האם ללמוד טיפול?

[שרה לרנר]

מרשה לי לדייק את השאלה הראשונה שלך?

נראה לי שיהיה לך יעיל יותר לשאול: האם יש כאן מישהי שלמדה בגיל צעיר, והתחילה לעבוד בזה מיד בסיום הלימודים?

כי יכולה להיות מישהי שלמדה בגיל צעיר, ואחר כך חיכתה עשר שנים, ורק אחר כך נהייתה מטפלת.

נ.ב. אני למדתי ייעוץ חינוכי בגיל צעיר (מסלול בסמינר, י”ג-י”ד).

אני מתחרטת על זה מאוד. הלימודים היו חתיכת בדיחה (כלומר, לא חשבנו כך בזמנו, אבל למעשה – זה מה שהם היו), וספציפית בייעוץ – זה נורא מצחיק ללמוד את זה לפני שהיית מורה. אם פעם ארצה להיות יועצת – אצטרך ללמוד שוב, מתחילה. לא ממליצה בכלל.

[חנה ביין]

לשאלתך שרה לרנר – אז שאלתך מדויקת כי – כן, אני בס”ד מגיל 18…

ב”ה במקרה שלי – זה היה הדבר הכי מדויק עבורי בעולם מברכת ומודה על זה

יחד עם זאת כשאני מרצה בסמינרים ומכללות לעיתים קרובות מרגישה שיש בנות שזה עוול שנתנו להן לבזבז כל כך הרבה זמן וכסף על לימודים שלא יהיה להן מה לעשות איתן

וזו הסיבה המרכזית- שבמכון מפגש אנחנו עושים אבחונים וראיונות קבלה מעמיקים

כדי לסנן ולתת לכל אחת המלצה מה נכון לה כרגע, אישית.

האם ללמוד טיפול / או קודם להתנסות בטיפול או במקביל או משהו אח”כ

גיל זה מלשון גילוי – וזה תלוי כל אחד במה הוא מגלה על עצמו ועל החיים.

ובתוכניות של בורא עולם עבור כל אחת מאיתנו…

בהצלחה רבה

[מ פ]

אנונימית יקרה
נכון, יש מלא דעות, תפיסות לגבי הגיל הנכון, הזמן הנכון, הדרך הנכונה.
מבולבל? ברור. כל אחת מדברת מתוך המסלול שלה.
אבל רגע לפני שאת פונה החוצה – תני לעצמך שנייה להיות את.
בלי רעש. בלי השוואות. בלי “מה יגידו”.
אפשר לשאול אותך שאלה הפוכה?
לפני כל ייעוץ, תשובה, או קורס יוקרתי… מה את מרגישה בלב שלך?
אם תראי את עצמך כבר עכשיו כאישה עם שליחות, ראויה, חזקה ובעלת ערך –
גם העולם יתחיל להסתכל עלייך ככה.
יש כאלה שנמרחו 10 שנים לא כי לא יכלו – אלא כי הן לא האמינו שהן יכולות.
הן חששו, דחו, היססו – עד שהבינו שהמחסום לא היה בלימודים.
הוא היה בפנים.
כסף, הצלחה, ביטוי, משמעות – הכל מתחיל באמונה שאת רואה את עצמך כראויה לזה.
תודעת השפע, לא רק החשבון בבנק, היא זו שפותחת דלתות.
יש בנות שמתחתנות בגיל 18 ובונות יחד עם בעליהן זוגיות וקריירה.
ויש כאלו שמתחתנות בגיל 30 עם בסיס פנימי יציב יותר – וכל אחת במסלול המדויק לה.
השאלה לפני “מה הגיל הנכון?” היא “מה את מוכנה לבחור עכשיו?”
כי אם תבחרי באמונה בעצמך – השאר כבר יתחיל להתכוונן אלייך.
בהצלחה גדולה, אל תתני שימדדו אותך לפי לו”ז של מישהי אחרת.
את לא באה “להספיק” – את באה לממש את מי שאת באמת
ומה שמתאים לך באופן אינבדואלי.
שיהיה לך מלא בהצלחה בבחירה הנכונה!!!

אגב
מכירה את “שבילים”?
יש בנות שמסיימות תיכון והולכות לשם ללמוד קלינאות תקשורת ועוד…
מאמינה שהם יכולות לעזור לך, ואת יכולה לברר דרכם אצל בנות שסיימו…

[שרה לרנר]

מה יעזור לה לדבר עם מישהי שלמדה קלינאות תקשורת? היא שאלה על לימודי טיפול.

ואגב, באמת נראה לך שנכון לה ללכת “לפי מה שהיא מרגישה”?

הרבה בנות שמונה עשרה מרגישות כשירות ללמוד טיפול. ואף על פי כן, לא כל כך ברור שזה נכון להן (ולמטופלותיהן הפוטנציאליות). השואלת בעצמה כתבה שהחברות שלה רואות בה מטפלת. מבחינתך, זו הוכחה לכך שהיא יכולה ללמוד עכשיו ולהתחיל לטפל בגיל 21, עם סיום הלימודים?

ההרגשה שלה יכולה להצביע על כך שיש לה נטיה לתחום הטיפול, וזה מצוין. אבל אין בהרגשה הזו כדי ללמד שעכשיו, בגיל שמונה עשרה, היא מוכנה להתחיל ללמוד טיפול.

[רחל בן פורת]

בהרבה דיונים כותבים שזה לא כדי ולא נכון ולא ראוי ולא טוב…

אני אישית מכירה כמה וכמה שלמדו בגיל צעיר והן מטפלות

והן מוצלחות ממש, ויש להן ולמטופלים הצלחות

אז אולי לא נכון לחתוך וכל אחת זה שאלה לגופה ולעניינה

ושכל אחת תלך לייעוץ אישי ולא תישאל בפורום פתוח שאף אחד לא מכיר אף אחד.

זה פשוט שאלה אישית והתשובה צריכה אף היא להיות אישית.

[רותי בן אדיבה בן אדיבה]

התלבטתי אם להגיב לך באישי או כאן.
והחלטתי שזו תשובה שצריכה להיענות בפרונט.
אני למדתי בגיל 19 ועבדתי מיד בסיום הלימודים (סטאז’, ציבורי וכד’)
העובדה שהייתי צעירה שיחקה לטובתי מהרבה בחינות. (בניגוד להצהרות הדיכוטומיות
על בשלות וכד’)
היום אני מטפלת בקליניקה פרטית עם החזרים משלוש קופות חולים.
אם זו נטיית ליבך ואת יודעת שיש לך את זה- תלמדי ותתקדמי בקצב שלך.
אבל בהחלט חשוב לוודא התאמה.
ועוד משהו, נדרשת סבלנות רבה בדרכך המקצועית, תידרשי לעשות סטאז’ בחינם ואח”כ
לעבוד בשכר נמוך מאוד במקומות ציבוריים,
כניסה לשוק הפרטי היא רק לאחר שצברת ניסיון עשיר בשדה הטיפולי והתפתחת בצורה
נכונה.
נ.ב. אני מכירה באופן אישי נשים צעירות ובחורות שלמדו בגיל הזה ועובדות בלו”ז
צפוף- אוכל לתת לך מספרי טלפון לבירורים באישי.
בהצלחה רבה!

[חנה ביין]

ממליצה לך לגשת למטפלת מומחית לכמה פגישות ללבן את הנושא, או אפילו לשוחח עם כמה

לפי איך שאת תופסת את הדברים.

במידה ותבחרי ללמוד במקום שמסנן את הפונות (ולא מקבל את כל מי שנרשמת)

כמו למשל במכון מפגש (אותו יסדתי ואני מנהלת) – תוכלי לקבל חוות דעת מקצועית ברבע מחיר של פגישה טיפולית.

בהצלחה

[מ פ]

שרה לרנר, תודה על תגובתך.

נשמע שיש בך באמת דאגה אמיתית לבחירות של בנות צעירות – וזה חשוב וראוי.

עם זאת, נראה שכוונת הדברים שלי הובנה לא נכון.

לא עודדתי אותה לקפוץ בלי לבדוק, ולא טענתי ש”הרגשה” מחליפה בשלות מקצועית.

מה שכן ניסיתי – זה לעזור לה להסתכל פנימה, להתחיל תהליך בירור אישי, בלי להיבהל מהעובדה שהיא עדיין לא יודעת הכל.

לא הצעתי לה להחליף ייעוץ מקצועי – רק להזכיר לה שהיא לא חייבת לפעול רק לפי דעות חיצוניות.

אם זה הרגיש לך אחרת – ייתכן שהשפה שלי לא כוונה מדויק.

אבל הרעיון נשאר בעיניי – בחירה טובה מתחילה קודם כל בהיכרות פנימית עם עצמה.

בהצלחה גם לך בכל עשייתך

[שרה לרנר]

אחרי שקראתי את השרשור שוב, אני מודעת לכך שנשמעתי נחרצת למדי, כנראה יותר ממה שנכון.

אני כותבת כמי שבזבזה (להוריה…) כמה עשרות אלפי שקלים וארבע שנים יקרות מאוד על לימודים שבעיניי – הם פיקטיביים. לצערי, אותו מקום ממשיך ללמד עד היום, באותה מתכונת (ככל שידוע לי – ייתכן ואני טועה. מקווה שאני טועה).

אני גם כותבת מתוך היכרות עם תחושת הזחיחות והיכולת שנכחה בקבוצה שבה למדתי. מקווה שגם זה השתנה עם הזמן.

ומכאן הטון הנחרץ-יותר-מדי בהודעותיי הקודמות…

אז אם מישהי יודעת את סוד האיזון והדרך הנכונה – אדרבה. אני רק מביאה את הקול הכאוב של מי שראתה את הכישלון בנושא.

[אפרת שטרן]

בעיני מקום ייעודי לגיל הזה, עם טעם לפגם.

מי שמסוגלת להשתלב בקבוצה של נשים בגילאים המקובלים ללמוד טיפול-

כנראה זה באמת מתאים לה.

[רחל בן פורת]

מסכימה איתך אפרת לגמרי.

ראיתי קבוצות נערות שהתפרקו והמתאימות באמת אכן השתלבו א”כ בקבוצת נשים.

[ה]

אם הייתי הולכת ללמוד טיפול,

לא הייתי רוצה נערות צעירות בקבוצה (לא מבחינת הנערות, אלא מבחינת הגיל)

מבחינתי זה מוריד את הרמה של הקבוצה.

ונכון שיהיו שיגידו שיכולה להיות צעירה שעברה הרבה ושות…

בעיני זה לא היה מוסיף שם וכבוד למכון.

[רותי בן אדיבה בן אדיבה]

אני חושבת שראוי להשמיע כל דעה גם אם היא נחרצת ובכך להרחיב את החשיבה
והשיקולים.
יש הבדל מהותי בין טיפול לייעוץ
בייעוץ את לומדת להיות ‘מאן דאמר’ בעניינים חינוכיים
בטיפול את לומדת את אמנות ההקשבה והחיבור.
הקשבה- זו אמנות גדולה משניתן לתאר.
חיבור- זו היכולת לקיים קשר באינטגרציה של עונג וכאב. (להגדרתי:)

[סירי גולדמן]

קראתי בענין את הדעות השונות.

נראה לי ניתן לחלק את השאלה ל:

1. האם כדאי לבחורה בת 18 ללמוד טיפול, על כל הכרוך בכך,

2. האם היא תוכל להצליח בעבודה,

3. האם היא תוכל להצליח להשתלב בעבודה.

לגבי 1 – זה ענין של תפיסת עולם, של חינוך, של רקע קודם ועוד. אני לא הייתי רוצה ללמוד בכזה גיל וזה היה מאד לא בריא עבורי, בוודאות. וגם לבת שלי אני לא אתן, אבל כמו שאפשר לקרוא אפילו כאן – יש שלמדו ועשו עם זה טוב. כדי להמליץ למישהי ספציפית צריך להכיר אותה ואת הרקע הסביבתי-חינוכי שלה ועוד מהסגנון הזה, לא קשור בכלל ליכולות האישיות שלה בטיפול.

2. אין סיבה שבחורה לא תוכל להצליח, אם יש לה את הגישה והכלים והיא תלמד במקום שיעניק לה את ההכשרה המתאימה. כמובן שתוספת ניסיון חיים יכולה לתרום ולהועיל, אבל כמו שכתבו כאן גיל הוא לא הפקטור היחיד לניסיון.

3. היכולת להשתלב בעבודה – סביר להניח שלימודים אקדמאיים והכשרה רשמית ומוכרת תאפשר השתלבות במסגרות רשמיות ומוכרות, מה שיותר סביר בגיל הצעיר יותר, לעומת הכשרה פרטית שדורשת את האדם הפרטי שיחליט לפנות אל המטפלת הזו דוקא וגיל צעיר יכול יותר להכשיל את הסיכויים לזה, לכאורה.

ולגבי השאלה על עבודה מלאה מהכשרה פרטית – זה תלוי ברמת ההכשרה והמקצועיות ולא ברשמיות שלה, כי דוקא בשוק הפרטי מתעניינים במקצועיות למעשה יותר מאשר בתעודות (הן מעניינות אנשים רק כדרך לנסות להבין על המקצועיות, לא בפני עצמן) התנאי הוא לא התעודה המוכרת אלא ההכשרה שתביא למקצועיות מלאה, ברמת ספץ.

שיהיה לך בהצלחה, בכל גיל שתחליטי:)

[מ פ]

בין השראה לאזהרה – על בחירה במסלול טיפולי בגיל צעיר

השרשור הזה היה כל מה ששיח בריא צריך להיות: מגוון, מורכב, נוגע.

היו בו קולות מעודדים, קולות זהירים, קולות כואבים – ודווקא השילוב הזה מייצר תמונה מלאה יותר.

💡 מצד אחד – יש מקום לתת לבחורה צעירה להקשיב לקול הפנימי שלה.

לא כדי לרוץ להירשם מייד, אלא כדי להתחיל לשאול את עצמה ברצינות: האם יש בי את זה?

האם אני נמשכת לעולם של הקשבה, ריפוי, קשרים אנושיים?

האם יש בי סבלנות לעבור תהליך פנימי לפני שאטפל באחרים?

⚠ מצד שני – ראוי להישמע גם הקול של מי שחוותה השקעה יקרה שהתגלתה כאכזבה מקצועית.

היא באה עם פתיחות, נתנה אמון, ציפתה ללמידה משמעותית – ופגשה משהו שפחות תאם.

זה לא “רק עוד דעה” – זה שיעור חיים.

🧭 לכן אולי הדרך הנכונה לבחירה בתחום כל-כך עדין ועמוק,

היא לא “ללכת רק לפי תחושת הלב” ולא “לבטל כל משיכה כי היא צעירה מדי”

אלא לשלב בין השניים:

לשאול את עצמך בכנות – מה באמת מדבר אליי?

לבדוק היטב על המסגרת לימודים גם מול הבוגרות – מי מלמד? מהי ההכשרה?

לא לפחד לדחות שנה אם צריך – אבל גם לא לפחד להתחיל תהליך כשיש מוכנות.

אם יש מסר אחד שהייתי רוצה שיישאר כאן –

הוא שלא חייבים לבחור בין התלהבות לדיוק. אפשר לבחור גם בהתלהבות מדויקת.

והיא מתחילה, כמו תמיד – מהקשבה אמיצה לעצמך ולמה שהעולם מספר לך בחזרה.

[אפרת ת]

אני לא מטפלת ולא מתיימרת להביע דעה מקצועית או מבינה

רק נקודה אחת ששמעתי פעם בלימודי ההוראה

לא זוכרת ממש פרטים מדוייקים, אבל זו רוח הדברים

היה אחד מגדולי ישראל שבצעירותו הציעו לו משרת רבנות

הוא התייעץ עם רבו וזה אמר לו – עוד לא

לא בגלל שהוא אינו ראוי או לא מתאים

אלא משום שכאשר האדם הופך להיות משפיע,

אוטומטית כל מהלך המחשבה שלו נהיה פחות מפנים, פחות בתהליך עבודה עצמית

כל תובנה הופכת מייד להיות ״איך אני מעביר את זה?״

ברור לי שזה מכוון לשלבים מסויימים בחיים,

אך חשוב להיות מלאים מאוד וגדושים ומתוך כך להשפיע

אבל אולי זה קשור יותר להוראה וליעוץ באמת