כיצד נגרום לפרויקט מרובה תפקידים להשמע נקי ונעים לאוזן?

[ברכי שלזינגר]

תודה בטי על פתיחת הדיון!

אוקי.אז אני הראשונה:)

אני חושבת שכשמקליטים מקהלה ורוצים להוסיף קולות שניים מספיק רק 4 ערוצים (ולא 8 כמו שהרבה עושות)ועל זה משלבים את הקולות שניים וככה נוצר פחות בלאגן……

לגבי הקולות שניים כדאי לשים ב איקיו על תדר נמוך וככה הוא נשמע כאילו מעל השיר….(זה מה שאני עושה בדכ…)

לפעמים גם ריוורב חזק על הקולות שניים מעמעם אותם ומשלב אותם יפה ביחד עם השירה…..

אשמח לשמוע את דעתך וגם להחכים מכולכן!

[נועה רום]

אני חושבת שבבסיס בסיס כדי ליצור קו נקי ונעים לאוזן בלי עומס ובלאגן – זה צידוד נכון, כשהערוצים מצודדים בצורה נכונה יש לנו פחות עומס תדרים ומרחב שנעים לנו באוזן, לעניות דעתי זה הבסיס 🙂

הצידוד גם מגיע משלב ההקלטה, להקליט מזוויות שונות מרחקים שונים וכו’ אבל בשלב המיקס קודם כל להפחית עומס מהמרכז.

אם נכנסים לאפקטים ועיבודים אז גם סטורציה עדינה, נקיה ונכונה בגרופים של מקהלות נותנת ניקיון ו”תחושה חלקה”

[שירה פאר]

אני חושבת שלא צריך להגיע למיקס כדי לראות עומס, אלא צריך עוד לפני ההקלטה לעשות מין תכנון בערך איפה יהיה רק סולו ואיפה מקהלות וכו.. ולעבוד לפי סוג של מדרגות ז”א: בהתחלה ממש אף פעם אני לא יפתח עם מקהלה ואת הקולות שניים המלאים ממש אשאיר לפיזמן הסופי סופי את שאר השיר רק אקשט בהם

ועכשיו לשאלתך אם כבר הגעתי לשלב המיקס- ולא תכננתי לכתחילה וכעת יש עומס

1. קודם כל צריך לזכור כשניגשים למיקס שאומנם קולות שניים, מקהלות זה כל כך יפה אבל… בסופו של דבר אני באה לשמוע שיר!!!

לא ליווי של שיר!!

ואז אתחיל לוותר על חלק מהמקהלות ומהקולות עד שארגיש שהליווי הוא רק ליווי כמו קישוט נחמד אך לא תופס לי את כל הבמה!!

נכון, זה אומנם יפה ומעשיר אך לדעתי צריך לדעת שלפעמים דווקא הטעימות הקטנות הם אלה שבאמת מעשירות את השיר.

2.לגבי המיקס עצמו יש לנו נטייה לפעמים לשים הרבה ריברב זה נישמע לנו ואווהוו

אך צריך להיזהר, אז אני דווקא לא הייתי שמה הרבה ריברב על קולות משום שאני חושבת שריברב הוא מתכון לליכלוך ןעןמס, לא הייתי רוצה שהשירה תישמע לי מרוחהה ! ריברב הייתי שמה אבל מממש בזהירות, לא מתפרעת. הייתי מורידה תדרים דינאמית גם אם צריך מהרברב על ידי סיידצין וכך מפנה מקום

3.הייתי קודם כל מנמיכה את הקולות השניים כמה שיותר ( כי הרי הם רק ליווי) עד כדי שמיעה מינימאלית שנותנת יותר אוירה מאשר בהירות ממש.

4. את הקולות הייתי מקמפרסת אך ניזהרת שלא ישמע חנוק , לשם כך אני משתמשת בכמה קומפרסורים ( מאשר באחד !) שכל אחד מהם עושה קצת אומנם את העבודה שלו הייחודית לו אך בסוף שכל אחד נותן מגיעה תוצאה מושלמת,

5. אם יש עומס ממש הייתי מנסה לפנות להם מקום על ידי סיידצין גם בפלייבק עצמו כמובן בדינאמיות ובזהירות , וכמו כן הייתי נותנת לכל קול את המקום הייחודי שלו והשונה מיצד המיקס כך אני מפחיתה התנגשויות ועומס.

חנוכהשמח לכולם.

[דו רה me בקצב שלי]

אני חושבת שלא כדאי לוותר על ההקלטות היפות שכבר עשית רק שימי לב:

ראשית, בתחילת שיר לעולם לא נעמיס קולות אלא מהבית השני, וגם בפזמון הראשון לא להעמיס

שהרי קולות שניים באים לגוון.

שנית, כמו שנועה אמרה- צידודים חשובים מאד!!! הם גורמים לשמוע ממרחקים שונים כביכול ונותנים תחושה של ‘בתוך השיר’ אבל עדיין ליווי

ודבר אחרון להנמיך אותם ב db שישמעו אותם נמוך כי אני באתי לשמוע ביצוע לשיר והקולות נועדו להנעים ולגוון..

בהצלחות 💕

[אסתר עובדיה]

בוקר טוב,

שתי נקודות שעלו לי כשקראתי תגובות של בנות כאן:

✨ לדעתי מה שעושה סדר במיקס זה איקיו ולא צידוד. בעיני הפוך, אם אין שימוש נכון באקולייזר, הצידוד רק מפזר את הבלגן לכל הכיוונים. אחרי שחילקנו נכון את תחומי התדרים, ומיקמנו כל סוג של קול במקום שלו – יבוא הצידוד ויעשה את פעולתו.

✨ כתבו כמה בנות שלא לשים בשום פנים ואופן קולות שניים בתחילת שיר, אלא שהשיר הולך ומתפתח. רציתי להעיר שלא תמיד זה נכון. אם באופן קבוע מבנה השיר שלנו הוא סולו, ואז קצת קולות, ואז מקהלה, ואז סולו עם קולות ואז מקהלה עשירה, נקבל שיר יפה ומתפתח, אבל אנחנו גם נצמד לאותה תבנית בכל שיר שנפיק.

כדאי להשתדל לחשוב מחוץ לקופסה ולמצוא מהלך שונה ומעניין בכל הפקה מחדש…

לפעמים לפתוח במקהלה אדירה יתן דרייב ועוצמות לכל המשך השיר, ולא תמיד הסולו הפותח המסורתי הוא הנכון.

בהצלחה לכולן!

[דו רה me בקצב שלי]

את צודקת בגישה שלך- שלא תמיד יהיה רק מתפתח, ולחפש יצירתיות בכל פעם👌

אבל זה תלוי בסגנון השיר…

פעם פעם כששרתי להתמודדות בסמינר האולפניסטית עשתה בדיוק הפוך השיר התחיל עשיר ממש [מה שמשך לשמוע לאן זה יתפתח] ואז הקולות פשוט נגמרו… זה היה נשמע בסוף ריק כל כך כי העוצמה ”בוזבזה” בהתחלה

אבל כשמדובר בשיר קצבי ושמח בהחלט כדאי לשים כבר בהתחלה קולות וכו’ 🎵

[בתי מנדלוביץ- סקולבייס]

אסתר, גאה בך:)
תשובה מבינה ואינטלגנטית…

אכן, לאקולייזר תפקיד משמעותי מאד במיקום נכון של אזורים

מניעת התגשויות והורדת עומסים כשהשיר עמוס,

אבל למעשה זה לא רק אקולייזר,

אלא שימוש נכון עם כל כלי המיקס

יכול לתת מקום במיקס לכל אזור, כך שכל אזור מקבל מקום של כבוד בלי להתנגש ולמסך אזורים אחרים.

(מאתגר!)

במיקס אנחנו גם עובדים על הפסיכולוגיה של המח

למשל:

דיסטורשן זה צרידות שהמח מפרש כקרוב, גם אם את עושה את זה בשקט

דיליי- אני משתמשת כשאני רוצה להרחיק משהו,

דיאסר- מוריד לי גבוהים, ומוריד הדגשים של צ וס שנותן הרגשה רחוקה יותר.

ולכן חשוב מאד כשמתחילים לעשות מיקס

קודם כל לעשות סדר בראש ולדמות את מיקום האזורים במיקס בדמיון שלי

כאילו מדובר בעיצוב של תמונה תלת מימד.

ואז- למקם כל אזור בעזרת כלי המיקס

זה יכול להיות אקולייזר וכלים נוספים מתקדמים שימקמו נכון יותר את התחושה הנכונה של כל אזור.

לסיכום שילוב נכון בין שמיעה להדמיה יחד עם הכרות מעמיקה של כלי המיקס- יוצר לנו מיקס מקצועי נקי חם ועמוק.

בהצלחה!

[בטי זיאת]

תודה רבה לכולן

התשובות מגוונות ומענינות

מדהים לראות איך כל אחת תופסת את הדברים לפי הראש שלה…

ואפשר להחכים כל כך מכל אחת.

הייתי שמחה לעשות סיכום קצר של כל מה שנאמר, וכמובן, אני מחכה לעוד רעיונות ותגובות מכולן…

אז הטיפים של…

ברכי שלזינגר:

מספר ערוצי המקהלה– נכון מאד להקליט רק 4 ערוצי מקהלה, אם ההקלטה היא של קול בודד (זמרת אחת) ולא מישום שזה מעמיס, אלא כי פשוט יותר מזה זה לא אפקטיבי…

כשמדובר במקהלה של 3 זמרות או יותר ניתן להקליט 6 ערוצים, אבל יותר מזה זה ממש מיותר.

שמיוש באקיו– כפי שנכתב פה כמה פעמים, זה הדבר החשוב ביותר, משום ששימוש נכון באקיו מחדד כל תפקיד ונותן לו את המקום הייחודי שלו, כשיש התנגשות תדרים זה נותן תחושה של בלגן גדול.

שימוש ברוורב– רוורב יכול לטשטש תפקיד מסויים, אם כי צריך לנהוג בתבונה, כי שימוש חריף מידי ברורב יכול להוסיף עוד שמן למדורה..

ספציפית עם תדרים נמוכים צריך מאד להזהר, משום שזה מאת מעמיס על המיקס, ורק זה לבד יכול לעשות בלגן שלם..

נועה רום:

צידוד מקהלות– יוצר איזון במימד הרוחב- ממקם את התפקידים במרחב הפנורמי, הוא גם נותן תחושה של גודל

שימוש בסטוריישן עדין– יכול לתת גוון מענין לתפקידים, וייתכן שע”י כך גם ממקד תפקיד מסוים, אם כי הדגש הוא על עדין משום ששימוש עודף בסיטוריישן יכול להניב תוצאות הפוכות…

שירה פאר:

לחשוב על חזון– חשוב מאד! לפני התחלת הפרויקט חשוב מאד לתת את הדעת מהם התפקידים, ולשלב את המכלול בתבונה, כך מלכתחילה הפרויקט יישמע נכון, עוד לפני “פתרונות” המיקס שהם “ברירת מחדל”

לא להעמיס בקולות ותפקידים– מחקרים הוכיחו כי אוזן האדם לא מסוגלת לשמוע 4 תפקידים בו זמנית!… אולי זו אחת מהסיבות שהזאנר של ישי ריבו מאד אהוד על הקהל.. כי יש מאד מעט כלים וקולות…

מצד שני אי אפשר להתעלם מהרבה מאד זאנרים שכן מאופינים בריבוי תפקידים! במיוחד הזאנר של הבנות… ולכן צריך למצא פתרונות…

לא להעמיס אפקטים– שימוש נרחב באפקטים יכול מאד להעמיס על המיקס!

בלאנס נכון– יוצר איזון במימד הגובה

שימוש בשרשרת קומפרסיה– נותן לפעמים תוצאות מדויקות יותר

שימוש ב”פתרונות וטריקים”- כגון סיידציין

דו רה מי (נשמח שהשם שלך יהיה מיוצג..):

לתת התפתחות לשיר- לא להוציא את ה”סוכריות” מיד בתחילת השיר. בדיוק כמו שלא נגיש בסעודה את 3 המנות יחד, ולא נתפור שמלה רק מבד תחרה…

צידודים ובלאנס- לאיזון מימד הגובה והרוחב, כפי שנאמר

אסתר עובדיה:

שימוש באקיו– משמעותי ביותר למיקוד וחידוד התפקידים, כפי שנאמר

לפתוח “ראש גדול”– לא תמיד להצמד לכללים , כגון להתחיל שיר דוקא בסולו ולהמשיךלהתפתח

הכל לפי הענין

ואם דביסי היה מסוגל לשבור מוסכמות ולהכניס קוינטות ואוקטבות מקבילות ביצירותיו, וישי ריבו לא מתבייש לתת לכלים לנגן יחד איתו את הגייד אז לכל אחד מותר… ולפעמים דוקא הלא שגרתי תופס את האוזן יותר מהכל…

בתי מנדלוביץ:

שימוש באיקיו– ראוי ומתאים שייכתב בפעם השלישית… זהו באמת המכשיר הכי חשוב בנוגע לנושא הזה

להתייחס גם אל מיימד העומק– חשוב מאד! שלב שמתפספס אצל הרבה מאד טכנאי סאונד!!. חשוב מאד לתת לכל תפקיד את האפקטים המתאימים, (לא רק מה ש”יפה”, אל גם מה ש”נכון”) על מנת ליצור תחושת “תלת מיימד”- מה “נדחף” אל עומק המיקס ומה נשאר ב”פרונט”

אשמח לקבל רעניות נוספים שיוכלו לתרום לכולנו!!

ובעז”ה בהמשך אתן עוד כמה טיפים משלי..

אז מחכה,

ושוב, תודה לכל מי שכבר הגיבה!👏

בטי:)