המטופלת משפיעה על המטפלת?

[חני שידלובסקי]

נתקלתי בכזה מצב. ואז? מה בדיוק מעניין אותך לשמוע?

[א.]

אולי לא דייקתי בשאלה,

מכירה מקרוב מישהי כזאת וזה מקשה עליה להיות אוטנטית בטיפול, היא מדברת הרבה על ההרגשה של הקריעה בין החוץ המלא בטוב לבין הפנים – הנפש הכאובה.. היא עברה חוויות קשות, אבל היא טיפוס ששומרת לעצמה את הקשיים ומראה חיוכים בחוץ, לא סובלת לבקש עזרה, גם כשהיא צריכה, מסתדרת תמיד להיות בצד שנותן לאחרים ומאד לא אוהבת להיות המקבלת, קשה לה להיות בעמדה החלשה

זה מתסכל ומייאש אותה, והיא משערת שקשה לטפל בה בגלל זה…

האם באמת זה ענין של סבלנות והיא תגיע למצב שתצליח לאחד בין כל החלקים בלי להיבהל?

האם היא אמורה בשלב מסוים להגיע למצב שהיא מסוגלת להכיר בקשיים ובחולשות ולא להרגיש שחרב עליה עולמה אם היא בעמדת המקבלת?

איך לעודד אותה?

היא בטיפול דינמי,

תחכימו אותי

[Heni .]

כן

טיפול דינמי זה המקום הנכון .

אם היא אצל מטפלת טובה , יש חיבור טוב בינהן, יש בה מוכנות לתהליך ארוך ואומץ לפגוש את העומקים …

שיהיה בהצלחה!

[Heni .]

הייתי ממליצה להעלות את הסוגייה הזו מול המטפלת .

נשמע שזה המוקד בטיפול

[חני שידלובסקי]

מעבר למה שנכתב כאן, שזו סוגיה שצריכה לעלות בטיפול, חשוב לשים לב לכוחות שלה.
למרות שהיא “עברה חוויות קשות, אבל היא טיפוס ששומרת לעצמה את הקשיים ומראה
חיוכים בחוץ”, כדבריך, את שמה לב כמה עוצמה יש לה? אני מכירה הרבה אנשים/נשים
שעברו חוויות קשות ולא מצליחים להעלות חיוך דל על שפתותיהם. ומה שאת צריכה
לשדר לה בתור חברה, שעצם המודעות שלה לקום ולעשות מעשה, ללכת לטיפול ולעזור
לעצמה, היא משהו מאד גדול ומגיעה לה הערכה עצומה על כך. לא כל אדם מסוגל לעשות
תהליך עם עצמו, והיא נמצאת במקום הזה. כמה זה לא מובן מאליו! וכבר חז”ל אמרו
“אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים”.
מקווה שהועלתי.

[שושי ברוינר]

מטפלת היא בן אדם, וגם אם היא יושבת על הכסא של המטפלת ולא של המטופלת, היא בן אדם בסך הכל. אף אחד לא מושלם- לא המטפלת, ולא המטופלת. שניהם כאן בעולמו של הקב”ה, בשלל תפקידים ועם הרבה נסיונות. ושניהן צריכות הרבה ענוה בהצלחות שלהן, וס”ד באתגרים שלהן. וזה שהמטופלת היא אדם מיוחד שקשה לו עם דברים מסוימים ולכן היא לא פוטוגנית שם, זה לא אומר עליה כלום רע, וזה לא סותר את המקומות שהיא טובה בהם.

מטפלת טובה אמורה להיות בגובה העיניים, ולתת במה למה שהמטופלת טובה בו, לחזק אותה, ולהראות לה דרך המקומות שהיא טובה בהם, את היכולות שלה להתמודד בעתיד הקרוב עם האתגרים הנוכחיים. כך המטופלת תראה את עצמה טוב גם עם הילדה הקטנה שבה.
לפעמים זה הקושי של המטופלת ואז ברור שכדאי להעלות את הנושא הזה עם המטפלת, זה יכול לתת לה הרגשה של נורמליות. אז מה אם היא מצליחה מאד בחוץ? מה זה אומר עליה אם היא הולכת לטיפול? זה סותר שהיא אשה מיוחדת? שהיא מוכשרת? שהיא בן אדם שנותן הרבה הלאה???
בהצלחה

[סירי גולדמן]

על מי את השואלת, על המטפלת או על המטופלת?

בכותרת שאלת לכאורה על המטפלת, איך זה משפיע עליה. אז כן, היא בן אדם וצריכה להיות מודעת למה שזה עשוי להעלות בה: תחושת חשיבות (שאולי תמנע ממנה להיות מודעת עד הסוף לכאב של מי שמולה?) בלבול? כל תחושה שהיא, אל משנה איזו, שתעלה בה, עשויה לטשטש בה את הפניות ראות את מי שמולה באופן נקי. ולכן זה יקרה, או לפחות עשוי בסיכוי גבוה לקרות, והיא אמורה לעבד את זה עד לרמה שלא יתפוס מקום ולא יהיה נוכח כי זה עלול בהחלט להפריע לתהליך.

לגבי המטופלת, שאליה התייחסת בהמשך השאלה, התחושה הזו עשויה לקרות לכל אדם, לא משנה מאיזו משבצת הוא מגיע, וזה עצמו חלק מהתהליך, לפעמים כל התהליך ולפעמים תשתית להמשך – אבל תשתית מרכזית: היכולת לראות, לקבל ולהסכים ל’גם וגם’ שלנו, לתת מקום להכל ולהיות בהסכמה להכל – שום חלק בתוכנו לא ראוי להכחדה, ובעיקר אנחנו – ראויים לקיום של כל החלקים שלנו.

פשוט- להיות:)

[א.]

מאד עוזר לקרוא אתכן,

נותנות כיוונים חשובים, לפעמים אני נכנסת איתה לחוויות האלה וחשוב באמת לשקף לה כמה עצם זה שהיא פגיעה בתוך הטיפול, והיכולת שלה כן להעמיד את עצמה במקום המקבל כדי לגדול הוא חלק מהמיוחדות שלה, בטוחה שזה יפתח אצלה כיוון חדש וראיה חדשה על עצמה בתוך הדבר הזה..

סירי, שאלת אם אני שואלת על המטפלת/המטופלת.. אז אני באמת תוהה על שתיהן, זה נשמע מצב לא פשוט,

וכשהיא מספרת על הטיפול, זה ממש מרתק לשמוע איך המטפלת שלה “מתמודדת” עם המצב, היא באמת נשמעת מיוחדת מאד המטפלת שלה, נשמע שהיא ממש מאפשרת לה להיות במקומות הקשים והפגיעים תוך כדי שנותנת תחושה מכבדת,

אז לעודד אותה להמשיך ושזה בעצמו חלק מהותי מהתהליך?

ששווה לה כל הכוחות נפש שהיא משקיעה בזה?