האם באמת אפשר להאמין שלב פגוע רוצה לפגוע בחזרה? מילים אחרונות לפני שהלב נעלם.

[רותי בן אדיבה בן אדיבה]

נעמי היקרה.

אני מגיבה לך כאן כי מרגישה שפתחת את הזעקה הזו אחרי קריאת הדיון שפתחתי. (אם אכן אך)

אז ממש חשוב לי להבהיר- אם חלילה קיבלת ממני (או אחרות) הבנה של האשמה כלפי מי שבוחרת לשתף בכאב מהסוג הזה- לרגע לא התכוונתי לכך.

גם התכתבתי עם שושי ג בפרטי והבנתי ממנה בפירוש שכוונתה הייתה לעורר מודעות ולא רק לשתף בכאב אישי אח”כ כתבתי דיון חדש עם תובנה משלי בניסיון להעמיק את ההתבוננות (לא צלחתי).

כמטפלת, כשאני קוראת דיונים על פגיעות ולב שבור בעקבות טיפול אני מתכווצת- יש מי שתמהר להסיק שאולי זה בגלל שגם אני פוגעת… ולא , זאת לא הסיבה.

זה ניסיון לשמור על השם הטוב של הקהילה הטיפולית הטובה והמקצועית. למתן את התבהלה, להסביר שאנונימיות היא אנונימיות ולא יעזור כלום. הכי קל להזדהות עם הכאב ולהכיל אותו. אבל מנין לך עם מי את מזדהה???

זו הבעיה בעייני בפורום וירטואלי שאנחנו מייצרות שיח אמתי, כואב, הכי לגיטימי אבל מה- מאחורי מקלדת!!

למען ה’, זה הרי הזוי שאין לנו מושג אפילו את מי אנחנו מכילות… ומרשות לעצמנו להישאב לריגוש הזה.

לא כן כשמעלים דיון כדי לעורר מודעות, לשתף במחשבה, לתת השראה או לקבל מענים ספציפיים- זה כבר סיפור אחר ואז לכאורה מושגת תועלת.

תארי לעצמך שאקרא לעצמי שיבולת שועל ואשתף אתכן בסיפור מומצא לחלוטין ומזעזע כל לב… זה קל שבקלים לסחוט את כולן רגשית.

ושוב, בפניה למי שבוחרת לשתף, אני לא חושבת שאתן מתחזות אבל כשמתגלגל דיון כזה בעקבות סיפור שלא ברורה אמתיותו זה מייצר בהלה שאני כמטפלת נפגשת אתה בקליניקה ומשהו בי מתקומם נגדה.

אין לאף אשת מקצוע (גם לי) עניין להגן על אחרת שחטאה בנפש. כן יש עניין גדול מאוד מאוד לעורר מודעות נוספת לא להישאב רגשית לכל שיתוף, לא להפוך להיות זאת שמחליטה מה בדיוק קרה שם ומה הכי נכון שיקרה ואיך לטפל בבעיות מהסוג הזה.

זה לא מהזדהות עם התוקף ולא כהאשמת הקורבן זה ניסון אמתי לעצור את ההמון מלצעוק ולזעוק על מה שאין לו מושג אודותיו. ושימי לב שתגובות מקצועיות יותר התייחסו לשיתוף באופן כזה שנתן מענה תודעתי ולא רק אמפתי.

מקווה שהובנתי, סליחה על האריכות.

[רבקי גרינוולד]

רותי, נראה לי ששושי באה לשתף אותנו בסיפור אמיתי כפי שנחווה מהצד שלה

אם התכתבת איתה באישי את בטח יודעת שאין מדובר בהטרלה

ובתור שכזו מגיע לה כאן יחס של “ניכרים דברי אמת”

[תמרית 🤩]

רותי הגבתי לך בדיון אחר, בדיון שנקרא מטפלת עם שם טוב

[סירי גולדמן]

רותי,

הבעיה שאת מדברת עליה, של הצד השני של התמונה כשבהלה מסיפורים כאלו עלולה למנוע מאנשים לקבל עזרה שמגיעה להם, היא נכונה, בעקרון.
אבל – יש דרך למנוע אותה?
אם הדרך היא לחסום מידע על סיפורים כאלו ולגרום לאנשים לסבול אותם יותר עמים ו/או לאורך זמן ארוך יותר, אז יצא שכרנו בהפסדנו הגדול.

לכל היותר, וזה באמת דבר כדאי אם הוא אפשרי, שבכל סיפור כזה יינתן מידע מעשי איך ניתן להפיק תועלת מטיפול בלי הסיכונים הנוראיים הללו.

מעבר לזה, במה זה שונה ממידע אחר שחוסם אנשים? אני זוכרת בעבר מישהי שעמדה לקראת סיום תהליך ובאחת הפגישות הדי אחרונות היא שואלת פתאום אם יש לה סיכוי בכלל לצאת מזה (היה מדובר על אובססיה). הופתעתי, היא כבר השתחררה כמעט לחלוטין, מאיפה מגיע הפקפוק הזה? אוטומטית חשבתי שקרה משהו שהחמיר את האובססיות בחזרה. אבל אז היא אמרה לי שהיא קראה מאמר מקצועי בעיתון שטען שאין דרך לצאת מאובססיות אלא רק להקל על ההתמודדות איתן. זה הפיל אותה ברוחה, וגרם לה להרגיש שהסבל יהיה מנת חלקה לתמיד.
החזרתי אליה את השאלה, אמרתי לה – עזבי את העיתון, מה את אומרת? את הרי בסיום תהליך של שחרור מאובססיה – אפשר להשתחרר ממנה או לא? אז היא צחקה ועברה הלאה.

אבל – בלי שזה היה עולה על השולחן היא אולי היתה נשארת עם הספק והפחד שזה בעצם אצלה ונשאר וימשיך להפריע לה, וזה במקרה הטוב שלא היתה מחליטה להפסיק את התהליך בדיוק רגע לפני הסיום שלו.

ככה זה, אין דרך לשלוט במידע – אמיתי או כוזב, מקדם או מזיק, רלוונטי מאד או רלוונטי באופן יוצא דופן ונדיר, שמסתובב בעולם. וכל אדם יפגוש את מה שבורא עולם ישלח לו לפגוש, ויגיב לזה כמו שרוצה ד’, כדי להביא אותו למה שמתוכנן עבורו, בתוכנית הכי מדויקת שיש.

כמה טוב לנו שאנחנו מושגחים:)