אכילה רגשית —-

[מיכל וילמן]

זו בהחלט נראית אכילה רגשית, ויתכן שיש עוד דברים שמעורבים בזה

וגם כמה חבל, זה כבר הופך להיות הרגל שקשה להימנע ממנו, ובטח לילד קטן כ”כ.

(אם לרוב המבוגרים שצריכים ידאטה זה קשה, על אחת כמה וכמה…)

אבל באמת חשוב מאד לגשת להדרכה כמה שיותר מהר.

ובנתיים:

1. המודעות של ההורים, לאוכל מתאים מזין, והרגלי אכילה שכדאי להרגיל בבית

ולהטמיע גם מאד חשובה ויכולה להועיל קצת.

2. לתת לילד נושאים אחרים להתעסק בהם, שיהיה לו ענין והנאה מדברים אחרים – לעודד ולממש את זה.

(חוגים, זמן איכות עם אמא, ספורט, מוזיקה, אומנות ועוד), כמה שיותר לעודד ענינים אחרים

שיעסיקו אותו. וכדאי מאד לעודד ספורט, רכיבה על אופנים וכד’.

3. אני כמובן מאד ממליצה על הדרכה הורית, אבל עוד לפני כן, אפשר כבר לבדוק: מה איכות הקשר של ההורים לילד?

האם הוא מקבל ביקורת? (אפילו עקיפה ומוסתרת), האם יש דברים שקשים לו ושם הוא מוצא פורקן? איך הקשר שלו עם האחים? איך התדמית שלו במשפחה? כל אלו ראויים לתשומת לב ויתכן מאד שהם זקוקים לשיפור, ואז תחול הטבה.

עדיין, זה נשמע קצת מורכב, ודורש הדרכה יותר מסודרת, מקצת לטפח ולתת אהבה.

בהצלחה

[נ ש]

באמת שכחתי לציין שהאמא עושה הרגלי אכילה שכולםם יושבים ואוכלים ביחד לא הוא לבד ואז הם ואז הוא מצטרף ובאלגן וכו כל ארוחה יושבים כולם..

לא חושבת שזה הכיוון האמא עובדת סוציאלית היא מדברת איתו המון אחרי כל יום לימודים ובכללי קשר מאוד טוב

הוא בכור ויש לו מקום מאוד חשוב יש לו תפקידים וכו

יש לו עוד אח קטן ככה שזה לא רלוונטי החשיבת שלו במשפחה

אולי ביקורת עקיפה על כל העינין שלו עם האוכל אבל זה נוצר אחרי הבעיה..והם ממש משתדלים לא להראות שום דבר

יש לו אופי מאוד קשוח הוא ג’ינגי(והרבה יורדים עליו על זה) והאופי שלו גם כן כזה

הוא עקשן, אסרטיבי, מפולפל, מאוד חכם, יש לו דעה וקשה להוזיז אותו

וזה הזוי כי הוא עדיין ילד וממש ראו אתזה עליו כשהיה עוד תינוק

בתור ילד זה קשוח בעז”ה שיגדל זה יכול ממש להועיל לו,..

תודה

[בת-חן כהן]

נשמע מצב שכדאי לטפל.
אפשר להתחיל אצל מטפלת טובה + הדרכת הורים במסגרת רגילה-קופ’’ח או פרטי.
אם כי לפי מה שאת מתארת, ייתכן שיצטרכו משהו יותר אינטנסיבי-כמו מרפאת אכילה
לילדים. זה תלוי איפה הוא עומד מצד הסיכון הבריאותי. ייתכן שבזה כדאי לבדוק
חוות דעת רפואית-אפילו רופא משפחה קודם.

לפעמים טיפול משולב של כמה גורמים שמתמחים ממש בתחום יכול יותר לעזור מממסגרת
טיפולית רגילה.

[נ ש]

האם יש לך מקום ספציפי לשלוח

אין לה שום מושג בנושא והיא לא מצליחה ממש לברר..

[מיכל וילמן]

זה באמת לא על רגל אחת איך שאני מבינה, צריך יותר לשבת ולבדוק מה הקושי

מתי הוא התחיל, ועל מה זה יושב.

לגבי תמיכה , כדאי נדמה לי לברר קודם בקופ”ח, אולי יש שם תוכניות לילדים בשילוב דיאטנית

[Heni .]

יש בתל השומר ובאיכילוב מרפאות אכילה לילדים (אולי בעוד מקומות -עליהם שמעתי)

בשילוב של רופא ילדים , דיאטנית ופסיכולוגית .

מאד מקצועי

צריך טופס 17 מהקופה (אני יודעת על מכבי שנותנים)

זה לא משהו ח”פ אלא נכנסים לתהליך ארוך

אבל הביקור הראשון נראה לי אצל רופא ילדים שיפנה אותה בדיוק לאיזה כיוון

כי יש גם דיאטנית בקופה – אבל לפי התיאור נראה שמעורב פה משהו רגשי ממש וצריך מעבר לזה

[נ ש]

וואו תודה לכן !!

ואם יש למישהי עוד משהו להוסיף אני ממש אשמח לשמוע…

[אסתי כאהן]

איך הוא בוויסות חושי? האם קיים קושי?

[נ ש]

לא דווקא לא

[ברוריה]

ראשית, לא נראה שהנושא כאן הוא סביב אוכל

הדבר הראשון שקפץ לי זה שאם זה על רקע רגשי

זה יותר בד”כ מדבר על הקשר עם ההורים ממש לא קשור לאוכל…

(רק במקרי קיצוןןןן ממש של חסר באוכל נראה כזו תגובה קיצונית

גם משפחה שיש קצת חסר לא אמורה להיות כזו תגובה)

אחרי שכתבת על הקשר שלא נשמע שיש משהו כ”כ חריג

לפי מה שאני יודעת במעורפל ממה שעבדתי פעם בכיתות קטנות

יש כזו תופעה /תסומנת

מה שהכי נראה לי זה לפנות למרפאות אכילה

ואולי קודם להתייעץ עם פירר (או היועצים שלו, אבל עדיף לשאול אותם אולי איך מתייעצים איתו ישירות)

לאיפה הכי כדאי לפנות.

להרגשתי אם הרקע סביר הן מבחינת אוכל והן מבחינת קשר (גם אמא לא עו”ס אבל בית לא מוזנח קיצוני)

לא אמורה להיות תגובה כ”כ קיצונית

ולכן זה נשמע לי משהו יותר פיזי,

כן, מעניין ולא ציינת, האם זה תמיד איך התזונה שלו הייתה מלידה ועד היום, התחיל פתאום או קבוע ועוד

אבל חושבת שבכל מקרה נשמע פה משהו שמצריך יותר רפואה מאשר טיפולים רגשיים.

כך להרגשתי…

פירר וודאי ידע לענות

בהצלחה!

[נ ש]

זהו באמת רציתי לשאול גם בכיוון הזה

אולי חסר לו איזה ויטמין או משהו?

אני זוכרת שאף פעם לא היה לו בעיות עם אוכל, תמיד הוא אכל מה שהביאו ואפילו יותר תמיד היה בעינין הזה שקט שוב בגלל העיסוק של ההורים באוכל אז כמובן שהיה סביב זה יותר התעסקות ויותר עינין, הוא לא אהב כמעט מתוקים וחטיפים תמיד העדיף לבן ממעדן…

אבל זה נהיה חריג כבר אני חושבת מלפני שנה -שנתיים גיל 4-5 ולא היה שום דבר מיוחד בזמן הזה

חוץ ממעבר דירה (שלא נראלי קשור) אבל אולי קשור לזה שהם עברו לסביבה שאין ילדים בכלל ושאם יש אז הם סגורים בבתים?

[ש ח h]

אם אתן מכירות מטפלות איכותיות לבנות בעניין האכילה אודה למספרים.

אצלי המקרה הפוך,

ילדה בת 10 שבורות לאכול מס’ מצומצם של דברים והיא רזתה מאוד.

רופאת ילדים אומרת שהמשקל תקין + בדיקת דם מקיפה

לכן ברור לי שזה רגשי

תודה

[אסתי כאהן]

אם זה קשור לרגישות חושית- סוגי מרקמים שונים, וקיים עוד קושי סביב החושים. ממליצה לך על תהליך בסנוזלן לוויסות חושי וריגשי.

בהצלחה!

[ש ח h]

אשמח להסבר כיצד מקבלים טיפול בחדר מסוג זה

מה התהליך?

** ירושלים

תודה

[סירי גולדמן]

הסיפור נשמע ממש כמו מצוקה רגשית סביב האוכל, מצוקה משמעותית. יש לו צורך להבטיח לעצמו אוכל!

והרבה לפני שהייתי בודקת את הקשר עם ההורים ואת המערכת הרגשית באופן כללי הייתי בודקת ממתי זה התחיל, את כותבת שלפני שנתים זה נהיה חריג, אבל לפני כן – האם זה היה ורק על אש נמוכה יותר או שזה לא היה בכלל?

במידה וזה היה, גם אם פחות מהיום, מגיל צעיר ממש, הייתי בודקת אילו חוויות היו לו בתור תינוק ובתור עובר סביב הנושא, כשרואים תגובות קיצוניות כל כך הן קשורות לא פעם לחוויות שהתינוק/העובר עובר עוד לפני שיש לו כלי סינון מינימליים, ואז כל ‘למידה’ שלו היא טוטלית, על מה טוב ומה רע וממה יש צורך לחשוש ואילו הגנות צריך וכן הלאה.

ופגשתי מקרים הזויים, של תינוקות וילדים עם החוויות מהלידה, מלפניה ומעט אחריה, שהשפיעו באופנים דרסטיים, והשינוי אחרי זיהוי וטיפול (שבמקרים כאלו, במיוחד כשתופסים את זה בגיל צעיר, יכול להיות דרך האמא – לא בסגנון קינסיולוגיה אלא כפשוטו, שהאמא מקבלת כלים מה לומר/לעשות/לשדר לילד, תלוי בסיפור) הוא מיידי. זה יכול לחלוף במהירות שמפתיעה אותי בכל פעם מחדש כשאני פוגשת את זה. ולא רק אצלי בקליניקה.

[נ ש]

וואו לא נראה לי שהיא חשבה שמשהו מאז יכול להשפיע..

אבל כן הייתה לידה קצת טראומתית אפשר לומר..

והיה לו גם פלאטפוס שהוא סבל מהטיפול בזה ממש הרבה בתור תינוק-צרח המון!!

אבל לא היה שום דבר לפני זה שנה וחצי שנתיים האחרונות אז התחיל וזה הולך ומחמיר

ממש תודה לכולכם !!