קורא לה. האם תספיק לגמור את מה שהתחילה, או שמא יש דברים שלא נגמרים לעולם?
פעם שלישית – גלידה_
במה עגולה, פנס צהוב, טיפות קרות של וניל על קוקו מתוח. קולות צחוק, חצאית דביקה, ומבטים שחודרים גם שבוע אחר כך. משהו במעלה התלולית תמיד מחליק חזרה למטה.
חומה
המורה החדשה נכנסת לעולם לא מוכר, בין קירות מרוססים בזעקות צבעוניות ונגינות צורמות. בכל שבוע היא מביאה עימה חגים, מתכונים וחומרים יצירתיים, אך משהו נותר סגור, מרוחק, בלתי מושג. בלב הסיור לכותל, נפתחת חרך דק באטימות, אך האם יצליחו הלבבות להיפגש באמת?
כאבי גדילה
יעל מוצאת את עצמה נקרעת בין הקריירה התובענית לבין בתה תמר, ששוב חוצה גבולות בסמינר. הטלפון מהמזכירה הופך לשרשרת של התמודדויות, פגישות מתוחות, ולחץ שמסרב להרפות. בין דאגה לאמהות, היא צועדת לתוך סערה שלא ברור מתי ואיך תסתיים.
כאן בונים
יום חדש נפתח באתר הבנייה, אך טלי מתקשה להשתלב. פעולותיו הספונטניות, ההתלהבות מהמשוואות והצבעים, והקיר שצומח לגובה מבהיל – כל אלו מותירים תחושת בלבול ותהייה. מה באמת נדרש כאן, ואיך ממשיכים מכאן הלאה?
אחת ויחידה
בבית שקט מדי, ילדה מתכנסת בתוך עצמה ואמא נקרעת בין קריירה תובענית לרגשות עמוקים של החמצה. מפגש מפתיע בגינה מרעיד את הלב ומציף שאלות על קרבה, קבלה ואהבה שאינה תלויה בדבר. אבל האם אפשר באמת לגשר על מרחקים שנבנו בשתיקה?
מה שאני יודעת והוא לא
אמא מותשת, תינוק שלא נרדם — ואורח לא צפוי שמטיל ספק בכל מה שחשבנו שברור מאליו.
דו־שיח לילי אחד חושף מה באמת הופך בני אדם למי שהם.
בוגדת
נסיעה חורפית באוטובוס הופכת למסע פנימי כואב עבור רחל, אם שמלווה את בתה לתחנה בשתיקה כבדה. מחשבותיה נודדות אל זיכרונות של שינוי, התרחקות, ואובדן הדרך המוכרת. מבעד לחלון הרטוב, היא נאבקת בקול פנימי נוקב ובכאב שאין לו מנוח.
אחיות לנשק
ביום שישי בתחנת רכבת סואנת, היא מנסה לחלק “נש״ק” — אבל הפחד והמבטים גורמים לה לקפוא במקום.
רק כששקית הערכות נשפכת לרציף, חיילת עם נשק אמיתי שואלת בהתלהבות “אפשר נש״ק?” — והטוויסט משנה הכול.
מה שלומך, אחות
ביום הולדתה השמונים, אישה ניצבת מול כאב ההתרחקות מאחותה היחידה. בין עוגת טורט פשוטה לזיכרונות ילדות ותחושת החמצה, היא יוצאת למסע שקט בין מסדרונות הלב. על גג של דיור מוגן, שתיהן עומדות מול השמש — ומול מה שנשאר ביניהן.
תקוע
פסח חוזר לביתו, מנסה להימנע מהמפגש עם אביו, אך שוב ושוב מוצא את עצמו בלב עימותים שקטים ורוויי מתח. תקלה מפתיעה במעלית כופה עליהם שהות משותפת, כשהאוויר ביניהם נעשה כבד ממילים שלא נאמרו. בתוך השקט שנכפה, מתעוררים קולות אחרים.
עוד יבואו ימים
בתוך שגרת חורף שוחקת, צל כבד מלווה אם צעירה לאורך יום סוער של משימות, כאבים ודאגות. בין רגעי שבירה לרגעי חסד, היא נעה בין מציאות חונקת לשברי אור שמבקשים לפרוץ. ובתוך כל הרעש, עץ שלכת בודד הופך למראה שקט של תקווה חבויה.
תאום מול תהום
עצב דקיק שזור בשיחה בין תאומים, חוט מתוח בין שחור ללבן, בין תחושת שייכות לבידול צורב. שקטים ומלאי תופים, הבגדים, הסירים והפתקים רומזים על תהום שמבקשת גשר, בזמן שהחופה מתקרבת. האם הלב יעמוד במתח הזה, או שייכנע לכאב של שנים?
המאמי שלי
בין קרטונים של שמפו לתרמוסים של לואיזה, יפי מנהלת מלחמה שקטה על שליטה, אהבה ודאגה. כשהשקט נשבר באורח מסתורי, המציאות מתערפלת, והגבולות בין כיבוד הורים לרדיפה נוקשה מיטשטשים. הדלתות נטרקות, אך שאלה אחת נותרת פתוחה – מי באמת הייתה מאמי בעיניה?
פלשבק
בית הפוך, סל כביסה מפוזר, ופרויקט גמר שמחכה לאון קי שנעלם. בין תכנונים למשרד, ילדים שצוחקים, וחובות ישנים, היא לא עוצרת לרגע. אבל כשהשביל מתפצל, והדלת כמעט נסגרת, משהו בלב מבקש לשאול — עד מתי אפשר לרוץ בלי לעצור?
בפעם הבטא
בחדרים חשוכים של בניין זכוכית, מול מסכים דוממים וזיכרונות כואבים, ג'ונתן מתמודד עם ההשלכות של בחירותיו. הבטא שלו שומר עליו, אבל גם לוקח ממנו. בין רעשי צרצור, דפי עיתון ישנים והבהובי מערכת – השקט מתמלא באשמה, והבריחה הופכת לחלום רחוק.
אנונימית
שתי נשים, שתי מקלדות, ושני סיפורים נולדים מתוך דחף עמוק לכתוב ולהיראות. בין דדליין שחלף לא מזמן לעבר שמתחיל להתבהר, נרקם חוט דק של יצירה, זהות ואנונימיות. משהו מתנוצץ, אולי שוקולד, אולי חלום.
הביתה בשמחה רבה
אסתר מגיעה לפגישה המיוחלת עם יועצת התעסוקה, נחושה וממוקדת מטרה, אך לפתע הכל משתנה באחת. שקט בלתי מוסבר חודר לחדר, פורץ גבולות ומוביל אותה לעזיבה חפוזה. ברחוב, תחת שמש מסנוורת, היא ממשיכה לצעוד, אך הפעם אל כיוון אחר לגמרי.
פעם אחת בחיים
אביגיל נעה בין הצלחה מקצועית מתחילה לבין פחד משתק מהתמודדות עם לקוחה רבת רושם. רגע אחד קטן מערער את הביטחון ומכניס את הבית הצעיר לסחרור של שתיקה, אשמה והמתנה דרוכה לצלצול שלא מגיע.
פרויקט בועה
הבוקר התחיל בציפייה דרוכה, אך הסתיים בתחושת ריחוק בלתי מוסברת. מבטים, מילים ולחישות נכרכו סביב בחירה אחת, מותירים אחריהם סימני שאלה ותהום שקטה. בתוך המולת המשרד, משהו דק ונשכח התפוצץ כמו בועה.
ניקיון תעתועים
פתקים מסתוריים מתחילים להופיע במוקד שירות לקוחות, מעוררים מתיחות וחשדות. בין עמדות העבודה, קפה קר ומסטיקים ישנים, גוברת תחושת הרדיפה והעוינות. בתוך ההמולה, שתיקה אחת בוערת ומפרידה בין בחירה בטוב לבין בדידות צורבת.
בלתי שקיל
במקום שבו נשקלים רעיונות, חבילות נבחנות על פי משקלן המדויק. מערכת משוכללת, חוקים נוקשים, ואולם כותבות שבו מלים נמדדות בגרמים. אך מה קורה כשהחומר בלתי שקיל, או כשנשמה חורגת מהמפרט?
הכי קטנה בלול
בין כוסות חד-פעמיות למכונות קפה נוצצות, בין חדר צפוף למשרד מואר – נפרש סיפור על שקטים שמתערבלים בתוך רעש פנימי. מכתבים, לחישות ומבטים מציירים קווי מתאר של מרחב שבו קידום עלול להיות מחיר, ולא רק פרס.
דקה הדממה
דווקא כשנדמה שהכול כבר מוכן, שהדרך סלולה – היא נשמטת מהידיים. שתיקה כבדה נחה בין אב לבתו, בין חברות, בין שכנים – אבל דווקא שם, בתוך הדממה, מתרקם משהו אחר. האם אפשר להשיב את הזמן אחורה, או שמא הים כבר לקח איתו את כל התקוות?
עד-שיבוא
בשעת דמדומים, עדינה מתעוררת משנים של המתנה ונוסעת אל יער רחוק בתקווה לשנות את הגורל. תקלה בלתי צפויה עוצרת את הדרך, אך דווקא שם, בין עצים ושירים, משהו משתנה באוויר. היא ממשיכה ללכת, שביל חדש תחת רגליה, וריח של שושנים נישא ברוח.
נפטרה בשינוי
בין מיילים צפופים לשיחות טלפון מתוחות, איטה מנסה להחזיק את השליטה בעולמה המקצועי והאישי. אך מה שנראה כעובדה ברורה מתחיל להתפורר, כשקולה של אמת אחרת חודר מבעד למסך. הסיפור מתנדנד בין החלטות נחרצות לספקות שקטים, ובין סמכות אימהית לשבריריות של אמת חיה.
בת בית
בין קירות דירה קטנה לבין דממה כבדה בבית ההורים, היא לומדת את מקומה החדש – אישה, לא רק בת. שתיקות ארוכות, ריחות שנגמרים, וחלומות על ריח של בית שלא ברור כבר לאן הוא שייך. ההתחלה מתערבבת בכאב, בבדידות, ובגעגוע שלא מרפה.
זוג דובדבנים
בין שיחות קפה לבין טיפות גשם על שמשת הרכב, גיבורת הסיפור מתבוננת בזוגות הסובבים אותה ומתחילה לתהות אם החיים באמת מתוקים כמו דובדבנים. קולות של שבר דקים נשמעים מתוך בתים שנראו יציבים, והלב מתמלא שאלות שאין להן תשובות פשוטות. באוויר מרחפת תחושת חיפוש – אחר אמת, אחר שייכות, אחר אהבה שאינה מתערערת.
חתונה בדיעבד
הדרך אל החתונה הייתה רצופה שתיקות, כאב ושאלות שלא נשאלו בקול. בתוך עולם של סמלים מדומים, נרקמה תקווה שקטה, אולי מופרכת, אולי מושיעה. ברגע אחד של מבט, הכל התכנס לשבריר שנייה של אמת.
